ניתוחאמברגו טורקי: במקום לתקן הממשלה עושה עוד נזקים
ניתוח
אמברגו טורקי: במקום לתקן הממשלה עושה עוד נזקים
הרחבת החרם הטורקי, עד כדי הפסקת הסחר עם ישראל, צפויה להוביל לעליית מחירים ואף למחסור בהיקף רחב של מוצרים. אלא שמשרדי החוץ והכלכלה שנרדמו בשמירה החמירו את העימות ואזרחי ישראל ישלמו שוב את המחיר
הביטוי "צונאמי מדיני" הוטבע על ידי אהוד ברק בשנת 2011, בשבתו כשר הביטחון בממשלת בנימין נתניהו. באותם ימים הזהיר ברק כי "יש תנועה בינלאומית שתכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. זאת טעות לא להבחין בצונאמי הזה. הדה־לגיטימציה של ישראל באופק, גם אם האזרחים לא רואים זאת. זה מסוכן ביותר ודורש פעולה. יוזמה מדינית תקטין את הסיכונים בהמשך הדרך".
נבואת הזעם של ברק משנת 2011 לא התממשה במשך שנים רבות, והביטוי "צונאמי מדיני" הפך למושא ללעג מצד אנשי ימין שטענו כי הסוגיה הפלסטינית הפסיקה לעניין את העולם. כראייה הם הציגו את הצלחת הסכמי אברהם ואת גישושי הנורמליזציה למול הסעודים.
בחצי השנה האחרונה מאז אסון השבעה באוקטובר נדמה כי אזהרתו של ברק והביטוי צונאמי מדיני מהווים אנדרסטייטמנט לקריסה המדינית הנוכחית של מדינת ישראל. בשבוע האחרון נאלץ ראש הממשלה נתניהו לפרסם סרטון בו הוא כמעט מתחנן בפני מדינות עולם למנוע צווי מעצר בינלאומיים נגדו ונגד הצמרת הביטחונית של ישראל מצד בית הדין הפלילי הבינלאומי של האג; נשיא קולומביה גוסטבו פטרו הכריז על ניתוק היחסים עם ישראל; המל"ל נאלץ לפרסם אזהרת מסע לישראלים לאירוויזיון שבשבדיה; טורקיה הודיעה על הפסקה מיידית של כל הסחר עם ישראל; ובריטניה פרסמה כי היא מטילה גל סנקציות נוסף כלפי מתנחלים. הספק מרשים לשבוע אחד.
היבוא מטורקיה לישראל הוא החמישי בגודלו
מבין כל המשברים הדיפלומטיים הללו, חרם הסחר הטורקי הוא הבעייתי ביותר ויש לו את הפוטנציאל להיות האירוע עם ההשפעה הגדולה ביותר על ישראל ואזרחיה (אלא אם אכן יוגשו בהאג כתבי אישום נגד בכירים ישראלים ואז אנחנו באופרה אחרת). לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בשנת 2023 ישראל ייבאה סחורות מטורקיה בהיקף של כ־4.6 מיליארד דולר, 5% מכלל הייבוא הישראלי, מה שהופך את טורקיה ליבואנית החמישית בגודלה מבחינת ישראל והיא ניצבת רק אחרי סין, ארה"ב, גרמניה ושוויץ.
טורקיה היא שוק פחות מרכזי בכל הקשור לייצוא סחורות ישראליות, כאשר כמות הסחורות שיצאו מישראל לטורקיה עמד ב־2023 על כ־1.56 מיליארד דולר מה שממקם את השוק הטורקי במקום העשירי מבחינת הייצוא הישראלי. טורקיה המשיכה להוות יעד סחר מרכזי גם לאחר פרוץ המלחמה, ולפי הלמ"ס, יבוא הסחורות של ישראל מטורקיה היווה ברבעון הראשון של השנה 4.8% מסך היבוא הכללי, לעומת 5.3% ברבעון המקביל אשתקד (כ־1.1 מיליארד דולר באותה תקופה). החרם הטורקי עלול להוביל לעליית מחירים ואף למחסור בישראל במספר רחב של מוצרים עד שהשוק יתאזן וימצא תחליפים למוצרים המיובאים מטורקיה. אלה כוללים קשת רחבה של סחורות: אוכל יבש ושימורים, תוצרת חקלאית ודגים, חומרי גלם, מוצרי חשמל ומכוניות. גם אם יימצאו אלטרנטיבות למוצרים, המחירים עלולים לעלות עקב צמצום ההיצע, הגדלת מחירי הייצור וגידול בזמן ומחיר השינוע.
במשרד החוץ, במשרד הכלכלה, ברשות הספנות והנמלים שבמשרד התחבורה ובשאר הגופים העוסקים באופן אינטנסיבי במסחר עם טורקיה הופתעו מאוד מהצעד הטורקי וזאת למרות שכבר בתחילת אפריל הגביל משרד המסחר הטורקי ייצוא של 54 קטגוריות מוצרים לישראל בהם פלדה, ברזל ומלט. בשיחות עם "כלכליסט" תיארו בכירים ישראלים את החרם הטורקי כשבירת כלים וכצעד לא רציונלי של הנשיא הטורקי ארדואן, וזאת בין השאר מפני שהצעד יוביל לפגיעה בהיקף של מיליארדי דולרים ביצואנים הטורקים שייתקשו למצוא תחליף במהרה לשוק הישראלי. יש לציין שההערכות אלו מתעלמות מפערי הגדלים בין ישראל לטורקיה. אם טורקיה היא שוק הייבוא ה־5 בגודלו לישראל, אז לפי הלמ"ס הטורקי מבחינתם מדובר ביעד הייצוא ה־13 בגודלו בלבד.
הצעד הטורקי הפתיע את ישראל גם מפני שמדובר בהפרה של הסכם אזור הסחר החופשי בין המדינות שנחתם ב־1996 שבו רשום במפורש ש"כל צד רשאי להביא הסכם זה לידי סיום בהודעה בכתב לצד האחר בצינורות הדיפלומטיים. ההסכם יחדל לחול שישה חודשים מתאריך ההודעה". לפי ההסכם, אם אחד הצדדים מפר אותו ניתן לפנות לבוררות בינלאומית — אך צעד זה יתבצע רק לאחר 60 ימים בהם שני הצדדים לא הצליחו להגיע לפתרון מוסכם.
גם גופי מסחר בינלאומיים אחרים כמו ארגון הסחר הבינלאומי (WTO) וארגון ה־OECD אינם צפויים לספק מענה מידי לתלונות של ישראל. ל־OECD אין כלים מעשיים מלבד הוצאת טורקיה מהארגון דבר שאינו נמצא על הפרק, ויישוב הסכסכום של ה־WTO פועל באמצעות הצבעה של מדינות הארגון ומזכיר במידת־מה את האו"ם. כלומר, ישראל תתקשה לגבש בו רוב לאינטרסים שלה.
החשש המרכזי כעת בישראל הוא מנקיטת צעדי המשך מצד הטורקים, כמו מניעת האפשרות לטוס מעל המדינה או חסימת אוניות המיועדות לישראל במיצרי הבוספורוס והדרדנלים
החשש המרכזי כעת בישראל הוא מנקיטת צעדי המשך מצד הטורקים, כמו מניעת האפשרות לטוס מעל המדינה או חסימת אוניות המיועדות לישראל במיצרי הבוספורוס והדרדנלים המחברים בין הים התיכון לים השחור. הצעד השני נתפס כקיצוני והמאיים יותר מבין השניים בגלל שביטחון המזון הישראלי מבוסס על תבואה המגיעה מרוסיה ואוקראינה ורוב הנפט הישראלי מגיע ממדינות מרכז אסיה דוגמת אזרבייג'אן וקזחסטן ובשני המקרים נתיבי השיט מחייבים מעבר דרך טורקיה. בישראל מקווים כי ארדואן יימנע מנקיטת צעד כל כך קיצוני מתוך חשש מתגובת המדינות האחרות שסוחרות עם ישראל.
למרות התלות הגדולה של ישראל בטורקיה, משרד החוץ בראשות ישראל כץ ומשרד הכלכלה בראשות ניר ברקת בחרו באסטרטגיה של החמרת העימות גם מבחינה רטורית. שני השרים הקפידו לקרוא לארדואן דיקטטור, סולטן והזוי. וגם באמצעות איומים בסנקציות ישראליות כלפי טורקיה כמו הגבלת המסחר הטורקי עם הפלסטינאים ברשות הפלסטינית ובעזה והגשת תלונות נגד טורקיה בפורומים בינלאומיים. צעדים אלו לא רק עלולים להחריף את העימות למרות שלישראל יש אינטרס חד־משמעי לצמצמו, הם גם עלולים לפגוע בכלכלה הפלסטינית ובכך לערער עוד יותר את המצב הביטחוני של ישראל. בנוסף, בגלל פוליטיקה פנים מפלגתית בליכוד ברקת וכץ פועלים בנפרד וכל אחד מהם מנסה להראות כאילו הוא זה שמנהל את משבר היחסים בין המדינות. קרב התרנגולים הפוליטי הזה גרם לכך ששני פורומים בינמשרדיים שונים התכנסו עם היוודע החרם כאשר לכל אחד מהם אסטרטגיה שונה בכל הקשור לניהול המשבר מה שמוביל בתורו למדיניות ישראלית לא ברורה ולא אחידה.
במשרד הכלכלה כרגע לא נערכים להתרחבות מעגל הסנקציות הכלכליות על ישראל ורואים במקרה הטורקי כאירוע חד פעמי ולא מייצג. תפיסה זו מעלה חשש כי במדינת ישראל עדיין לא הבינו את מלוא חומרת האירוע, ולא מבינים כי מאחורי הרטוריקה המדינית יש השפעות אמיתיות על הכלכלה ועל אזרחי ישראל.
תוספת לחרם אקדמי ותרבותי נגד ישראל
בתחום המחקר של מדיניות ציבורית ויחסים בינלאומיים נהוג לומר כי נדיר שמדינות מקדמות מהלכים מקוריים משל עצמם ולרוב הן מחקות רגולציה ומדיניות של מדינות אחרות. את התופעה הזו ניתן לראות ביתר שאת בחודשים האחרונים עם התרחבות הסנקציות כלפי מתנחלים ואנשי ימין קיצוני בישראל, שהחלו בארה"ב ומאז התרחבו גם לאיחוד האירופי ובריטניה ומספרם רק גדל. באותה מידה המהלך של קולומביה מהשבוע הוא המשך של מהלך דומה שנעשה על ידי בוליביה שנתמך גם ברטוריקה של נשיא ברזיל לולה שיצא נגד ישראל.
על אף שחרם כלכלי מוחלט כמו שטורקיה נקטה אכן נתפס כצעד קיצוני, לא מן הנמנע כי בשבועות הקרובים נראה מדינות אחרות נוקטות צעדים כלכליים דומים נגד ישראל ככל שהמלחמה בעזה תמשיך, וביתר שאת אם ישראל אכן תתקוף ברפיח.
הצעדים האלה יצטרפו לחרם האקדמי והחרם התרבותי הלא־רשמי שמדינת ישראל כבר חווה בחודשים האחרונים, שנדמה שגם הם זוכים להתעלמות מוחלטת מצד מקבלי ההחלטות בממשלה. אלה מעדיפים להתקוטט ברשתות החברתיות במקום לצאת לקרב בלימה מדיני אפקטיבי שיימנע פגיעה משמעותית באיכות החיים של אזרחי ישראל.
