פרשנות
לא כל מה שהממשלה הרסה יהיה אפשר לתקן
גוש השינוי מבטיח לבטל את חוקי ההפיכה, אך המשאבים הפוליטיים והזמן לתקן הכל לא תמיד יהיו קיימים. יש חוקים שכנראה יישארו איתנו הרבה אחרי שהממשלה הזו תלך
אחרי כל חוק נורא שמעבירה הקואליציה הזו, מבטיחים חברי הכנסת של גוש השינוי שבממשלה הבאה הוא יבוטל. הבעיה היא שזה לא נכון, או לפחות לא נכון חלקית. ממשלת השינוי הבאה, בתקווה שתוקם, תצטרך לעסוק בשיקום המדינה מהחורבן שתשאיר הממשלה הזו. היא תצטרך לבנות שיטת משטר שתקשה על ניסיון הפיכה משטרית נוסף. היכולת והמשאבים הפוליטיים לתקן כל חוק מזיק של ממשלת ה-7.10 לא תהיה קיימת. גם לא תמיד תהיה הסכמה.
אחד התיקונים החשובים שהתגבשו בעשור האחרון הוא שלא רק התוכן של חוקים חשוב, גם התהליך. חקיקה צריכה להיות יסודית ולאפשר לחברי הכנסת את הזמן והידע לגבש עמדה. האופוזיציה ניצלה את זה היטב במאבק נגד חוקי ההפיכה והכפייה. כשקואליציית המחדל תהיה באופוזיציה, היא תדע לנצל את זה לא פחות טוב. לזכותה תעמוד העובדה שבניגוד לאופוזיציה הנוכחית הכל-כך מפולגת של היום, היא תהיה מאוד מאוחדת.
מרבים לדבר על כך שממשלות עתידיות ירצו להשאיר את חוק פיצול היועמ"שית כי גם להן תהיה נוחה יועמ"שית חלשה. אלא שנראה שדווקא בעניין הזה סביר שפחות יש מה לדאוג. כל מפלגות גוש השינוי יידרשו במערכת הבחירות שוב ושוב להתחייב שיימחקו את החרפה הזו. יכול להיות שיש נימוקים ענייניים בעד פיצול תפקיד היועמ"שית. אבל אחרי שגלי בהרב-מיארה הייתה במשך ארבע שנים האישה עם האצבע בסכר שהצילה את הדמוקרטיה מצונאמי ההפיכה, אין מקום לשום רפורמות והחלשה שלה. אולי רק לעוד הגנה עליה מפני ממשלות עוינות.
דווקא חוק יסוד לימוד תורה הוא תעלומה הרבה יותר גדולה. האם יהיה בכנסת הבאה רוב שיהיה מוכן להצביע נגד חוק שמעגן בחוקה את ערך לימוד התורה? לא בטוח. קיים חשש שבמפלגות הימין הממלכתי יהיה לא מעט גלגול עיניים ויעלו טענות שזה חוק הצהרתי ולא מזיק. בבית המשפט העליון הנוכחי, שמרני וימני ככל שיהיה, סביר שזה באמת כך. אלא שבבית משפט אחר שתמנה ממשלת הפיכה עתידית החוק הזה יכול לשמש בסיס לכל כך הרבה החלטות בעייתיות: אישור השתמטות, תקצוב למשתמטים, חינוך בלי ליבה, אפליית נשים ועוד.
היום (ה') לפנות בוקר עבר חוק הרחבת ההפרדה באקדמיה. זה חוק שמדיר מרצות ומטרתו לכלוא נשים דתיות בגטאות. אלא ששר החינוך הבא יצטרך לשקם את מערכת החינוך החרבה ומעלת העשן שישאיר לו השר קיש. הוא יצטרך להקים את מועצת החינוך הממלכתי כדי שתגן על החינוך החילוני מהתערבויות נוסח קיש. הוא יצטרך להירתם למאבק בחרם האקדמי העולמי שקיש מתנהג כאילו הוא לא הבעיה שלו.
האם בסדר היום של שיקום והגנה על הדמוקרטיה יימצאו המשאבים הפוליטיים לבטל את חוק ההפרדה? בכלל לא בטוח, ואנחנו עלולים להיתקע איתו. זה אגב לא רק חקיקה. קיש העביר שורת החלטות במועצה להשכלה גבוהה שמחזקת מאוד את המכללות הפרטיות ובין היתר מאפשרות להן לחלק תארי פרופסור למרצים שלהן. איש לא יבטל אותן בדיעבד, וכנראה נצטרך להשלים עם זה שפרופסור זה לא מה שהיה פעם.
אחת הסיבות שבגינה מערך הכשרות של ארגון רבני צהר עוד לא החליט אם לעתור לבג"ץ נגד חוק ביטול רפורמת הכשרות הוא התקווה שהממשלה הבאה תשיב את הרפורמה. מאחורי התקווה הזאת עומדת גם הידיעה שאבי הרפורמה הוא מתן כהנא, מקורבו של המועמד לראשות הממשלה גדי איזנקוט ומי שצפוי למלא תפקיד בכיר בממשלה הבאה.
אלא שאם יש משהו שלמדנו מהעובדה שרפורמת הכשרות לא יושמה בכל ארבע השנים האחרונות זה שהרבנות הראשית, שעומדת במרכז הרפורמה, תעשה הכל כדי לחבל בה. לכן החוק הבא יהיה חייב להיות כזה שמשאיר לרבנות חבל קצר מאוד, וזה חוק מסובך שיחייב הרבה עבודה. כיוון שרפורמת הכשרות היא רפורמה כלכלית שמטרתה בין היתר להוריד את יוקר המחיה, יש לקוות שאולי ימצאו לזה מקום בחוק ההסדרים הבא. כיוון שהיא אינה רפורמה תקציבית, סביר שהייעוץ המשפטי לכנסת ידרוש להוציא אותה משם.
