פרשנות
המבחן הגדול של בג"ץ: דמוקרטיה, לא דיקטטורה
בכל הקשור לפיטורי ראש השב"כ, בג"ץ חייב להעביר מסר חד-משמעי: ראש הממשלה לא יכול לסלק בכיר בשירות הציבורי רק בגלל "חוסר אמון" שעטוף בשיקולים זרים וניגודי עניינים
הסיפור שיתחיל להתברר היום בבג"ץ הוא לא רונן בר, אלא ראש השב"כ כמשל, כתקדים, כלקח לעתיד, כבלם לאחד המהלכים המסוכנים ביותר של ההפיכה המשטרית. גם אם בג"ץ יוביל את הסיפור האישי לפשרה, נניח פרישה לאחר סיום החקירה, הוא חייב לסיים את האירוע במסר חד־משמעי: ראש הממשלה לא יכול לסלק בכיר בשירות הציבורי רק בגלל "חוסר אמון" שעטוף בשיקולים זרים וניגודי עניינים.
אין מחלוקת על כך שלממשלה יש סמכות לפטר, אבל הפעלת סמכות לעולם איננה שרירותית ואינטרסנטית, אלא בהליך מינהלי סדור שמגובה בעובדות שמקימות עילה אמיתית. זה מה שמבדיל בין דמוקרטיה ודיקטטורה. בדיקטטורה משליכים הביתה, או לכלא, את מי שסר חינו. בדמוקרטיה לא משליכים הביתה את מי שמתעקש לשרת את הממלכה ולא את המלך.
על הערך הזה חייבים שופטי בג"ץ להגן בכל מחיר. זה המבצר שאסור שייפול. הסיפור האישי פחות חשוב כאן מהלקח שייטמע, שבכוחו לקבוע את עתידו ואיכותו של השירות הציבורי - הביטחוני, המשפטי, הכלכלי, החברתי. האם ינהלו אותו אנשי מקצוע איכותיים או יס־מנים מורתעים שיחששו בכל רגע לגורלם משום שלא השביעו את רצון המנהיג. זה הסיפור. זה המבחן הגדול של בג"ץ.
