ריאיון
"הזמן קריטי. כשעסק צריך חמצן, הוא צריך אותו עכשיו"
"מתווה הפיצוי מתייחס באופן זהה לעסקים שמרוויחים 300 אלף שקל ו־400 מיליון שקל. זה לא הגיוני"; "60 אלף עסקים נסגרו בשנה שעברה, 6% מהם של מילואימניקים"; "עוד לפני המערכה באיראן אזור הצפון לא התאושש". רו"ח עדי עזריה־פסחוב, המנכ"לית שמסייעת לעסקים קטנים, מזהירה מקריסתם
רו"ח עדי עזריה־פסחוב (36)
נשואה + 1, גרה בתל אביב • תפקידים קודמים: סמנכ״לית כספים בג׳וינט ישראל תבת, מייסדת האגף להשקעות אימפקט בארגון הג׳וינט הגלובלי • בעלת תואר שני במינהל עסקים למנהלים ותואר ראשון כפול בכלכלה וחשבונאות, שניהם מאוניברסיטת תל אביב • לשעבר זמרת אופרה
עדי עזריה־פסחוב, מנכ"לית עמותת קורת קרנות ישראל, לפני שלושה שבועות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הכריז על מתווה סיוע לעסקים בעקבות המערכה מול איראן. הסעיף המרכזי בו כולל מענק לעסקים שהמחזור השנתי שלהם בין 300 אלף שקל ל־400 מיליון שקל, כשגובה המענק נגזר מרמת הפגיעה בהכנסות וגובה ההוצאות של העסק. מה את חושבת על המתווה?
"הבעיה המרכזית של המתווה היא ההגדרה של עסק זעיר. בדרך כלל, ההגדרות של הממשלה מתייחסות לעסק שמחזור ההכנסות שלו נע עד 2 מיליון שקל. עד ל־20 מיליון שקל אלו עסקים קטנים. אבל המתווה מגדיר עסק זעיר כעסק שמרוויח עד 300 אלף שקל, ומציע לו פיצוי מסוים, ולכל שאר העסקים, אלו שמרוויחים בין 300 אלף שקל ועד 400 מיליון שקל – הוא מתייחס באופן זהה. ואתה פשוט לא יכול להסתכל על העסקים האלו באותה צורה".
תסבירי.
"לעסקים גדולים יש ידע, קשב ויכולות שונים לגמרי. אופן הסיווג מייצר דיסוננס בין הצרכים, היכולות והמענים שאותם עסקים קטנים וזעירים צריכים לבין המענה המוצע. מבחינת הידע והקשב, יש הרבה התממשקות בין העסק הזעיר למשק הבית הפרטי. הדרך לפתור זאת היא באמצעות אוריינות פיננסית, אבל להרבה מאוד בעלים של עסקים קטנים וזעירים יש קושי להתמצא בבירוקרטיה שנדרשת כדי לקבל את המענקים והזכויות. הם יכולים לעשות מיקור חוץ, אבל אז נדרש משאב כספי וזה קשה. אם אין לך רואה חשבון שעושה זאת כג'סטה, אז אתה צריך לקחת מישהו ולשלם לו לפחות 1,500 שקל. גם אין לו סמנכ"ל כספים כמו לעסק שמרוויח 400 מיליון שקל שיתעסק בזה, ואין לו כנראה רזרבות לשעת חירום".
מה היית מצפה שהמדינה תעשה עם אותו עסק קטן?
"שתי אפשרויות. הראשונה היא להקל את הנטל הבירוקרטי. למשל, לאפשר הגשת בקשה מהירה לאותם עסקים קטנים וזעירים, כזו שתדרוש מינימום בירוקרטיה. השנייה היא לייצר מכרז כלשהו בידי גופים מהמגזר השלישי או אחרים, שיסייעו להנגיש את המענק לאותם עסקים".
אז המצב כרגע הוא שיש עסקים שלא יצליחו לקבל את המענק או שישלמו למישהו שיסייע להם?
"הרבה נעזרים בייעוץ עסקי או ברואי חשבון שלוקחים עוד כסף כדי להגיש את המענק, ואין להם אפילו את הכסף לשלם להם. אנשים נתקלים במצוקה של ידע, אילו מסמכים אני צריך לצרף? איפה אני מוצא אותם? וגם אין להם בהכרח את הפניות לעשות זאת. היו עכשיו יוזמות יפות של עיריות, אני קיבלתי לדוגמה שיחת טלפון ששאלו אותי אם הבית שלי נפגע ואם אני צריכה עזרה. זאת הנגשה. וזה מה שצריך לעשות עם אותם עסקים קטנים. חשוב לזכור שלרשות המסים ומע"מ יש היום את רוב הנתונים שדרושים על פעילות העסקים, כלומר אפשר לחסוך הרבה טרחה ולחשב את הפיצויים באופן עצמאי, למעט אולי סוגיות נקודתיות.
"האלמנט הכי חשוב בהנגשת אשראי חברתי הוא לא הריבית, אלא האופן שבו אני נותן את האשראי, וזה נכון גם לגבי מענקים. נדרשת גמישות. זה אומר, למשל, שהמערכת לא תסנן אותך אוטומטית אם לא שלחת את הטופס הנכון. הרבה פעמים העסקים האלה לא יגישו עוד פעם, והם פשוט לא ימצו את הזכויות שלהם. זה יכול לגרום לקריסה של עסקים. 60 אלף עסקים נסגרו בשנה שעברה, ו־6% מהם אגב היו של מילואימניקים – שזה פי שניים משיעורם באוכלוסייה. אתה רואה שאנשים פשוט לא הצליחו לג'נגל בין כל הדברים שנמצאים כרגע בחיים שלהם. ולכן הדבר הכי מהותי זה איך מגישים את העזרה. ולכן הקלה בבירוקרטיה, או דאגה לכך שיהיה נציג אנושי שעוזר ברגע השלמת הטפסים, הן הכרח, ואם אתה לא יודע לדאוג לדברים האלו, אז תעשה מכרז לגופים שיודעים".
ומה לגבי גובה המענק?
"גם כאן יש בעיה. למי שמוגדר כעוסק זעיר במתווה, כלומר מחזור של עד 300 אלף שקל, המענה סביר, אבל עסקים קטנים עם מחזור גבוה יותר – פשוט לא מקבלים פיצוי מספק. הנוסחה שמחשבת את המענק משלמת לעסק 75% משכר העובדים, שזה טוב, אבל רק 11% מההוצאות הקבועות שלו. אבל הרבה מההוצאות של עסקים קטנים מאוד הן קבועות – הארנונה, השכירות, דברים שממשיכים לשלם גם אם אתה סגור, וגם אם יש מלחמה. לכן, החזר ההוצאות לא באמת נותן את הפיצוי ואת המענה הנכון בשביל לשרוד. אני אפילו לא מדברת על לשגשג ולצמוח אלא על להרים את הראש מעל המים.
"יש גם עניין עם התזמון. המתווה עדיין לא אושר, והכסף לא הגיע. הזמן קריטי. עסק יכול להיות רווחי ובכל זאת לקרוס בגלל תזרים. כשעסק צריך חמצן, הוא צריך אותו עכשיו. אם אני מושיטה לך את חבל ההצלה, אבל אתה כבר שקעת בתוך המים לפני 20 שניות, אז זה מאוחר מדי".
"אי אפשר להגדיר כוח עליון כשגרה"
כחלק מהמתווה, האוצר קיצר ל־11 יום את התקופה שניתן להוציא עובדים לחל"ת, כשהמדינה משלמת להם דמי אבטלה, כדי שעובדים שנעדרו כמעט לאורך כל המערכה מול איראן יוכלו לקבל תשלום. נשיאות המגזר העסקי דורשת לקצר ל־9 ימים. זו הסיבה המרכזית שהמתווה עדיין לא אושר. היה צריך לקצר עוד יותר?
"יש אנשים שלא הגיעו לעבודה רק חלק מהימים. הם פשוט לא יכלו לצאת לעבודה בגלל ההגדרות של פיקוד העורף, כך שאו שהעסק לא משלם לעובדים והעובדים נפגעים, או שהוא מנצל להם ימי חופשה והעובדים נפגעים, או שהוא סופג את זה על עצמו והוא זה שנפגע. ולכן התשובה היא כן, היה צריך לקצר עוד יותר".
באוצר מעלים כדוגמה את חגי תשרי, בפעמים שהם "נופלים" על אמצע השבוע. אלו ימים שהמעסיק מסבסד, אז גם שם צריך לאפשר להם להוציא לחל"ת מקוצר?
"לא. יש דברים שהם קבועים וידועים מראש לאדם שפותח עסק, כמו חגי תשרי. מן הראוי שעסק שנפתח יידע מה העלויות הצפויות לו, זו האחריות שלו. אבל היתה כאן מלחמה נוספת, בתוך מלחמה שהמדינה שרויה בה כבר קרוב לשנתיים. זו תקופה מאוד ממושכת ומשברית לעסק, שמגיעה כבר אחרי שורה של משברים".
אפשר לטעון שעסקים צריכים לקחת בחשבון אי־ודאות ביטחונית כשהם בוחרים להקים עסק במדינה.
"אתה לא תוכל לייצר כאן כלום בקו המחשבה הזה. אתה תשתק את הכלכלה. אי אפשר לקחת את מה שבמדינות אחרות הוא פורס מז'ור, כוח עליון, ולהגדיר אותו כאן כשגרה, כאילו אדם היה צריך לצפות את זה. מי שרוצה לפתח כלכלה חופשית צריך לייצר קרקע פורייה לעסקים לקום ולהיפתח, ומייצרים אותה דרך התערבות ממשלתית בזמן משבר. האם עסק היה צריך להיערך לסיטואציה שבה במשך כמעט שנתיים הוא יפעל במתכונת חלקית ויצטרך לשמור מראש רזרבות בצד? לא, כי עסק קטן לא יכול לפעול כך. המערכה מול איראן היתה 12 יום, אבל באותה מידה היא יכולה היתה להיות חודש או חודשיים. אז עסק קטן היה צריך להיערך לכל תקופה אפשרית? אתה צריך להשתמש במשאבים שלך כדי לייצר צמיחה. אז נכון שכל עסק צריך לשמור רזרבות ליום סגריר, אבל אין לאדם יכולת לצפות כמה זמן ייערך אותו יום סגריר, והמדינה צריכה לתת את המענה כאן".
"יש סגמנטים שעוד לא השתקמו"
האוצר מנמק את אי־קיצור החל"ת גם בכך שזה יכול לפגוע בעובדים, כי דמי אבטלה על חל"ת נמוכים בעשרות אחוזים מהשכר. כשאת מקצרת את ימי ההיעדרות שיוגדרו כחל"ת, את מאפשרת ליותר מעסיקים להוציא לחל"ת, כשאחרת ייתכן שהיו סופגים בעצמם.
"ומצד שני, יש לך עובדים ששילמו על חלק מהימים האלו בימי חופשה, וכעת לא יהיו זכאים לחל"ת בכלל. הם נופלים בין הכיסאות, אלא אם כן המעסיק סופג את זה, אבל אז זה פוגע במעסיק, ושוב – הרבה פעמים אלו מעסיקים מאוד קטנים, שלא יכולים לסגור את החודש".
כשסמוטריץ' הציג את המתווה, הוא אמר "אנחנו לוקחים את מה שהבאנו בחרבות ברזל, עושים לו אדפטציה קלה, ואנחנו עושים את זה כי זה עבד". אבל אמרת קודם ש־60 אלף עסקים נסגרו בשנה שעברה. אולי המתווה לא עבד?
"למדינה יש הרבה מאוד כלים שעובדים מצוין בימים רגילים, והם עבדו מצוין גם בחרבות ברזל, כמו, למשל, הקרן בערבות מדינה. אבל כשמסתכלים על האוכלוסייה המאוד ספציפית של עסקים זעירים – למדינה יש קושי מהותי לתת להם מענה. זה קושי שהמדינה מודעת אליו, משרד האוצר מודע אליו, ושנובע מחסמים מבניים של עומס, קשב וידע. רואים את זה גם בסטטיסטיקות על הניצול של הקרן בערבות המדינה: לעסקים זעירים יותר קשה לנצל את ההלוואות האלה.
"כשאתה מסתכל על מכשיר פיננסי או על מתווה, בסופו של דבר אתה רוצה לראות שאתה באמת עוזר למסה. כשאתה רוצה לאכול גבינה, אתה רוצה לראות שיש לך יותר גבינה מאשר חורים. העסקים הקטנים הם 85%-80% מהעסקים בישראל, ואם בתחילת המלחמה הם הצליחו להסתדר עם המתווה, זה כבר סיבוב שלישי מבחינתם, ואת הפקטור הזה לא לקחו עכשיו בחשבון. הם כבר באו חבוטים".
בכללי אנחנו רואים משק שמשתקם, בצמיחה.
"זה הכל תלוי אזור. ואזור הצפון, עוד לפני מבצע עם כלביא, לא חזר לפעילות כרגיל, והוא לא בצמיחה, הוא במקרה הטוב בהתאוששות ממשבר, וברוב המקרים עדיין במשבר. רוב העסקים הקטנים והזעירים הם בתחומים פיזיים, כמו מסעדנות ותעשייה, והרבה סטודנטים מתל חי עבדו בהם, אבל הסטודנטים עוד לא חזרו. ובכלל, יש כאן עניין של משפחות המילואימניקים – החיילים מקבלים מענק, אבל הרבה פעמים מה שקורה זה שמי שנשאר בבית, ככל שהעסק רשום על שמו, אינו זכאי לסיוע נוסף, וזה גזר דין מוות עבורו. אז זה גם משהו שקורה, ואלו סגמנטים שעוד לא השתקמו".
שר האוצר מצא לנכון להקצות 60 מיליון שקל במסגרת המתווה לעסקי ענק עם מחזור של מעל 400 מיליון שקל. זה משהו חדש, שלא נכלל במתווה המקורי. מה המחשבות שלך לגבי זה?
"קח עסק שהמחזור שלו הוא 500 מיליון שקל. עד כמה הפיצוי הזה כבר משמעותי בשבילו? בסופו של דבר מדובר כאן על עסקי ענק. החשיבות שלהם למשק היא מכרעת, אבל כשאתה מסתכל על עסק עם מחזור כה גדול, ועל הסכום שאולי יוקצה לו, האפקטיביות זניחה. יכולנו לקחת את אותו סכום ולהשתמש בו ככרית נשייה (מנגנון פיננסי שבו גוף מסוים, ממשלתי או פילנתרופי, מקצה סכום כסף שמיועד לספוג את ההפסדים הראשונים בתוכנית מימון – שג"ע), ולפנות לפילנתרופיה או לגופים פיננסיים שיכפילו את הסכום, אז נגיע לכרית נשייה של 120 מיליון שקל, ואז אתה יכול בקלות רבה למנף את אותם 60 מיליון מצד הממשלה לאשראי של מיליארד שקל".
