דעה
בין "טוב תודה" ל"לא משהו": המבט הכפול על הכלכלה הישראלית
למרות מלחמה קשה והאטה בצמיחה, המשק מפגין חוסן מפתיע עם תעסוקה מלאה ושוק הון בשיאים - אבל האם זה יספיק?
אז מה שלום הצמיחה בישראל?
יש שיאמרו – טוב, תודה. אחרים יגידו – לא משהו.
האמת, שניהם צודקים. הכל תלוי בנקודת המבט.
נסו את התרגיל המחשבתי הבא: עומדת לפרוץ מלחמה קשה, ארוכה, רב חזיתית, שתהיה כרוכה בהפגזות מדי יום, הרס תשתיות, פינוי אוכלוסין, גיוס נרחב לצבא, נתק מטיסות בינלאומיות וסחר חוץ ימי, חרמות ונידויים מהקהילייה העולמית, בריחת משקיעים זרים, בריחת מוחות...וכל זה כשהריבית עוד עלתה קודם כדי להתמודד עם אינפלציה שבכלל קשורה לקורונה... נעצור כאן. היכן יהיה המשק בעוד שנה מהיום?
פתרון בית הספר ברור: מיתון כלכלי, זינוק באבטלה ובאינפלציה, גירעונות תקציביים ענקים, קריסה של השקל, מפולת בשוק המניות.
אז, זה לא קרה. מדד ת"א 35 בשיא כל הזמנים ושוקי מניות אחרים בעולם לא. האבטלה "בקנטים", יש הרבה משרות שרק מחכות שיאיישו אותן, והמשק בתנאים של תעסוקה מלאה. אינפלציה של 3.6% אמנם גבוהה אבל כוללת גם השפעה של העלאת מס הערך המוסף. והשקל? חזק מתמיד...
אז "טוב, תודה" זה תיאור לא רע.
השבוע גם התבשרנו שבמהלך רבע הראשון של השנה התוצר העסקי (ללא חברות הזנק) צמח כמעט 5% והוא גבוה 3.5% מרמתו לפני שנה. זה כבר הישג כי ברבע הראשון של 2024 התוצר כבר צמח 27.4% ופיצה על רוב המפולת של הרבע שקדם לו – הרבע בו פרצה המלחמה.
אם כך, מדוע גם מי שאומר "לא משהו" לא ממש טועה.
כי אם משווים את התוצר העסקי (ללא חברות הזנק) של תחילת 2025 לתוצר לפני שנתיים, מגלים צמיחה של פחות מ-2 אחוזים. בשנה שעברה צמח התוצר אחוז אחד בלבד. אין ספק כי מדובר כאן בבלימה של המשק ואובדן מומנטום. כך, בשנתיים שקדמו, מתחילת 2021 עד תחילת 2023, גדל התוצר העסקי בכ-17%. נכון, מדובר בתקופה שכללה יציאה ממגבלות הקורונה, ובכל זאת השנתיים האחרונות צריכות היו להיראות טוב הרבה יותר.
וזו בדיוק הבעיה שמאפיינת את המדידה הכלכלית בתקופה זו. המשק נע ממשבר למשבר, חלקם מחוץ לגבולותיו וחלקם נכפו עליו פנימה (מלחמת חרבות ברזל, השלכות החקיקה המשפטית ועוד). לכן דרך התייחסות לנתונים חשובה וכך גם האופן ששוק ההון מגיב להם.
כל אחד יכול למצוא את מה שהוא מחפש בנתוני הרבע הראשון של 2025 ולכן הפרשנויות בתקשורת הכלכלית נעות מקצה לקצה. יש המדגישים את ההאטה ובוחנים את התוצר בדיעבד וביחס לתקופות רחוקות יותר, ויש הבוחנים את התוצאות לפי תרחישי קצה שליליים שעלולים היו להתרחש ולא קרו (לפחות עד כה).
אז מה דעתו של כותב שורות אלו? אני, "בעוונותיי", מוצא עצמי במחנה ה"אופטימי" יותר ונזכר בדבריו של נגיד בנק ישראל, פרופסור אמיר ירון, בתחילת המלחמה. הוא אמר אז כי ישראל הינה כלכלה גמישה, מנוסת משברים, שיודעת להפתיע ולהסתגל למצבים קשים.
כשאני בוחן את הנתונים ורואה כי על אף כל האתגרים הצליח המשק להקצות די מקורות על מנת להגדיל את ההשקעה בנכסים קבועים ב-9 אחוזים, כמעט, במהלך הרבע הראשון של השנה, וכי ההשקעה בנכסים קבועים בענפי המשק גבוהה כיום ב-8 אחוזים, כמעט, מכפי שהייתה לפני שנה, זו בהחלט נקודה שהייתי "חותם" להימצא בה, ככלכלן וכאזרח כאן, בתחילת הדרך.
גם תחזיות הצמיחה של התוצר לשנים 2025 ו-2026 מתארות משק ששב לצמוח בקצבים שאפיינו אותו בעבר ואף יותר.
אז נכון, לא לעולם חוסן. אם וככל שהקשיים שתיארתי יימשכו, אם הסביבה הביטחונית תוסיף להיות כה קשה ומאתגרת, ואם הקשיים בכלכלת העולם ומחלוקות סחר החוץ (שלא לומר – הידרדרות למלחמת סחר) לא ייפתרו, המשק יגלוש, בסופו של יום, למיתון.
זה שזה לא קרה עד כה, למרות הורדות הדירוג שספגנו מתחילת המלחמה, נותן לנו שעת כושר ומרחב תמרון למנף את התנופה העסקית של תחילת השנה (כן, לדעתי צמיחה עסקית של 4.8% זו תנופה) לעתיד טוב יותר. הרבה תלוי בנו וזו עמדה טובה להיות בה.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בנק מזרחי טפחות
