פרסום ראשון
ביהמ"ש קבע: כשחברה בחדלות פירעון - נושיה אמורים להיות בראש סדר העדיפויות שלה
בהתאם, קבע השופט חגי ברנר, "על ההנהלה לשנות את מדיניות הניהול מוכוונת הרווחים לניהול שמרני הרבה יותר שתכליתו שימור המצב הקיים והקטנת חובות החברה". במקרה הנדון חייב ברנר באופן אישי דירקטור ובעל שליטה בחברה שהפסיקה פעילותה לפני כ-12 שנה בגין חובות החברה לרשם החברות
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי כאשר חברה הופכת חדלת פירעון, תכלית העל של החברה משתנה, ונושיה הם אלו שאמורים להימצא בראש סדר העדיפויות שלה - ועל ההנהלה לשנות את מדיניות הניהול מוכוונת הרווחים לניהול שמרני הרבה יותר והקטנת מצבת חובות החברה – כך עולה מהחלטה שניתנה אתמול על ידי השופט חגי ברנר.
במקרה זה השופט ברנר חייב באופן אישי דירקטור ובעל שליטה בחברה לייצור והתקנת תריסים, שהפסיקה פעילותה לפני כ-12 שנה, בגין חלק מחובות החברה בסך אלפי שקלים בגין חוב אגרת רשם החברות. ההחלטה התבססה על סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המטיל על דירקטורים חובה לנקוט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון של התאגיד, אם ידע או היה עליו לדעת שהתאגיד חדל פירעון.
סעיף 288 קובע למעשה כי אם ידע דירקטור או מנהל כללי או היה עליו לדעת כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון ולא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאמן או הממונה, לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, להורות כי הדירקטור או המנהל הכללי יישא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושי התאגיד בשל מחדלו.
הסעיף בא לעולם על רקע החשש מפני ניגוד העניינים המובנה בו מצויה הנהלת החברה, במצב שבו החברה נקלעת לחדלות פירעון אך טרם ניתן לגביה צו לפתיחה בהליכים. השופט חגי ברנר קבע בהחלטתו מאתמול כי "במצב הרגיל, תכלית החברה היא השאת רווחים, לרוב על ידי נקיטת מדיניות יזמית של לקיחת סיכונים והערכת סיכויים. בעיתות שגרה אפוא, טובת בעלי המניות היא זו העומדת לנגד עיניהם של קברניטי החברה בעוד האינטרס של נושי החברה שיורי בלבד. מנגד, כאשר החברה הופכת חדלת פירעון תכלית העל של החברה משתנה, וכעת הנושים הם אלו שאמורים להימצא בראש סדר העדיפויות שלה. בהתאם, על ההנהלה לשנות את מדיניות הניהול מוכוונת הרווחים לניהול שמרני הרבה יותר שתכליתו שימור המצב הקיים, הקטנת מצבת החובות של החברה, ושיקום פעילותה העסקית".
במקרה בו דן ברנר , החברה "תריסי פסח" שבעל השליטה והדירקטור בה היה משה פסח הפסיקה פעילות בשנת 2014. הנאמן שמונה לחברה, עו"ד שלי נחום ממשרד עו"ד נחום, גלמן, כהן, טען כי הדירקטור ובעל השליטה נמנע במשך שנים מלפתוח בהליכים לפירוק החברה ולמעשה זנח אותה עד לאחרונה. לטענת הנאמן, בעל השליטה ידע שהחברה נמצאת בחדלות פירעון והוא אף שילם במהלך השנים חובות של החברה להם ערב באופן אישי. לפי הטענה, פסח היה צריך לנקוט אמצעים לצמצום היקף חדלות הפירעון של החברה על דרך של הגשת בקשה לפירוקה לאלתר, ואולם הוא השתהה משך 10 שנים. נטען שפסח גרם לחברה נזק שמקורו ביצירת חובות חדשים ולכן עליו לשאת בתשלום הנזק לו גרם. הנאמן ביקש לחייב את בעל השליטה בחובות אגרת רשם החברות של החברה לשנים 2022-2020.
מנגד טען בעל השליטה כי סעיף 288 לחוק נועד למנוע מצב של ניגוד עניינים בו נושא המשרה מעדיף את אינטרס בעלי המניות על פני האינטרס של הנושים. ואולם, כאשר מדובר בתאגיד הנעדר פעילות ונטול נכסים כמו במקרה הנוכחי, חשש זה אינו מתקיים, שכן לבעלי המניות ולנושאי המשרה אין תועלת בדחיית הכניסה להליך חדלות הפירעון. עוד טען כי לא ניתן לייחס לנושא המשרה אחריות מכוח סעיף 288 לחוק בגין התקופה שקדמה לכניסתו של החוק לתוקף.
הממונה על חדלות פירעון תמך בבקשת הנאמן. השופט חגי ברנר קבע כי "דין הבקשה להתקבל ברובה, במובן זה שיש לחייב את פסח בחובות החברה בגין אגרות רשם החברות בין השנים 2020- 2022 ... אך אין מקום להטיל עליו לשאת בהוצאות הליך הפירוק בכללותו". השופט קבע כי הנזק שנגרם לרשם החברות, כלומר, חיובי האגרה שלא שולמה מהרגע שבו הופסקה פעילות החברה ועד שהחל הליך פירוקה, נגרם כתוצאה ישירה ממחדלו של פסח שנמנע מלהגיש בקשה לפירוק החברה במשך שנים רבות. לפיכך קבע השופט כי יש להטיל על פסח חבות אישית בגין חוב האגרה השנתית לרשם החברות החל משנת 2020 וכלה במחצית הראשונה של שנת 2022 (כולל) בסך 3,857 שקל וכן סך של 7,000 שקל בגין הוצאות הבקשה. עם זאת, בית המשפט קבע כי שכר הנאמן ישולם מקופת הנשייה, במעמד הוצאות הליך, וכי פסח לא יחויב בהוצאות הליך הפירוק בכללותו.
מהנאמן, עו"ד שלי נחום נמסר בתגובה: "חוק חדלות פירעון קבע נורמה חדשה. כשהמנכ"ל והדירקטורים מבינים שהחברה מצויה בחדלות פירעון וכפועל יוצא לחברה יש נושים שלא יזכו לראות את כספם, עליהם לנהל את החברה באופן שבו תיגרם הפגיעה הפחותה ביותר בנושים. המדובר בשינוי תפיסה ושינוי כיוון באופן ניהול החברה. הניהול תחת חדלות פירעון צריך להשתנות ולעבור ממצב שבו החברה מנוהלת לטובת ולרווחת בעלי המניות- למצב חדש בו החברה מנוהלת באופן שיצמצם את הנזק לנושים".
עו"ד אסף גולד, בא כוח בעל המניות פסח מסר בתגובה: "החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מהווה בשורה חיובית לבעלי חברות ולדירקטורים. בעוד שבפסק הדין אבי אלקיים קבע בית המשפט העליון כי בעל מניות מחויב בהפקדת ערובה לשם ניהול ההליך, ובפסק הדין פרובימט הוטלה אחריות אישית על נושא משרה לתשלום אגרות שלא שולמו — הרי שההחלטה הנוכחית קובעת כי שתי ההלכות הללו אינן חלות במקביל. בית המשפט קבע כי יש לאזן ולקזז בין החיובים, כך שלא ניתן לגבות את מלוא הערובה מחד ואת מלוא חוב האגרות מאידך, וזאת בניגוד לעמדת הנאמן והממונה על חדלות פירעון. מדובר בהחלטה שמציבה גבול ברור להרחבת האחריות האישית של בעלי המניות ונושאי המשרה, ומחזירה מידת איזון והגינות בין הגנת הנושים לבין שמירה על זכויות בעלי החברות".
