משפט שדה
נתניהו מרסק את מערכת המשפט, אך בינתיים משתמש בה להשתקת יריבים
תחת הטקטיקה הידועה של הגשת תביעת דיבה כדרך "להוכיח" שפרסום שלילי הוא שגוי, הגיש ראש הממשלה לפחות שש תביעות שונות כדי להכחיש קבלת כסף קטארי לכיסו. האם הוא באמת מתכוון לנהל את כל התביעות האלה שגם יהדהדו שנית את הטענות נגדו?
ביד אחת מבקש ראש הממשלה בנימין נתניהו להחריב את מערכת המשפט וביד השנייה מבקש לנצל את שאריות יוקרתה והאמון הציבורי בה כדי להכחיש קבלת כסף מקטאר לכיסו. הוא משתמש בטקטיקה הידועה: מי שלא מגיש תביעת דיבה למעשה מאשר את הפרסום המכפיש. האם הוא באמת מתכוון לנהל את התביעות האלה? העובדה שהגיש שש (ואולי יותר) תביעות נפרדות מאותתת שאין לו באמת עניין להתייצב בשישה אולמות משפט שונים. חשוב לו יותר המסר התקשורתי־ציבורי — הנה תבעתי וזה סימן שכסף קטארי לא הגיע לכיסי.
לאחר שהוברר שהכסף הזה מימן גם את רצחנות חמאס וגם יועצים בלשכתו, מנסה נתניהו להקים חומת אש בינו לבין הדולרים המזוהמים האלה. על ראש הגנב בער הכובע במיוחד לאחר שהתברר אופייה האמיתי של קטאר — כמממנת וספונסרית של טרור, של חמאס, של האחים המוסלמים. של כל מה שהפוך לגוש הערבי המתון יותר, ואולי גם לאינטרסים של מדינת ישראל.
1. אובססיה להכחיש
גם לאחר שהגיע למעמד המנהיגותי הנכסף שאין תועבה שתומכיו לא ימחלו לו עליה – מסתבר שקבלת כסף מקטאר בכל זאת מדאיגה אותו. כסף, שווה־כסף ופינוקים למכביר לא היו אף פעם מכשול או תמרור עצור בפני נתניהו ומשפחתו. מיליארדרים עמדו בתור כדי לשרת ולפרכס את המשפחה. אבל, ככל שהתגלה פרצופה האמיתי של קטאר, צצו לפתע הקווים האדומים ועמם האובססיה להכחיש.
וכך פצח ראש הממשלה במסע של תביעות דיבה נגד כל מי שטען או רמז שהכסף המזוהם זלג לכיסו. הוא תבע את יאיר גולן, בוגי יעלון, איתי לשם, שקמה ברסלר, יגאל כרמון, אודי לוי. אלא שלא מדובר בפראיירים שישפילו מבט וייסוגו לשוחות ההתנצלות. הם ישיבו מלחמה שערה, ולנתניהו תהיה בעיה עם המלחמה הזו: הם יהדהדו שוב ושוב את עיקרי ה"דיבה". והפעם, מבלי לדאוג שייתבעו, כי הכל יהיה במסגרת המוגנת והחסינה של מסמכים המוגשים לבית המשפט.
2. שימוש לרעה במשפט
ההגנות נגד תביעת דיבה הן מגוונות. ההגנות הבסיסיות הן "אמת דיברתי" והבעת דעה בתום לב, שמועצמת במיוחד כשמדובר בביקורת אנשי ציבור. ועכשיו, לאחר פסק הדין המכונן בתביעת קיבוץ ניר דוד והשימוש בנחל אסי, נכנסת לתמונה ובגדול גם הגנת "תביעת ההשתקה", שעשויה במקרים מסוימים להיתרגם למחיקת התביעה וגם לתביעה נגדית בעילה של "שימוש לרעה בהליכי משפט". האופציה הזו עולה בכתב ההגנה והתביעה־כנגד שהגיש החוקר יגאל כרמון באמצעות עו"ד יוסי עבאדי ממשרד מיתר. וחשוב לאבחן כאן דמיון והבדל בין הגנה זו להגנה שהגיש בסוף השבוע שעבר יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט.
1 צפייה בגלריה
אבנר נתניהו בבית המשפט. המתח בין הגנת הפרטיות לאינטרס הציבורי
(צילום: MENAHEM KAHANA/Pool via REUTERS)
כרמון טוען שמעולם לא קבע כעובדה שנתניהו שלשל לכיסו כסף קטארי. הוא הדהד במסגרת מכון המחקר ממר"י מסמכים שפורסמו בעולם וחשפו שיטה מסודרת להעברת כספים מקטאר לגורמי שלטון והשפעה בעולם, וגם בישראל. כרמון לא מיסגר את החשד הזה כעובדה, אלא כטענה שמצדיקה חקירה. הא ותו לא. ולכן תביעת נתניהו ראויה לא רק למחיקה אלא כתביעה על פגיעת שווא ביוקרתו, במעמדו ובעיסוקו של כרמון כחוקר. גולן, לעומת זאת, הלך חצי צעד קדימה. למשהו שבין "אמת דיברתי" — יש לי חשד שמדובר בכסף קטארי – לבין הצורך לחקור חשד זה; בין ראיות מחשידות לבין הדרישה לגילוי מסמכים שיסייעו לאישושן או הפרכתן.
במה הדברים אמורים? גולן מונה: פרויקט רייבן שלפיו "אמיר קטאר אישר העברות כספיות בסכומי עתק לנתניהו; מזוודות הכסף הקטארי”; וגם — "כספים חשודים שהוזרמו לנתניהו ולבני משפחתו, שמקורותיהם, ככל הנראה, בקטאר, וקשורים בין היתר, לדירה באנגליה שנרכשה על ידי בנו של נתניהו, אשר השתמש בזהות בדויה לצורך כך" (כפי שנחשף בכלכליסט). אבנר או אברם הפכו ל"אבי סגל" שרכש את הנכס.
גולן מוסיף למכלול הראיות המחשידות את סגירת יחידת צלצל של המוסד ב־2017, המיוחסת לנתניהו. יחידה שבין היתר התחקתה אחר נתיבי הכסף הקטארי. והוא מסכם בדרישתו לקבל את "מקורות המימון של נתניהו והליכוד במערכות הבחירות האחרונות, פירוט חשבונות בנק ונכסים בארץ ובעולם של נתניהו ובני משפחתו, רישום פגישות ושיחות עם גורמים קטאריים בעשור האחרון, וכן מסמכים ועדויות נוספות הקשורות לפרשת קטארגייט".
3. סיכון חשיפת מסמכים
כאשר נתניהו תבע את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שכינה אותו "חולה נפש", הוא זכה להגנת בית המשפט. השופט עמית יריב סירב לאפשר לאולמרט ולפרקליטו אמיר טיטונוביץ גישה לתיקים הרפואיים שיכלו לאשר או להכחיש את קיום המחלה. ייתכן שנתניהו מהמר שגם הפעם, תחת הגנת הפרטיות, יסרבו השופטים לאפשר חשיפת מסמכים. הנחה זו עלולה להתנפץ בפניו.
נתניהו תבע דיבה את אורי משגב, בן כספית וגונן בן יצחק שפרסמו את מחלותיו. השופט מנחם מזרחי, להבדיל מהשופט יריב בתביעת אולמרט, ביקש את התיק הרפואי של נתניהו לעיון בית המשפט. אולי בגלל שמדובר במחלות "רגילות" ולא במחלת נפש. אולי בגלל שכמו בטענת ההגנה של גולן, גם ל"דיבת" המחלה של כספית, משגב ובן יצחק יש ראיות ואינדיקציות במציאות. כמו הפרסומים הרשמיים על פרוצדורות רפואיות שנתניהו עבר, כמו בבקשות דחייה במשפטו הפלילי שנומקו בבעיות בריאותיות.
אחת האינדיקציות שמעלה גולן בכתב ההגנה היא פרשת קטארגייט, שמגולם בה תשלום לנתניהו. "העובדה ששכרו של אלי פלדשטיין, דוברו של נתניהו ואחד מיועציו הקרובים, עבור שירותיו לנתניהו, שולם על ידי גורמים הקשורים לממשלת קטאר, אינה מותירה מקום לספק: נתניהו חסך לעצמו את תשלום שכרו של פלדשטיין ובכך קיבל טובת הנאה ממדינה שהיא מממנת טרור מרכזית והפטרונית של חמאס. זאת, בזמן שישראל נלחמה מלחמה עקובה מדם מול חמאס". בכתב ההגנה נטען גם שהתייצבותו של נתניהו ותמיכתו ביונתן אוריך ופלדשטיין (שתחילה התנער ממנו ואחר כך הפך אותו לפטריוט ציוני) במקום להזדעזע ולדרוש חקירה עד תום "מעוררת חשד ממשי לגבי מעורבותו האישית של נתניהו בפרשה".
4. להשתיק את הדיון
ההגנות מתביעת נתניהו נפרסות לאורך כל החזית: "אמת דיברתי", הבעה דעה וביקורת בתום לב, טענה לתביעת השתקה. נתניהו מבקש להשתיק כליל את הדיון, ובמיוחד את הזיהוי שלו עם הכסף הקטארי שהולך וסוגר עליו: באמצעות הפרסומים בעולם (מסמכי רייבן); באמצעות פרשת קטארגייט ומעורבותו התומכת בחשודים; באמצעות הדירה בלונדון שרכש בנו.
ועדיין צריך לחזור לשאלה הבסיסית: האם כל התביעות שהגיש נתניהו אכן יתבררו? תנאי הכרחי לכך הוא איחודן למשפט אחד, לשופט אחד, לאולם אחד. תנאי נוסף הוא שנתניהו לא יחזור בו, שהרי מה שחשוב לו הן ההשתקה וההכחשה שאמורה להיות אמינה (הגשת התביעה). במצב הזה ראוי יהיה להשית עליו הוצאות כבדות - כאלה שיטלטלו קשות הן את רעייתו והן את ארנקו האישי.
