ריאיון
"בסיוטים הכי גרועים שלנו לא חשבנו שנקיים מכביה עם מלחמה וחטופים בעזה"
מנכ"ל המכביה רואי הסינג מספר איך מקיימים את אירוע הספורט היהודי הגדול בעולם בזמן מלחמה, כשברקע ביטולי טיסות וחשש של ספורטאים להגיע לארץ: "בשיא היו פה כ-80 מדינות - השנה יהיו 55". לדבריו, "אנחנו רוצים להיות חלק מהליך השיקום של המדינה והחברה"
"החלטנו לקיים את המכביה לא משנה מה, להראות לשכנים שלנו שאנחנו לא כאן רק כדי להילחם אלא גם לחזור לחיים נורמליים. הלוואי שנגיע לסיום המלחמה ולהשבת החטופים בשביל תחושת ההקלה של כולנו - כך אומר בריאיון ל"כלכליסט" מנכ"ל המכביה, רואי הסינג. לדבריו, "בסיוטים הכי גרועים שלנו לא חשבנו שנקיים מכביה כשאנחנו עדיין עם חטופים בעזה. ניתן לזה ביטוי בכל הטקסים והתחרויות. אי אפשר להתנהל כרגיל".
המכביה תיערך ב-8-22 ביולי, כאשר טקס הפתיחה ייערך ב-10 בחודש. הסינג (46), לשעבר שחקן כדור מים תחרותי שפרש בגלל פציעה, אומר כי "גם כשהאירוע קטן יותר בגלל המצב, עדין מדובר באירוע היהודי הגדול ביותר. תגלית, למשל, מביאים לישראל 20 אלף איש אבל לא בבת אחת, אלא על פני שנה. יש עוד אירועים שמביאים כמויות גדולות של מבקרים יהודים, אבל לא לאירוע אחד של שלושה שבועות. אנחנו אירוע הספורט השני בגודלו בעולם אחרי האולימפיאדה - גם אם התקציב שלנו שקול רק לתקציב הזיקוקים שלה".
לדבריו, "אנחנו רוצים לקיים פה מכביה שהיא חלק מהליך השיקום של המדינה והחברה. נחבק את משפחות השכול, נכי צה"ל, ניצולי הנובה – לכולם נתייחס בתחרויות ובטקסים".
מה עלות האירוע?
"200 מיליון שקל - העלות משלב הגעת המשלחות לישראל ועד רגע עזיבתן. אם מביאים בחשבון גם את כרטיסי הטיסה של המשלחות שמגיעות לכאן במימונן, זה עוד 50 מיליון שקל. יתר התקציב מורכב מדמי רישום של הספורטאים, שותפים ותורמים שמממנים הגעת קהילות יהודיות יותר חלשות שלא יכולות להרשות לעצמן את ההוצאה הזאת. חשוב לנו שזאת לא תהיה מכביה ליהודים העשירים בלבד. לצד הספורט, יש כאן אפקט של להניע כלכלה, להניע חיים. זה חלק מהמטרות שלנו".
במציאות של המלחמה, יש צניחה בביקוש לאירוע?
"אחרי הכניסה הנוספת של צה"ל לעזה במרץ האחרון היו לנו כ-20% ביטול. גם החות'ים לא תרמו למצב. כיום זה התייצב על 15% שהחליטו לא לבוא. עכשיו אנחנו במקום יציב עם מי שאישרו את ההגעה שלהם. מספרית נהיה פחות ממה שציפינו וממה שהיינו בפעם הקודמת. בשיא הגיעו לפה כ-80 מדינות - השנה יגיעו 55 מדינות, אבל בסוף כן מדובר בקהילות יהודיות שרואות בישראל בית שני עבורן".
מה מפריע בעיקר - יוקר הטיסות או הפחד?
"רוב הסיבות קשורות לפחד. גם הטיסות נהפכו ליקרות מאוד. יש כאלה שאומרים, 'יודעים מה? בעוד ארבע שנים תהיה עוד מכביה. אנחנו מעדיפים שהחוויה הראשונה בישראל לא תהיה של אזעקה וריצה לממ"ד".
מה זה אומר במספרים?
"במכביה הקודמת ב-2022 היו 10,000 ספורטאים, בזאת נתקרב ל-8,000 (כש-3,000 מתוכם ישראלים). בדרך כלל לכל ספורטאי שמגיע מחו"ל מצטרפים עוד שני מלווים. הפעם התמה של המכביה היא 'יותר מתמיד' - עבורנו זה להראות סולידריות ליהודי העולם כשהאנטישמיות גוברת, ועבורם זה להראות סולידריות כלפי מי שחיים בישראל בזמן מלחמה.
הממשלה אישרה השבוע, כמעט ברגע האחרון, העברה של 48 מיליון שקל לטובת האירוע. למה זה לקח כל כך הרבה זמן?
"זה צינור החמצן לקיום המכביה. את ההחלטה על התקציב למכביה משכו באמת עד הקצה, אבל משרד התרבות והספורט נתן לנו הבטחה שזה יסתדר. יתרת התקציב מגיעה מכספי משלחות ונותני חסות ישראליים ובינלאומיים, מעולם הפילנתרופיה, ממוסדות לאומיים, מרשויות מקומיות. אנחנו מתקרבים כמעט ליעד כדי לכסות את ההוצאות. בסוף נוציא לפועל מכביה גדולה. המטרה היא לאזן אותה תקציבית בלי לפגוע בה".
כמה כסף ייכנס לכאן כתוצאה מהביקור?
"אירוח המשלחות מכניס למדינה כ-350 מיליון שקל. כשהם לנים פה במשך שבועיים וחצי זה עלויות על רכב, מסעדות, מלונות, ביטוח. רשויות מקומיות שמארחות מחכות לזה. כל משפחה שתגיע זה מינימום 14 לינות. זה לא רק בזבוזים, יש הרבה מי שתורמים כאן להרבה מקומות, אפשר לראות אותם כתורמים גדולים לבתי חולים, או לערים. אנחנו לא מכמתים את זה אבל בסוף זה בזכות המכביה. רוכב האופניים הקנדי סילבן אדמס למשל (שהביא את מדונה לאירוויזיון, ד"ב), התאהב בישראל, עלה לפה ומאז תרם הרבה לישראל. את יכולה לראות תרומות שלו באיכילוב וברזילי. יש הרבה מאוד שידוכים שבזכות המכביה מניבים גם תרומות למדינת ישראל".
אילו סוגי משלחות יגיעו? את מי אתם תממנו?
"המשלחת הגדולה ביותר אחרי ישראל היא מארה"ב עם 1,300 משתתפים, הקטנה ביותר יכולה להיות משלחת של ספורטאי אחד מלטביה או מסרביה למשל. יש משלחות של ספורטאי אחד - שחקן טניס שולחן או שחמטאי. יש קהילות מעניינות שמגיעות ממדינות כמו קובה עם 50 משתתפים, ואוקראינה עם קרוב ל-70.
"אין משלחות שבהן תומכים ב-100%. כשיש ספורטאים ממדינות כמו אוקראינה או קובה שברור לנו שדמי הרשמה מלאים רחוקים מהיכולת הכלכלית שלהם - אנחנו מוציאים שידוך מתאים לפילנתרופ מסוים, למוסדות לאומיים, עם אמירה ברורה שהמכביה לא מיועדת רק לקהילות שמסוגלות לשלם את מלוא את הסכום. לאוקראינה למשל גויס תורם ייעודי. לכמה משלחות אחרות אנחנו מסייעים בצורה הזאת בכרטיסי טיסה. הנכונות לקחת חלק במשחקים האולימפיים היהודיים חשובה גם בזמן מלחמה".
יגיעו כוכבים בסדר הגודל של מרק ספיץ, שחיין העבר היהודי-אמריקאי?
"לא. בעניין הזה ננמיך ציפיות. היה לנו מרק ספיץ אחד ומאז היו הרבה מדליסטים יהודים שהביאו זהב אולימפי, אבל באולימפיאדה האחרונה לא היו לספורטאים יהודים הישגים כאלה. כן נביא ספורטאים מעוטרים לשעבר לעשות פה קליניקות של שחייה. המכביה היא לא המקום שישברו בו שיאים אולימפיים, ולא נבטיח דברים שלא בהישג ידינו. בשנות ה-50 נרשם במכביה שיא עולם ראשון בהרמת משקולות, במכביה השנייה נשבר שיא עולם בשחייה פראלימפית. מעבר לזה בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים כיום המטרה היא להראות למשל לקבוצות היורוליג שאפשר להביא לכאן תחרויות בינלאומיות בצורה בטוחה, לא רק להונגריה או לקרואטיה.
פרשת מספורט תחרותי בגלל פציעה. אלה לא יחסי ציבור טובים לספורט תחרותי.
"התאמנתי מגיל 6 ופרשתי לפני 13 שנה, בגיל 33, לאחר שנוצר לי קרע בכתף הזורקת כשבאתי לזרוק ומישהו תפס לי את היד אחורה עם כל כובד משקלו. שבירת אפים - גם את זה עברתי. ספורט תחרותי זה על הפנים. כיום אני נהנה מספורט לא תחרותי: שוחה במים פתוחים, משחק טניס שולחן, מטקות. המטרה היא בסוף להגביר את האהבה שלהם לישראל. לא מעט יהודים עשו לכאן עלייה, או התחתנו עם ישראלים שהכירו פה. אם מישהו ישבור במקרה שיא – זה יהיה בונוס גדול".
