האוצר קבע כי יש הצדקה להטיל מס מיוחד על בנקים, אך לא נקב בשיעור הרצוי
צוות במשרד האוצר קבע כי הבנקים רשמו רווחים עצומים מאז החלו העלאות הריבית, דבר המצדיק הטלת מס מיוחד; עם זאת הצוות אינו ממליץ להטיל מס כזה - ומציג את המודל האפשרי לכך אם המהלך יקבל אור ירוק
משרד האוצר פירסם היום טיוטה להערות הציבור של הצוות לבחינת מס מיוחד על פעילות הבנקים. הצוות נמנע מלהמליץ אם להטיל מס מיוחד על הבנקים, ומסתפק באמירה כי קיימות "הצדקות" למס כזה. בכך הוא מימש בצורה יצירתית את מה שהוטל עליו בהחלטת הממשלה מכוחה הוא הוקם, שם התבקש לבדוק "האם מתקיימת עילה ייחודית למיסוי המערכת הבנקאית בנפרד". הצוות קבע כי "ניתן למצוא הצדקה כזו", אך לא הכריע בצורה מפורשת בין התפיסות השונות בנוגע למס, ולא גיבש המלצה משלו.
לדוח המלא לחצו כאן
בצד ההצדקות למס מיוחד, הצוות קבע כי הבנקים בישראל רשמו רווחים עצומים מאז החלו העלאות הריבית, וכי לעומת רווחים (לפני מס) שעמדו על כ-18-20 מיליארד שקל ב-2021-2022, הרי שב-2023-2024 רווחי הבנקים הגיעו ל-38-46 מיליארד שקל.
הצוות קבע כי הריבית הגבוהה של בנק ישראל גולגלה לצרכנים באיטיות יתירה, וכי התשואה להון של הבנקים בישראל נמצאת באחוזון ה-75 בהשוואה בינלאומית, וכי בישראל קיימת ריכוזיות גבוהה בענף הבנקאות בהשוואה בינלאומית.
מנגד, הצוות הציג כי מחקרים של קרן המטבע מראים כי 90% מה"מס מיוחד" על הבנקים מגולגל על הצרכנים; כמו כן מחקרים של ה-BIS (הבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים, ש"ט) מראים כי הדבר פוגע בהיצע האשראי במשק, וכי בישראל המס יפגע בשווי מניות הבנקים שרובן מוחזקות בידי הציבור דרך קרנות הפנסיה. ובכלל, הצוות מציג כי נכון לעכשיו, המס המוטל על הבנקים בישראל (בוודאי בשנתיים האחרונות, עם היטל המלחמה) גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית.
כאמור, הצוות לא המליץ אם להטיל מס מיוחד על הבנקים, קבע שיש "הצדקות" להטלתו, ועבר לדון בשאלת מבנה המס, אם יוטל. בנקודה זאת יש שלוש שאלות משנה: האם להטיל מס קבוע או חד פעמי; מה יהיה מודל המס; ומה יהיה שיעורו.
בנוגע לשיעור המס, הצוות כותב כי "הדיון לא מוצה". למעשה, אין מידע לגבי שאלה זו, למעט גרף שבו מוצגת המחשה לשאלה "כמה המדינה היתה מקבלת ב-2023 אם היתה מטילה מס רווחי יתר בגובה 9%".
לגבי השאלה האם המס יהיה קבוע או חד פעמי, הסקירה המקצועית של הכלכלן הראשי העלתה כי מדינות שניסו להתמודד עם רווחיות היתר של הבנקים בשל הריבית הגבוהה נקטו במודל של "מיסוי זמני"; מדינות שממסות באופן קבוע את הבנק במיסוי יתר עושות זאת ממניעים אחרים (דווקא לחזק את יציבות הבנקים, ולהפחית את תיאבון הסיכון שלהם). עם זאת, באופן תמוה, הצוות ממליץ להטיל מס קבוע ולא חד פעמי, אף שהוא כותב במפורש כי "מס חד פעמי מאזן לכאורה בין החששות מהטלת מס קבוע לבין הקושי בהתעלמות מגידול רווחי הבנקים בשנים האחרונות, וגם זהו מאוד פשוט ליישום".
הנימוקים לכך שיש לבחור במס קבוע ולא זמני נראים תמוהים, ומעלים חשש כי הם נכתבו כדי לרצות את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שמעוניין מאוד במיסוי קבוע. הצוות טען כי מיסוי חד פעמי "אינו מספיק רגיש למחזור הכלכלי", ולכן לא מהווה "מס אמת". כמו כן, הצוות טען כי מיסוי חד פעמי פוגע בוודאות העסקית, ואילו מיסוי קבוע יפגע פחות בבנקים (!). הנימוק היחיד שניתן להסכים איתו, הוא שמיסוי חד פעמי בפעם השלישית הוא מעין "מיסוי קבוע דה-פקטו", אך גם נימוק זה לא מסביר מדוע לא לבחור במיסוי חד פעמי. כאן המקום להזכיר, שבנק ישראל מסתייג מהדו"ח, ולפי הנכתב בפתיחתו "ביקש עוד זמן על מנת לגבש את חוות דעתו למנגנון המפורט בחוק".
בנוגע למנגנון של המס הקבוע, הצוות בחן כמה חלופות ומציע את המודל הבא: מחשבים את ממוצע הרווח של כל בנק בשנים 2018-2022; אם ב-2026 הרווחים של הבנק יעמדו על יותר מ-150% מהממוצע הזה - הוא ישלם מס על החלק העודף. ב-2027, אם רווחי הבנק יצמחו בשיעור גבוה מצמיחת התוצר במשק, הם ימוסו כרווחי יתר. אפשרות אחרת שנבחנת היא שאם הרווחים של הבנק יהיו גבוהים מקצב הצמיחה ההיסטורי שלו (ולא קצב הצמיחה של תוצר המדינה), אז זה יוגדר כרווחי יתר.
הצוות מודע לזה שיש בעייתיות בשאלה "כמה מהרווחיות נובעת מהריבית וכמה מפעילות טובה של הבנק", ומצהיר כי נבחנות עוד חלופות. הצוות משוכנע שהמס לא יפגע בהיצע האשראי, וכי מוצע שלא להטיל אותו על בנקים קטנים או חדשים כדי לעודד תחרות במערכת הבנקאות.
באיגוד הבנקים הגיבו כצפוי בהתנגדות למס המוצע על ידי הוועדה. מבחינה מקצועית, האיגוד חזר על הטענות שמוזכרות בדו"ח הוועדה עצמו. האיגוד לא התייחס באופן קונקרטי למתווה המוצע. עם זאת, הוא בחר להטיל דופי במקצועיות של עבודת הוועדה, ואמר כי המלצותיה היו צפויות ומהוות "יישור קו חפוז" עם החלטתו הפומבית של סמוטריץ'.
האיגוד גם תקף את שר האוצר ישירות ואמרו כי הוא פועל "בניגוד גמור להבטחה שלטונית מפורשת שניתנה על ידי שר האוצר, אגף תקציבים, רשות המסים, והכנסת". כוונת האיגוד היא לאמירות כלליות שנאמרו סביב חקיקת ההיטל המיוחד למימון המלחמה שהוטל על הבנקים, ולא להתחייבות בעלת תוקף משפטי קונקרטי.
בראש הצוות של האוצר עמד יוראי מצלאוי, שהוא סמנכ"ל במשרד האוצר ומנהל אגף אסטרטגיה לאומית, אף שבהחלטת הממשלה נכתב כי מי שיעמוד בראש הצוות הוא מנכ"ל משרד האוצר, ולא צוין כי ניתן למנות מישהו מטעמו. מצלאוי נמצא כעת על תקן מקצועי באוצר, אחרי שנכנס למשרד בתפקיד של משרת אמון בלשכתו של המנכ"ל היוצא שלומי הייזלר. תקן הסמנכ"ל באוצר והאגף לאסטרטגיה לאומית במשרד נפתחו במיוחד עבורו כדי לממש את ההתחייבות של הייזלר למצלאוי כי הוא ינסה להפוך אותו לתפקיד מקצועי ולא להישאר במשרת אמון; זאת ללא שברור מהי ההצדקה המקצועית ביצירת סמנכ"ל ואגף נוסף במשרד האוצר.
מהאוצר נמסר בתגובה כי "יוראי הוא בדרגת סגן בכיר למנהל הכללי ומשמש מטעם המנכ"ל כנציגו. הלשכה המשפטית של משרד האוצר ליוותה את עבודת הצוות".
