פרשנות
המלחמה עם איראן: התרחיש האופטימי לכלכלת ישראל, וזה ההרסני
הסרה של האיום האיראני תפחית משמעותית את פרמיית הסיכון של ישראל בזכות עלייה בהשקעות, ושיפור כמעט מיידי בדירוג החוב שלה; עם זאת, מלחמת התשה כשלצידה כיבוש של רצועת עזה, תגדיל את ההוצאות הביטחוניות ועלולה להביא אותנו לנקודה שבירה ומסוכנת
משטר האייתולות האיראני מאיים על ישראל זה 46 שנה, ובעשורים האחרונים הפך לאיום הגיאופוליטי האולטימטיבי על ישראל והמשתנה המרכזי בפרמיית הסיכון של כלכלתה. לכן כדי להתחיל לבצע הערכות ואומדנים כלכליים חשוב להתייחס לשני תרחישים שונים בעקבות התקיפה על איראן, שיניבו תוצאות שונות בתכלית.
1. התרחיש הראשון הוא האופטימי, ויש מקום לאופטימיות לנוכח הביצועים של צה"ל והמוסד, התמיכה של ארה"ב וההסכמה שבשתיקה של רוב מדינות המערב, שרק לפני כמה שעות הפנו לנו עורף על רקע המלחמה הפוליטית בעזה. יש הסכמה רחבה שהמהלך הצבאי הישראלי באיראן היה הכרחי וחיוני.
אם האיום האיראני יוסר, אז יתחיל עידן חדש שיזניק את כל הפרמטרים המאקרו-כלכליים המרכזיים של כלכלת ישראל, בראש ובראשונה הצמיחה באמצעות אחד מרכיב מרכזי - ההשקעות. אבל אולי יותר חשוב הוא הצפי לירידה בגירעון והחוב, ושיפור דירוג האשראי של ישראל באופן כמעט מיידי. כאמור, האיום האיראני מהווה האיום המרכזי על פרמיית הסיכון של ישראל. ולכן, אם "ראש הנחש" נעלם – לא משנה מדוע ואיך - הוצאות הביטחון של מדינת ישראל צפויות לרדת בטווח הארוך או לפחות לא לעלות כפי שהניחו בוועדת נגל.
אסור לשכוח כי היעלמות של האיום האיראני תגיע אחרי היעלמות של האיומים מצד חמאס, חיזבאללה ומשטר אסד בסוריה. בלי איראן – ועם סיום המלחמה בעזה - גם נפתחת הדרך להסכמי שלום עם מדינות ערביות. זה התרחיש הכי דומה ל"מזרח תיכון חדש".
ירידה בפרמיית הסיכון גם תוריד את הריבית על החוב שמשקף את אותה פרמיית סיכון. אז נכון שה-CDS (תעודות ביטוח כנגד חדלות פירעון) של ישראל זינקו אתמול ב-14.5% (כאשר החשש ממלחמה כבר היה באוויר אך עדיין אף אחד לא ידע מתי ולבטח לא ההיקף). אבל אם איראן "נעלמת" ממפת האיומים, הן יירדו. לא לרמה שראינו ערב ה-7.10 (סביב 50 נקודות) כי הממשלה, וההפיכה המשטרית שלה על כל השלכותיה, לא הולכת לשום מקום. אבל כאמור יש CDS של ישראל עם איראן וכל הגרורות שלה, ויש בלי. בתרחיש כזה, אירוע קצר שכולל אובדן תוצר בימים הקרובים הוא "סביר" אם בהמשך השנה הצמיחה תאיץ והיא תפצה על פרק הזמן של המלחמה העצימה. אבל ישנו עדיין נעלם ענק במשוואה: מה קורה בעזה. אם ממשלת נתניהו-סמוטריץ' תתעקש על כיבוש הרצועה, כל מה שנכתב עד כה אינו רלוונטי: עלויות הכיבוש, שהן במהותן הוצאות ביטחוניות, לא ייתנו לתקציבי הביטחון לרדת, ולכן גם לא לחוב ולא לריבית. הצמיחה תמשיך להיות איטית כי הנידוי של ישראל - משק קטן ופתוח - ילך ויגבר.
2. התרחיש השני הוא הבעייתי. מלחמה ארוכה יותר שמשאירה את איראן ומשטר האייטולות זועם ומנהל מלחמת התשה מול ישראל. מעין מלחמת איראן-עיראק ששוחקת ושוחקת, ומחייבת להותיר הוצאות ביטחון ארוכות טווח ברמה גבוהה. בתרחיש כזה פרמיית הסיכון לא יורדת, וגם לא הגירעון והחוב.
העובדה כי הכנסות המדינה ממסים מפתיעות לטובה, צפויה לסייע ממש בטווח המיידי בלבד. בהקשר הזה חשוב לזכור כי נכון להיום הממשלה כבר השתמשה בכל הרזרבה, וגירעון של 4.9% כפי שאמר האוצר הוא בגדר אשליה. הרי המלחמה הזו איננה מתוקצבת. ואם מדובר באירוע ארוך כמו מלחמת "חרבות ברזל" התרחיש הוא קטסרטופלי: הן מבחינת הצמיחה, הן מבחינת ההשקעות הן במישור הפיסקאלי. לא רק שדירוג האשראי של ישראל עלול לרדת עוד - הדבר יסבך אותנו בגיוס חוב בשווקים הבינלאומיים ויחייב הפחתה עוד יותר משמעותית בהוצאה האזרחית, וזה כבר איום ממשי בטווח הארוך. קל וחומר כאשר רמת ההוצאה האזרחית של ישראל ממילא נמוכה מהממוצע ב-OECD ב-3-4 נקודות אחוז.
זה חייב להיות מלווה גם עם העלאות מסים, למרות הביצועים הטובים של 2025. זה יכול להביא את כלכלת ישראל לנקודה שבירה ומסוכנת. ואם נתניהו ימשיך להקפיד על מימוש ההזיות של בן גביר וסמוטריץ' בעזה, קשה שלא לחזות תרחיש של קריסה דרך הערוץ הפיסקאלי.
