פורסם תזכיר החוק לזיכיון ים המלח: שטח הכרייה יקוצץ בחצי, 50% מהרווחים יועברו למדינה
זיכיון כי"ל יסתיים ב-2030 והממשלה מתכוננת למכרז חדש. תוקם מינהלת ייעודית למניעת תכנוני מס, שטח הזיכיון יקטן מ-652 ל-350 קמ"ר, והזכיין יחויב לשלם על שימוש במים ועל מפגעים סביבתיים. האוצר: 'מדובר במהלך מוצדק שיבטיח תחרות ויצור רווח כלכלי גדול"
משרד האוצר פרסם היום (ד') את תזכיר החוק שנועד להסדיר את הזיכיון החדש שיינתן לחברה שתבקש לכרות את משאבי הטבע שמצויים בים המלח.
בים המלח יש משאבי טבע רבים, בהם אשלג, כרום, ומגנזיום. כרייתם מניבה רווחים כלכליים משמעותיים (כ-750 מיליון דולר בשנה רווח תפעולי). הזיכיון שניתן לחברת כי"ל (שבעבר הרחוק היתה ממשלתית) צפוי להסתיים במרץ 2030, וכעת הממשלה משרטטת באופן בהיר יחסית את תפיסתה בנוגע למבנה הזיכיון הבא. כפי שאמרו נציגי משרד האוצר בתדרוך לעיתונאים "תזכיר החוק משקף הפקת לקחים של עשרות שנים ובמגוון תחומים: כלכליים, מיסויים, סביבתיים, ורגולטוריים". החשב הכללי באוצר, יהלי רוטנברג, הדגיש כי תזכיר החוק "דרש מלאכה מורכבת של איזונים בין הערכים השונים".
נתחיל מהצד הכלכלי הנוגע להכנסות המדינה. החוק הנוכחי מבקש לוודא כי תמלוגי המדינה יגיעו ל-50% מהרווח התפעולי של בעל הזיכיון. מדובר במטרה שהוצבה כבר ב"ועדת ששינסקי" לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל, אך זו למעשה לא מומשה בשל תכנוני מס של כי"ל המחזיקה כעת בזיכיון. החוק מציע את הצעדים הבאים: תוקם חברה אחת (SPC) שתכלול את כל פעילויות הפקת המשאבים בים המלח, זאת בניגוד למצב הנוכחי (חברה למגנזיום, לברום, וכו') מצב המאפשר תכנוני מס. החברה תוקם על ידי המדינה, והשליטה בה תימכר למי שמעוניין בזיכיון בים המלח. החוק כולל גם מנגנונים שיגדירו באופן ברור מהו 'מוצר בסיס' (עליו המדינה מקבלת תגמול מלא) ו'מוצר המשך' (עליו המדינה מקבלת מס נמוך יותר). החוק כולל גם מנגנון לקביעת מחירי העברה, ולמניעת תכנון מס דרך 'פחת' על רכוש קבוע וכדומה. עם זאת, החקיקה הנוכחית לא כוללת שורת תיקוני מס רבים נוספים שיבטיחו היקף תמלוגים עולה, כמו עיגון הקביעה שאין זכאות לחוק עידוד השקעות הון לזכיין ועוד.
מבחינה סביבתית, יוקטן השטח המוקצה לפעילות הכרייה בכמעט חצי (מ-652 קמ"ר, 3% משטח מדינת ישראל, ל-350 קמ"ר בלבד). כמו כן, החברה תחויב לשלם על השימוש במים מליחים, על השימוש במי שתייה ועל המפגעים הסביבתיים שיעשו. החוק קובע כי ככלל "לא יהיו הסדרים סביבתיים מיוחדים לבעל הזיכיון". כמו כן, החובה בטיפול במפגעים סביבתיים תהיה גם אחרי תום הזיכיון.
נזכיר כי מוקדם יותר היום בג"ץ פסק כי ICL תשלם למדינה על המים שהיא מפיקה מים המלח. לפי העותרים, מפעלי ים המלח של ICL תידרש לשלם למדינה סכום שמוערך בכחצי מיליארד שקל עבור שימוש בשטח הזיכיון ב-2017-2030. בג"ץ: "השימוש של מפעלי ים המלח במים מליחים בתחום הזיכיון אינו חוסה תחת משטר התמלוגים. משמעו של דבר הוא שעליה לשלם דמי מים נפרדים ככל מפיק מים אחר".
מבחינה רגולטורית, החשב הכללי אמר כי החוק הנוכחי יוצר "ודאות" ויפשט את הרגולציה. רוטנברג גאה במיוחד בסעיפים בחוק המקימים "מינהלת לענייני זיכיון ים המלח", והסביר יהיו בה נציגים מכל הרגולטורים והיא בעצם תאפשר לזוכה להתנהל מול גוף ממשלתי אחד ובכך לייעל מאוד את ההתעסקות בנושאי רגולציה. המינהלת תרכז סוגיות שונות, החל מפיקוח סביבתי, וכלה בגביית התמלוגים. בהקשר זה, הדו"חות החשבונאיים המפורטים ביותר של החברה יהיו פתוחים למינהלת ולא רק לרשות המסים כפי שקורה היום. מעבר לשקיפות הפנים-ממשלתית, מוצע בחוק להגביר גם את השקיפות לציבור באמצעות דיווחים לכנסת ופרסום לציבור. עם זאת, השקיפות לציבור הינה כללית למדי.
חשוב לציין כי תזכיר החוק הנוכחי משאיר מספר סוגיות פתוחות: סוגיה אחת היא משך הזמן של הזיכיון שיוצע למתמודדים. החשב הכללי אמר כי ייתכן שזה אפילו יהיה יותר ארוך מ-20-25 שנה, ההתלבטות נובעת גם מהרצון לוודא שאכן יהיה משתלם כלכלית לזכיין חדש להיכנס. סוגיה אחרת קשורה לעובדים, האוצר ביקש להעביר את המסר כי הוא מבין את התרומה לתעסוקה שיש למפעלי ים המלח, והוא מעוניין לוודא שזכויות העובדים נשמרות במעבר בין הזכיינים, זאת למרות שלא מדובר בעובדי מדינה.
באוצר אמרו כי "מדובר במכרז לזיכיון שיש בו הזדמנויות גדולות ומורכבות, כמות המשתנים שצריך לאזן ביניהם גדולה. אנו מודעים לזה שבעולם לא בכל מקום ממכרזים מחדש את זכות הכרייה של משאבי הטבע, אבל אנו מאמינים שזה מהלך מוצדק, למרות שהוא לא מובן מאליו, אנו משוכנעים שתהיה תחרות, הגדלנו את הודאות, ואנו חושבים שהזיכיון הזה כלכלי, אפילו כלכלי מאוד".
