הפתרון: ביטול חוק התכנון והבנייה!
הגורם העיקרי לביורוקרטיה שמכרסמת על חלקה טובה בשוק הדיור, וגרמה במהלך 20 השנה האחרונות להתייקרות פי 3 של מחירי הדיור, הינו חוק התכנון והבנייה, חוק אנכרוניסטי לחלוטין שחוקק בשנת 1965 ואינו מתאים כלל לענף הנדל"ן בכלל ושוק הדיור בפרט, של ימינו אנו.
על פי נתוני ה-OECD, מדינת ישראל מובילה בענק את משך הבנייה, החל מתהליך קבלת היתרים בוועדות המקומיות והמחוזיות ועד שהבניין עומד על תילו, והזמן הממוצע להליכים אלה, לא ייאמן, עומד על 13.6 שנים, פי 3 יותר לעונת הזמן הממוצע במדינות אחרות.
יתרה מכך: במהלך יותר מ-60 שנות קיומו של חוק התכנון והבנייה, הוכנסו בו לא פחות מ-163 תיקונים, זאת במטרה להיטיב עימו, אולם המציאות הוכיחה פעם אחר פעם שתיקונים אלה לא רק שלא שיפרו את הליכי התכנון והבנייה, אלא אף הלכו וסיבכו אותם עוד יותר.
נקודת התורפה המרכזית בחוק התכנון והבנייה, לטעמי, הינה בעובדה שהוועדות המקומיות לתכנון ובנייה הינן בעלי סמכויות מוגבלות ותוכניות רבות נתקעות שלא לצורך בוועדה המחוזית במשך זמן רב, ובמקרים רבים, ללא הבנה מספקת של הצרכים ברשות מקומית כזו או אחרת.
היו לכך שתי סיבות עיקריות:
האחת, הרצון של המדינה לרכז בידיה את מירב הסמכויות אל מול העיריות והרשויות המקומיות, ובמילים אחרות, מאבק כוחות בין השלטון המרכזי לבין המקומי.
השנייה, רצון למזער סכנת שחיתויות בשלטון המקומי, זאת באמצעות יצירת הוועדות המחוזיות כבלם שיהווה משקל נגד להחלטות לא אחראיות ו/או נגועות בשחיתות של הרשויות המקומיות.
אולם, וזה אולם גדול, כמאמר הפתגם "הכוונות הטובות מובילות לגיהינום", דווקא מניעים אלה רק סיבכו עוד יותר את גלגלי הביורוקרטיה שלא לצורך, לא מנעו שחיתויות ואף סייעו לתופעת ה"מאכערים" שיזמים וקבלנים נאלצו להסתייע בהם ברוב ייאושם.
גם רפורמת הרישוי העצמי שמאפשרת לרשויות המקומיות לקדם פרויקטים בהליכים מהירים ובאמצעות אדריכלים, הינה מוגבלת יחסית, ואינה מאפשרת לקצר הליכים בפרויקטים גדולים.
וכך קרה ששנה אחר שנה יצאו שרי שיכון בהצהרות אודות מספרים אסטרונומיים של התחלות בנייה, כשבפועל היצע הדיור נותר קטן בהרבה, זאת עקב הליכי התכנון וההיתרים הבלתי נגמרים, עובדה בעלת משמעות קריטית על הזינוק במחירי הדיור בשני העשורים האחרונים.
הפתרון, לטעמי, הינו שינוי מהיסוד של חוק התכנון והבנייה והענקת מנדט נרחב הרבה יותר לרשויות המקומיות, זאת תוך הפיכת הוועדות המחוזיות לגוף שתפקידו בעיקר לפקח על הליכים תקינים, אולם לא לבלום תהליכים.
בד בבד מומלץ לקדם מכוני רישוי שיפעלו לצד הרשויות המקומיות ויפעלו לקיצור לוחות המזנים, עד כדי שנה-שנה וחצי בלבד לקבלת היתרים, מה שכמובן יקצר את כל ההליכים מ-13-14 שנים בממוצע כיום ל-4-5 שנים בלבד, כפי שמקובל ברוב רובן של מדינות ה-OECD
כך ישבוק חיים חוק התכנון והבנייה וילך לעולם שכולו טוב, זאת לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל שמשוועים להגשים את חלום 4 הקירות, ובמחיר סביר!
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו" ונשיא לשכת הקבלנים לשעבר
