פרשנות
הדחת היועמ"שית: הזלזול של הממשלה לא הותיר לשופטי בג"ץ ברירה
בג"ץ הוציא צו נגד הדחת בהרב מיארה, לאחר שהממשלה לא טרחה להגיש את תשובתה לעתירות בנושא ואף לא ביקשה ארכה; מעל הכל מרחף סיפור הרבה יותר גדול: הסרת הבלם המשמעותי בדרכה של הממשלה לדהור באין מפריע לשלטון יחיד דיקטטורי
הדיון שאמור היה להתקיים מחרתיים בבג"ץ בהדחת היועצת המשפטית לממשלה נדחה. הממשלה החליטה שלא לשתף פעולה ולא שלחה תגובה משפטית לעתירות. בג"ץ, פה אחד, החליט היום לקדם את הדיון ולהוציא צו על תנאי, מה שממילא היה קורה לאחר הדיון, אילו התקיים. להחלטה צורפה המלצת השופטים – לבטל את ההדחה ולחזור למתווה החוקי של העברת היועצת מכהונתה, לוועדת גרוניס.
הזלזול של הממשלה (שתסרב להמלצה) ושבירת הכלים התקדימית היא שלב מסוכן נוסף בהידרדרות להרס מערכת המשפט. שר המשפטים לוין חשב שהפרקליטות צריכה לייצג אותו ולא את היועמ"שית. ומשלא נענה הגיב כדרכו בהחרמה. בג"ץ הגיב בצו על תנאי והדיון צפוי להתקיים בהמשך. דיון שהוא החשוב והרה הגורל ביותר שהתקיים אי פעם בתולדותיה של מדינת ישראל.
לא מדובר כאן בדיון לגופו של אדם שממלא תפקיד בכיר ככל שיהיה. לכל אחד ואחת יש תחליף. מדובר בהתנגשות חזיתית בקרב המובהק ביותר על צביונה וקלסתרה של מדינת ישראל. הביטוי "הפיכה משטרית" נשמע אמנם שחוק וקלישאתי, אבל אין מנוס ממנו. ועדיין חשוב להבין במה מדובר ומה בדיוק מתהפך כאן. לדוגמה, מומלץ להיכנס למסמך בן 84 העמודים שהכין שר המשפטים יריב לוין — ״כתב האישום״ נגד היועצת. בסעיף 236 מתלונן לוין על כך שהיועצת עו״ד גלי בהרב־מיארה לא העמידה לדין פלילי את אהוד ברק, בוגי יעלון, משה לדור ופרופ׳ מרדכי קרמניצר. משטר שהיה מעמיד לדין פלילי את ארבעת האישים האלה הוא הכל רק לא דמוקרטיה. הוא דיקטטורת עולם שלישי רצחנית, שמובילה לגרדום את בכירי המשטר הקודם. ועל מה? בגלל הפרשנות המעוותת שבה קושר פוליטיקאי ומשפטן קטן משקל בינם לבין המחאה.
לקואליציית נתניהו שני מנועי הפעלה. הראשון, התקרבנות אינסופית בפני כוחות האופל "השמאלנים" המדומיינים ששולטים במשפט, בתקשורת, באקדמיה, בחינוך, בתרבות. כוחות שיש להשחיר ולמגר, בעיקר את ה"דיפ סטייט", שגוזל את המשילות מנבחרי העם. המנוע השני נגזר מהראשון — תפיסת הדמוקרטיה של קואליציית נתניהו, שרואה בשלטון הרוב הפרלמנטרי כחזות הכל: "יש לנו 68 ח״כים, אז אנחנו רצון העם שגובר על כל ערך וכל חוק". לא דמוקרטיה ממלכתית של טובת המדינה, אלא העדפת טובת הבייס והמצביעים לפני הכל.
בשני המנועים האלה היועצת בהרב מיארה היא סוג של מקל בגלגלים. כאשר היא מניפה תמרורי עצור בפני הממשלה, היא גם בולמת לכאורה את המשילות וגם אוכפת חוק. ואת זה הממשלה לא יכולה לסבול. במיוחד ממשלה שדורשת לעצמה סמכויות ללא מגבלות. השלטון לא בוחל בשום אמצעי כדי להשיג את המטרה ובמגוון דרכים. שרים וח״כים מטנפים את היועצת. שופרות הרעל ממטירים עליה אש וגופרית, מציגים אותה כמשפטנית בינונית, כמינוי לא לגיטימי.
על הדרך מסבירים לציבור שהם — לוין, רוטמן, קרעי, גוטליב ושאר הטאלנטים — נציגי רצון העם ולפיכך גם פרשניו המוסמכים של החוק. הם, ולא היועצת שכמובן מוטית פוליטית נגדם. ״זיהום הייעוץ המשפטי בשיקולים פוליטיים״, מאשים לוין באחד מסעיפי ״כתב האישום״ שרקח האיש שבעצמו מינה את השרים שיקלי, בן גביר וסמוטריץ' לוועדת השרים שתדון ״בלב פתוח ונפש חפצה״ בהדחתה.
שופטי בג"ץ מתנהלים בשפה משפטית. אבל מעל הכל מרחף סיפור הרבה יותר גדול — הסרת הבלם המשמעותי בדרכה של הממשלה לדהור באין מפריע לשלטון יחיד דיקטטורי. זו המשמעות המזוקקת ביותר של מושג ההפיכה המשטרית.
פיטורי ראש השב"כ היו הפרומו, הפיילוט. ועדיין ההבדלים וגם קפיצת המדרגה הם דרמטיים. היועצת היא תחנת החוק שמגשימה את הציווי הדמוקרטי על כל שלטון — חובתו לפעול במסגרת החוק. לממשלת ישראל כוחות עצומים. ביציאה למלחמה, בהחלטה את מי לגייס ולשלוח אליה ואת מי לא. בהחלטות לממש תקציבים ועדיפויות. לייעוץ המשפטי תפקיד חשוב — לבחון שכל המהלכים האלה מתבצעים כחוק.
בהרב מיארה לא תמיד משתפת פעולה, ולכן נחושה הממשלה להדיחה ולמנות תחתיה מישהו שיהיה נאמן וכפוף לה. וזה פחות או יותר יהיה סופה של הדמוקרטיה בישראל וכינונו של שלטון יחיד. לא של הממשלה, אלא של ראש הממשלה שהצליח לאסוף לצדו קולקציה של חדלי אישים שמגויסים לשבירת מפרקתה של החברה ישראלית. קיש יוציא את הדמוקרטיה מספרי החינוך, קרעי יחסל את התקשורת החופשית, בן גביר ידכא את המחאה נגד הממשלה, כ"ץ וביסמוט יביאו את חוק ההשתמטות ולוין יביא לנו את ראשה של היועצת המשפטית.
