בלעדי
המורשת של הכנסת היוצאת: 28 חוקים הפוגעים בדמוקרטיה
הכנסת ה־25 אישרה 8 חוקים הפוגעים בזכות לשוויון, 5 בזכות להליך הוגן ו־5 בחופש הביטוי. החוקרות מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "עוצמת נסיגה דמוקרטית אינה נמדדת רק במספר החוקים, אלא בשינוי המתמשך במאזן הכוחות בין הרשויות, בתפקוד מוסדות המדינה ובתרבות השלטונית"
הכנסת ה־25, שהתפזרה בסוף השבוע לאחר שהשלימה כהונה, תיזכר כאחת הקדנציות הקשות בבית המחוקקים ולא רק בגלל 7 באוקטובר, אלא בעיקר בגלל התנהלותה הדורסנית של הקואליציה שהמשיכה, לאחר הפוגה קצרה במהלך המלחמה, בקצב מוגבר בהליכי חקיקה שפגעו בדמוקרטיה, במערכת המשפט ובתקשורת, ובעצם באזרח הקטן.
ניתוח של מהלכי החקיקה שכתבו עו"ד ענת טהון אשכנזי ועו"ד דפני בנבניסטי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה המתפרסם לראשונה בכלכליסט מגלה כי 265 יוזמות חקיקה הונחו או קודמו בכנסת הנוכחית, מתוכן 90 קודמו בפועל, אושרו 28 חוקים הפוגעים בדמוקרטיה ותשעה יועברו לקדנציה הבאה. להצבעה בקריאה הראשונה ממתינות 51 הצעות החוק שנמחקו מאחר שלא התקבלו בקריאה הראשונה, ויחד איתן עוד 149 הצעות חוק שהונחו ולא הועברו אפילו בקריאה הטרומית. כמו כן, בקדנציה היוצאת נעצרה חקיקתן של 26 הצעות חוק שפוגעות בערכים הדמוקרטיים.
ב־28 החוקים שאושרו, ב־8 נפגעה הזכות לשוויון, ב־5 הזכות להליך הוגן, ב־5 חופש הביטוי וההפגנה, בשלושה חופש הדת והמצפון, בשלושה הזכות לפרטיות, בשניים כבוד האדם ובאחד הזכות לחיים. בשלושה מהחוקים נפגעו בתי המשפט, הייעוץ המשפטי והמשטרה, בשלושה התקשורת ובשניים מערכת החינוך והאקדמיה.
טהון אשכנזי ובנבניסטי קובעות כי "בחלוף ארבע שנות כהונתה של הכנסת ה־25 ובייחוד לאחר השלמת החקיקה והמהלכים שקודמו במהלך מושביה האחרונים, נקודת האיזון השתנתה. מה שנראה באמצע הקדנציה (פרוץ המלחמה - צ"ז) כתמונת מצב מורכבת, מתבהר כיום באור שונה. גם אם חלק מן היוזמות המרכזיות לא הבשילו, ולעתים אף נבלמו לחלוטין, בחינה מצטברת של המהלכים שצלחו מלמדת כי היקפם ומשקלם כבר אינם מאפשרים לראות בהם צעדים נקודתיים או מוגבלים בהשפעתם. הצטברות מהלכים אלה - בחקיקה, בהחלטות מינהליות ובשחיקת נורמות דמוקרטיות - כרסמה באופן משמעותי באיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית".
לדבריהן, "נסיגה דמוקרטית היא תהליך מצטבר. עוצמתה אינה נמדדת רק במספר החוקים שהתקבלו או בהחלטה זו או אחרת, אלא בשינוי המתמשך במאזן הכוחות בין הרשויות, בתפקוד מוסדות המדינה ובתרבות השלטונית. משום כך, גם שיקום הדמוקרטיה אינו יכול להסתפק בביטול חקיקה. הוא מחייב חיזוק עצמאות מוסדות המדינה, עיגון כללי משחק חוקתיים ברורים וביצור ההגנה על זכויות יסוד, והשבת האמון בכך שהפעלת הכוח השלטוני כפופה לחוק, לביקורת ולערכים הדמוקרטיים שעליהם מושתתת מדינת ישראל".
טהון אשכנזי ובנבניסטי עקבו אחרי מהלכי הכנסת ה־25 והממשלה בתחום הדמוקרטיה, שלטון החוק ומוסדות השלטון. "נבחנו מאות הצעות חוק, החלטות ממשלה, מינויים ומהלכים מינהליים, אשר חלקם עשויים היו להצטייר בשעתם כנקודתיים או מוגבלים בהיקפם. מבט מצטבר מגלה תמונה רחבה ושיטתית בהרבה: מדובר בתהליך מתמשך של שינוי יחסי הכוחות בין הרשויות, של החלשת מוקדי הביקורת והפיקוח, ושל הרחבת יכולתו של הרוב הפוליטי לפעול ללא מגבלות מוסדיות".
השתיים מציינות כי "הנסיגה הדמוקרטית לא התמקדה במערכת המשפט בלבד. לצד הניסיונות לשנות את אופיו ומעמדו של בית המשפט העליון והייעוץ המשפטי לממשלה, קודמו מהלכים שפגעו בעצמאות השירות הציבורי, במעמד שומרי הסף, בעצמאות גופי התקשורת והרגולציה, במרחב הפעולה של החברה האזרחית, במנגנוני הביקורת הפרלמנטריים ובזכויות אדם וקבוצות מיעוט. במקרים רבים, עוצמת הפגיעה לא נבעה מצעד אחד, אלא מהצטברותם של צעדים משלימים שפעלו במקביל והעצימו זה את השפעתו של זה".
טהון אשכנזי ובנבניסטי מוסיפות כי "חלק משמעותי מהשינויים נעשה באמצעות החלטות ממשלה, מינויים, שינויי מדיניות והסטות תקציבים, איוש מחדש של מוסדות, ואף ערעור ישיר של נורמות יסוד, ובהן החובה לכבד את שלטון החוק, את עצמאות הדרג המקצועי ואת מעמדם של מוסדות ביקורת עצמאיים. גם מהלכים שלא הושלמו או שנבלמו שחקו מוסכמות שהיו במשך שנים חלק בלתי נפרד מן המשטר הדמוקרטי בישראל".
הן הדגישו את חשיבות מנגנוני הבלימה: "בתי המשפט, הייעוץ המשפטי, גורמי מקצוע בשירות הציבורי, האקדמיה, התקשורת, וההתגייסות הציבורית למען הדמוקרטיה מילאו בשנים האחרונות תפקיד משמעותי בזיהוי הפגיעות, בהאטת חלק מן המהלכים ובהצבתם לדיון ציבורי. בכך הודגמה גם חשיבותם של מוסדות עצמאיים ונורמות דמוקרטיות, במיוחד כשהם עומדים תחת לחץ".
