הילדים כבר בני 70: הסדרה הדוקומנטרית פורצת הדרך מסתיימת
"אפ", הסדרה הבריטית המונומנטלית ששינתה את פני הקולנוע התיעודי, מגיעה לסיום. המשתתפים שלה, שתועדו מגיל 7 וכיום הם בני 70, סיפרו כי סבלו מהחשיפה - חלקם הרגישו כמו עכברי מעבדה בניסוי ששמו חייהם
ב־1964 עלתה בבריטניה תוכנית תיעודית קטנה, פרק בסדרה "עולם בפעולה" (" World in Action") בשם "7 אפ" ("7 Up!"), שבו 14 ילדים בני שבע דיברו על חייהם - שיחות שנועדו לשקף, במידה מסוימת, את מצב הממלכה המאוחדת. הילדים הגיעו מכל שדרות העם, אך כבר מהמבטאים, מהבגדים ומהדברים שאמרו היה ברור מי מהם בא ממעמד גבוה ומי ממעמד נמוך. הסרט צולם בשחור־לבן ונועד להיות חד־פעמי.
אחד מעוזרי ההפקה בסרט הקצר שביים פול אלמונד היה מייקל אפטד, אז בן 22, שלימים יהפוך לבמאי הוליוודי מצליח ("העולם אינו מספיק", "בתו של כורה הפחם"). הוא היה בין האחראים לאיתור הילדים להפקה והחליט להפוך את הרעיון לפרויקט מתמשך: שבע שנים לאחר מכן, ב־1970, הוא חזר אל הילדים ויצר את "7 Plus Seven". משם צמחה אחת מסדרות התעודה הארוכות והשאפתניות בתולדות הקולנוע הדוקומנטרי, "אפ", שבה צולמו אותם הילדים בדילוגים של שבע שנים והצוות הדוקומנטרי ליווה אותם אל תוך חייהם הבוגרים.
בלב הסדרה עמדה אמרה ישועית נודעת: "הראו לי את הילד עד גיל שבע, ואראה לכם מי יהיה כמבוגר". אלא שבמקום לקבל אותה כאמת מוחלטת, הסדרה העמידה את האמירה למבחן לאורך עשרות שנים — והתשובות שקיבלה היו מגוונות ומורכבות. בכל פרק שולבו קטעים מהפרקים הקודמים, וכך נוצרה לנגד עיני הצופים קפסולת זמן אנושית יוצאת דופן: הצעירים מלאי התקווה וההבטחה בגיל 21, האכזבות בגיל 28, ההשלמה והאהבה בגיל 35, והעיסוק הגובר בביטחון ובמצב הכלכלי בגילאים המאוחרים יותר. כל פרק שיקף לא רק את חייהם הפרטיים, אלא גם משהו מהתקופה שבה חיו, מהפוליטיקה, מהחברה ובכלל. בעקבות הצלחת הסדרה נולדו סדרות־בת במקומות שונים בעולם. בסוף השבוע האחרון נודע כי ב־15 בספטמבר, ב־ITV הבריטית, ישודר הפרק האחרון בסדרה "70 אפ" ("70 Up"), בדיוק באופן סמלי כשהילדים המקוריים כבר נכנסים לעשור השמיני לחייהם.
הניסוי הקולנועי הזה שינה את חייהם של המשתתפים, שהפכו למוכרים ולעיתים אף למפורסמים, וגם יצר קשרים ביניהם שנמשכו לאורך השנים. בפרקים מסוימים אפשר לראות כיצד היחסים בין המשתתפים התפתחו והשתנו. סדרת הסרטים הדוקומנטריים הקצרים גם שינתה את עולם הקולנוע התיעודי, ובמובן מסוים הקדימה את הריאליטי כשהביאה אנשים אמיתיים, המצולמים לאורך שנים, כשהחיים עצמם הפכו לעלילת הסדרה.
את החלק האחרון בסדרת "אפ", שיכלול שני פרקים בני 90 דקות, יביים הבמאי אסיף קפדיה, זוכה האוסקר על סרטו "איימי" על הזמרת איימי ויינהאוס. זו הפעם הראשונה מאז מותו של מייקל אפטד ב־2021 שהסדרה מצולמת תחת במאי אחר. לצד שני הפרקים המרכזיים ישודרו גם שני פרקים מיוחדים המבוססים על חומרי ארכיון: האחד עוסק בהיווצרות הסדרה ובבריטניה של 1964, והשני מציג חומר שטרם נראה בעבר, שבו נראים המשתתפים בזמן הצילומים המקוריים ב־1964. בפרק האחרון ישתתפו כל מי שהחלו את הפרויקט כילדים ועדיין בחיים. שכן מתוך 14 המשתתפים המקוריים, לין ג'ונסון מתה ב־2013 וניק היטשון מת ב־2023.
גם צ'ארלס פוארנו, משתתף בסדרה שהחליט לפרוש מהפרויקט אחרי "21 אפ", יופיע בפרק האחרון. פוארנו גדל להיות מפיק ב־BBC ודוקומנטריסט בעצמו, והיה היחיד מבין 14 המשתתפים שפרש לחלוטין מהסדרה. לאחר שסירב בתוקף להשתתף ב"28 אפ", אפטד, לדבריו, "יצא מכליו", והיחסים בין השניים התקלקלו. מאז, במשך עשרות שנים פוארנו סירב להשתתף בפרקים הבאים, ועכשיו, לקראת הפרק האחרון, וכאשר הבמאי כבר אינו אפטד, הוא הסכים לחזור.
פוארנו לא היה היחיד שהתקשה עם הסדרה. רבים מהמשתתפים התקשו לאורך השנים עם החשיפה, סבלו מהאופן שבו שאלו אותם על חייהם והרגישו שהפכו, במידה מסוימת, לעכברי מעבדה בניסוי ששמו חייהם. "חלקם כועסים על הוריהם ועל בית הספר שדחפו אותם להשתתף בסדרה", אמר לי אפטד בריאיון לקראת עליית "56 אפ" ב־2012. "בשלב הראשון, כאשר נידבו אותם, איש לא תיאר לעצמו שזה יתפתח לממדים מפלצתיים שכאלה". אפטד גם הודה שאילו היה מלהק את הילדים מחדש, היה מקפיד שיהיו ביניהם יותר בנות.
סוזי לוסק, אחת הילדות שהשתתפו בפרויקט, סיפרה שהחליטה לעזוב במהלך "56 אפ", אבל בכל זאת המשיכה מתוך "מחויבות מגוחכת, למרות שאני שונאת את זה". היא השוותה את ההשתתפות בסדרה לקריאת ספר גרוע: בכל זאת רוצים להגיע עד הסוף. כצופים, הסדרה היתה רחוקה מלהיות ספר גרוע. להיפך: היא הייתה אחד הניסויים התיעודיים המרתקים ביותר שנעשו. והפעם, גם אם לא רוצים להגיע לסוף, הוא מגיע.
