פרסום ראשון
החלטת העליון שתשפיע על עשרות אלפי חייבים
חייבת המשתכרת מתחת לשכר מינימום ומצויה בהליך חדלות פירעון יצאה כנגד החלטה להורות לה לשלם תשלום חודשי לנושיה בגובה 1,100 שקל, בהתבסס על שכר מינימום. החייבת טענה כי יש לקבוע את התשלום על פי הכנסתה בפועל; העליון שרטט קווים מנחים לגבי קביעת צו התשלומים החודשי לחייבים בתקופת הביניים של הליכי חדלות פירעון
בית המשפט העליון קבע השבוע כי הממונה על חדלות פירעון במשרד המשפטים אינו יכול לחייב אדם הנמצא בהליך חדלות פירעון לשלם לקופת הנושים סכום חודשי המבוסס על שכר מינימום רעיוני, אם הכנסתו בפועל נמוכה מכך.
ההחלטה נוגעת לתקופת הביניים של הליך חדלות הפירעון. כלומר, התקופה שמתחילה עם מתן צו פתיחת הליכים ונמשכת עד למתן צו שיקום כלכלי. עם זאת, העליון לא הקנה "כרטיס חופשי" לחייבים. נקבע כי אם הממונה על חדלות פירעון מגלה שהחייב מנצל לרעה את ההליך, למשל, על ידי יצירת ערפול מכוון לגבי מקורות הכנסתו, הימנעות מכוונת מעבודה במטרה להוריד את התשלום ועוד, הממונה עדיין רשאי להעלות את צו התשלומים מעבר להכנסה המדווחת. במילים אחרות, בית המשפט העליון דורש בדיקה מעמיקה ופרטנית של כל חייב. נקבע כי "מקום שבו התגלו לממונה נתונים המצביעים על חוסר תום לב של החייב ביחס למקורות הכנסתו, ניתן ואף נדרש להביאם בחשבון במסגרת קביעת צו התשלומים שיושת על החייב בתקופת הביניים...".
התיק שהובא בפני בית המשפט העליון עסק באישה המטפלת בקשישים ומשתכרת לטענתה בסך כ-1800 שקל בחודש וחובותיה נאמדים בכחצי מיליון שקל. בצו התשלומים נקבע לאישה תשלום מדורג. תשלום חודשי של 400 שקל למשך שלושה חודשים ולאחר מכן תשלום חודשי של 1,100 שקל למשך יתר "תקופת הביניים". החייבת ביקשה להפחית לה את צו התשלומים מאחר וטענה כי אין ביכולתה לשאת בתשלום החודשי המוגדל. מנגד טען הממונה על חדלות פירעון כי אילו הייתה ממצה את כושר השתכרותה ולו בשכר מינימום, היה באפשרותה לעמוד בתשלום החודשי. הממונה למעשה לא קבע את גובה התשלום לפי כושר ההשתכרות של החייבת, כי אם לפי שכר המינימום בשוק העבודה. תפקידו של מוסד הממונה על חדלות פירעון במשרד המשפטים הוא להיות אחראי על ניהול הוגן ומסודר במקרים בהם אנשים או חברות קרסו כלכלית, זאת, במטרה לשקמם מצד אחד ולדאוג לנושים מצד שני.
גם הנאמן שמונה לנכסי החייבת סבר כי יש לדחות את בקשתה, והוסיף כי התנהלותה ובכלל זה אי-צירוף מסמכים שונים ואי-מתן הסבר מדוע אין באפשרותה לעבוד במשרה מלאה, מהווה חוסר תום לב שיכול להביא בהמשך הדרך לביטול ההליך.
בית משפט השלום קיבל את עמדת החייבת, אולם לאחר שהממונה על חדלות פירעון ערער לבית המשפט המחוזי עמדתו התקבלה. בסופו של יום התיק הגיע להכרעת העליון לאחר שהחייבת ביקשה לערער על החלטת המחוזי.
השופט דוד מינץ קבע כי "סבורני כי הקביעה האפריורית בנוהל (נוהל של הממונה על חדלות פירעון -ל.ד), לפיה קיימת משמעות לשכר מינימום בעת קביעת גובה צו התשלומים בתקופת הביניים, מעוררת קושי שאינו מאפשר להותיר את הדברים על מכונם". עוד נקבע כי אכן, "שכר המינימום נועד להבטיח רמת חיים מינימלית לכל אדם. ברם, אין בו כל "חזקה שבעובדה" שלפיה אדם משתכר שכר בגובה שכר המינימום בכל מקרה או שיש ביכולתו להגיע לשכר האמור".
בתיק הקונקרטי שעסק בחייבת נקבע שההליך יוחזר לממונה על חדלות פירעון. השופט מינץ קבע כי "במקרה זה, על אף שהממונה מוסמך להביא בחשבון בקביעת צו התשלומים את הנתונים העולים מבקשתה של המערערת (החייבת -ל.ד) למתן צו לפתיחת הליכים והנוגעים להשתכרותה, קיים קושי בהסתמכותו על שכר מינימום כבסיס לקביעת גובה צו התשלומים. על כן ההליך מוחזר לממונה על מנת שייקבע את צו התשלומים בהתאם לנתוניה הפרטניים של המערערת ובהתחשב בחוסר תום ליבה בכל הנוגע לאפשרותה להשתכר ולהפיק הכנסה".
כמו כן נקבע כי הסמכות לקיים ביקורת על החלטות הממונה בקביעת גובה צו התשלום בתקופת הביניים, נתונה לבית המשפט של חדלות פירעון. את החייבת ייצגו עו"ד רנא מטאנס, עו"ד דקלה צרפתי-דלג'ו ועו"ד קרן כהן, בייצוג פנימי מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
מהממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי במשרד המשפטים נמסר: "בית המשפט העליון אימץ את עמדתו העקרונית של הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי וקבע כי הממונה רשאי לקבוע צו תשלומים גם במקרים שבהם לחייב אין הכנסה בפועל או שהכנסתו אינה תואמת את הציפייה הבסיסית כמי שמבקש להנות מהגנות ההליך. בית המשפט חיזק והוסיף כי ״מקום שבו נגלים מהבקשה למתן צו לפתיחת הליכים או מבדיקתה נתונים המצביעים על חוסר תום לב של החייב ביחס למקורות הכנסתו, ניתן ואף נידרש להביאם בחשבון במסגרת קביעת צו התשלומים לתקופת הביניים. במקרים כאלה ניתן יהיה לקבוע לחייב הסדר שאינו נגזר במלואו מהכנסתו בפועל״.
מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים שייצג החייבת נמסר: "העוררת (החייבת-ל.ד) ביקשה מבית המשפט העליון לקבוע כי בימ"ש של חדלות פירעון מוסמך לבקר את נהלי הממונה על חדלות פירעון במסגרת תקיפה עקיפה, וכי הוראת נוהל הממונה שאפשרה לקבוע בתקופת הביניים צווי תשלומים על בסיס "שכר מינימום" המיוחס לחייב/ת שהכנסתם נמוכה מסכום זה - אינה יכולה לעמוד. בית המשפט קיבל את בקשת העוררת ועמדת הסיוע המשפטי בשני הנושאים. בנוסף, ביהמ"ש קבע כחריג לכלל, כי הממונה רשאי שלא להסתמך רק על הכנסותיו המוצהרות של החייב/ת בבקשתו לחדלות פירעון אם מצא, לאחר שביצע בדיקה, כי החייב/ת חסר/ת תום לב ביחס לנתוני ההכנסה שהצהיר/ה עליהם בבקשה. באותם מקרים, שלדעת הסיוע המשפטי הם חריגים, ניתן יהיה לקבוע לפי פסה"ד צו תשלומים לא רק על בסיס ההכנסות עליהן הצהיר/ה החייב/ת בבקשה, אלא גם על בסיס תוצאות הבדיקות הפרטניות שיעשו לחייב/ת.
