דעה
האזרח תחילה: כשמערכת המשפט חוזרת לשרת את מי שבאמת חשוב
פסק הדין בעניין פיצוי הנוסעים במבצע "עם כלביא" הוכיח שמערכת המשפט יכולה לפעול אחרת – פחות ביורוקרטיה ושיקולי מאקרו, יותר אחריות ישירה לאזרח הקטן שנפגע כאן ועכשיו
ביקורת רבה נשפכת על ראשה של מערכת המשפט על ייחסה והתנהלותה מול אזרח הקטן, ובמידה רבה של צדק. ההליכים המסורבלים והקשיחים, הטריקים המשפטיים המתישים, השופטים העמוסים או השחוקים, שיקולי ה"רוחב", ו"האינטרס הציבורי", הנהלים, סדרי דין והסיסמאות המפוצצות, גורמים לרוב למי שזקוק לסיוע ממערכת המשפט להרגיש שהוא טובע בים הביורוקרטיה והאינטרסים הגדולים שמוכתבים מעל ראשו.
אבל המקרה של פיצוי הנוסעים במבצע "עם כלביא" הוכיח שאפשר לפעמים גם אחרת. במקום "לייבש" אותו, האזרח הקטן, עד שהגדולים והחשובים ממנו לכאורה יזוזו למעלה, אפשר פשוט להזיז בפשטות דברים מלמטה. שיקולים ביטחוניים, מדיניים, כלכליים – הכול חשוב. אבל בכל הכבוד לא ממש משנה לכיסו של האזרח הקטן שנאלץ להיפרד מאלפי שקלים כי טיסתו בוטלה, וצריך עוד לרדוף אחריהם עד מי יודע מתי. הוא, האחרון בשרשרת אליבא דמדינת ישראל, צריך להיות דווקא הראשון. זה שכולם עובדים בשבילו, ולא להיפך.
"אורח לרגע רואה כל פגע", קובעת האמירה העממית. כל מה שהיה צריך הפעם זה רק שופטת אחת צעירה, שהתמנתה לתפקיד לפני פחות משנה אחרי ניסיון במגזר הפרטי ובתפקידים ציבוריים, שנטרלה את רעשי הרקע, ועשתה את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו: שמה את האזרח במרכז. קודם שיפוצה, כפי שקובע כיום החוק, ואחרי זה שחברות התעופה, הממשלה, המדינה וגם בג"ץ אם צריך, ימשיכו בכיפופי הידיים ושיקולי המאקרו.
הרי מה לו לאזרח הקטן ולכל המריבות בין האוצר למשרד התחבורה מי יממן ומי ישפה? מה לו ולכל השיקולים הפוליטיים של שרה כזאת או אחרת, או ללחצים של בעלי אינטרס כזה או אחר? הוא לא זה שצריך לשאת עוד ועוד על כתפיו הצנומות וכיסיו המתרוקנים במציאות המשוגעת שאנחנו חיים בה. בטח לא מעבר למה שהוא גם ככה חייב לשאת. באה השופטת איריס ענבי אוזצקיר והזכירה לכולנו, ולא פחות מזה לחבריה השופטים בערכאות העליונות שאולי עוד יהפכו אותה, מה התכלית של דמוקרטיה: קודם לדאוג לאזרח, ורק אחרי למדינה.
