על 'ביירון' והצורך בנקיטת פעולה
'ביירון' נשמע כמו שם של חבר אמריקאי שבא לבקר בארץ הקודש. אחד כזה שלוקחים לסיבוב במצדה ובכנסיית הקבר, ובערב עושים יחד סיבוב ברים בתל אביב. אבל ביירון לא חבר, אלא תמרור אזהרה. מאז החל שיתוף הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין לפני כ-5 שנים, הוחלט על מתן שמות לאירועי מזג אוויר קיצוניים באזור מזרח אגן הים התיכון, על מנת להתריע מראש ולהעלות את מודעות הציבור והרשויות להיערכות מקדימה לקראתם.
אתמול (שלישי) פרסם האו"ם דוח מטריד שנכתב ע"י מאות חוקרים ומדעני אקלים מעשרות מדינות וכולל תחזיות קודרות בנוגע לקצב השינויים האקלימיים בכדור הארץ כתוצאה מההתחממות הגלובלית. לפי ההערכות העדכניות, קצב ההתחממות הגלובלית מהיר יותר ממה שהוערך עד כה והאקלים בכדור הארץ עומד להיכנס לטריטוריה לא מוכרת וקשה לחיזוי.
אחד הביטויים לכך הוא עליה בתדירות ובעוצמה של אירועי מזג אוויר שחורגים מהנורמה ומעמידים במבחן את התשתיות הקיימות. המשמעות עבורנו במזרח התיכון: הקצנה של עונות הקיץ והחורף. בקיץ – עומסי חום מתמשכים ובלתי נסבלים, ובחורף – אירועי גשם קיצוניים לצד שבועות ארוכים ללא משקעים.
הספקנים ומומחי המקלדת ברשתות החברתיות מיהרו כמובן להגיב. אלה מלינים על 'תעשיית ההפחדה' מצד הגורמים המתריעים, כאילו שמישהו הבטיח הוריקן בדרגה 5 שיעיף אנשים באוויר ויקבור את מגדלי עזריאלי מתחת למים. ובאמת, מוקדם כעת להגיד מהם הנזקים המיידיים של סופת ביירון מאחר והאירוע עדיין בעיצומו, ונקווה שיעבור בשלום.
אלא שביירון הוא רק חוליה אחת בשרשרת אירועי קיצון שכבר מתרחשים באזורנו, פשוט ללא יחסי הציבור להם זוכה האירוע הנוכחי. שאלו את החקלאים איך נראית עונת השתילה שלהם וכמה יבולים כבר קמלו בגלל התארכות הקיץ ומיעוט גשמים. שאלו את אנשי משק המים על התרוקנות מקורות השאיבה של מי שתיה – בכנרת, במאגרי מי התהום, בנחלים המתייבשים. ולא, המשקעים שיביא אתו ביירון לא רק שלא יסייעו אלא יתכן שאף יזיקו. אגני הניקוז ואדמות חקלאיות לא מגיבים טוב לכמויות גשם אדירות שניתכות בבת אחת.
בחזרה לביירון. ניכר שהפעם, לפחות ברמת ההתראות והאזהרות המקדימות, נעשתה עבודה על ידי הרשויות האמונות על כך, ברמה הארצית והמקומית. אלא שאזהרות אינן תחליף לשורה של פעולות וצעדים מונעים שתכליתם שינוי גישה והיערכות ארוכת טווח לשינויים דרמטיים באקלים באזורנו.
בסקר עמדות הציבור שערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה לפני כחודשיים עלה שרוב הציבור בישראל (68%) קורא לממשלה להיערך להשפעות ההתחממות הגלובלית. מאחר ונכנסנו לשנת בחירות, סביר להניח שסוגיות כמו משבר חוק הגיוס, משפט נתניהו והפילוג החברתי יהיו על ראש שמחתנו בתקופה הקרובה. אבל משבר האקלים לא עוסק בזוטות כאלה ולא ממתין לשמוע מה יגידו קולות הימאים בבחירות הקרובות. על הממשלה להתייחס למשבר האקלים כאיום מסדר גודל ראשון במעלה, כפי שהגדיר זאת המל"ל בתרחיש הייחוס שפרסם בשנת 2022.
בהיעדר פעולה מספקת מצד הממשלה, על הרשויות המקומיות המועדות לפורענות (ערי שפלת החוף, לדוגמה, שחשופות להצפות) לבצע מיפוי והערכת סיכונים אקלימיים בתחומן, לשתף פעולה עם רשויות שכנות, להיוועץ באנשי מקצוע ומומחים ולדרוש מהממשלה את המשאבים הדרושים להיערכות ומניעת נזקים בגוף וברכוש בטווח הארוך. אלה כוללים תיקון ליקויים קיימים כגון פתיחת נתיבי ניקוז ומיתון איי חום עירוניים, לצד תכנון צופה פני עתיד הכולל בין היתר עדכון תוכניות מתאר ארציות כך שיכללו מענה להצפות, ותכנון תשתיות עירוניות המותאמות לשינויים הצפויים.
משבר האקלים משאיר אותנו לפעמים עם תחושה שלא משנה מה נעשה, הוא חזק ועוצמתי יותר. גישה כזאת רק תחמיר את מצבנו בטווח הארוך. הניסיון הבינלאומי מלמד שקיים סל כלים נרחב עבור מקבלי ההחלטות לצמצום השפעותיו השליליות ומניעת קטסטרופות אקלימיות.
ואולי ביירון הוא באמת חבר, אחד כזה שמזהה שמשהו לא לגמרי בסדר אצלך, מניח יד על הכתף ואומר בקול רך - אולי נטפל בזה לפני שהמצב יחמיר?
ארז סומר הוא ראש פרויקט האקלים במכון הישראלי לדמוקרטיה
