"בשביל באמת להצליח אני צריכה שגם הצד העסקי וגם הצד הרגשי יעבדו כמו שצריך"
כך אמרה השפית והיזמת הקולינרית מיכל אפשטיין בשיחה במסגרת הפופ-אפ פודקאסט "יוצרות עתיד 2026" שהתקיים לצד ועידת התחזיות 2026 של כלכליסט
"בשביל באמת להצליח אני צריכה שגם הצד העסקי וגם הצד הרגשי יעבדו כמו שצריך... זה מסע שבאמת אין לו סוף". כך אמרה השפית והיזמת הקולינרית מיכל אפשטיין בשיחה שנערכה באולפן הפופ-אפ פודקאסט "יוצרות עתיד" במסגרת ועידת התחזיות 2026 של כלכליסט. אפשטיין, כדורסלנית עבר ומסעדנית, סיפרה בפודקאסט על הקשר המורכב בין הישגיות, זהות מקצועית והתמודדות רגשית ושיתפה בתובנותיה על המעבר מעולם הספורט המקצועני לעולם הקולינריה ועל ניהול עסקים במציאות הישראלית.
אפשטיין התייחסה לחוויה שעברה בתוכנית הריאליטי "מאסטר שף", שם הגיעה למקום הרביעי. למרות ההישג, היא תיארה תחושה פנימית של קושי רב: "מבחינתי, אם לא לנצח - אז זה לא מספיק טוב ולקחתי את זה מאוד קשה. לא היו לי את הכלים הרגשיים בכלל להתמודד עם כל האירוע הזה... יצאתי ממנו בסוג של טראומה מאוד מאוד מבולבלת". לדבריה, במשך שנים היא נמנעה מלעסוק בתוכנית, ורק בדיעבד הבינה שהצורך לטפל בהיבטים הרגשיים הקל עליה בהמשך דרכה המקצועית. התיקון, היא סיפרה, הגיע תשע שנים לאחר מכן] עם הזכייה במקום הראשון בתחרות "מאסטר שף VIP".
המעבר של אפשטיין לעולם המסעדנות התרחש בגיל 33, לאחר 18 שנות קריירה בכדורסל מקצועני. היא תיארה את רגע הפרישה כמשבר זהות משמעותי: "פתאום זה משבר זהות מאוד גדול, כאילו מי אני, מה אני ובמה אני יכולה להיות טובה בעולם הזה". עם זאת, היא זיהתה דמיון רב בין עולם הספורט לעולם המסעדנות, כאשר שניהם תחומים פיזיים, סיזיפיים, חזרתיים ודורשים ביצוע (פרפורמנס) יומיומי. לדבריה, "אוכל זה רגש... ובסוף כשמסתכלים על ספורט חושבים שזה תחום מאוד מאוד פיזי, אבל הוא רגשי לחלוטין".
בכל הנוגע לניהול עסקים במציאות הישראלית, אפשטיין ציינה כי מדובר בתחום עם סיכון גבוה במיוחד. היא הסבירה כי במדינת ישראל העסקים נאלצים להתמודד עם רצף בלתי פוסק של אירועים – ממלחמות ומבצעים ועד למגפת הקורונה. הבחירה שלה להתמקד במודל של "קאז'ואל דיינינג" (אוכל נגיש ויומיומי) נבעה מהבנה של צרכי הקהל בזמני משבר: "גם אם נופלים עלינו טילים וגם אם באמת הכי גרוע שיכול להיות, אנשים רוצים את הקפה שלהם בבוקר, הם רוצים את הרגע הזה של השפיות".
אפשטיין הביעה עמדה נחרצת נגד מושג ה"טרנד" בעולם העסקים והקולינריה. היא הגדירה את עצמה כ"אולד סקול" וציינה כי היא מנסה לייצר עסקים שהם "טיימלס" (על-זמניים), ללא התחלה וסוף מוגדרים. כדוגמה לכך הביאה את המותג "שמירס" שהקימה, והסבירה כי בייגל אינו טרנד חולף אלא מוצר צריכה בסיסי המושתת על היסטוריה ותרבות. היא הדגישה כי כל עסק שתבנה בעתיד יהיה מושתת על "אמת פנימית מאוד מאוד חזקה" ולא על מגמות משתנות.
במבט לעבר שנת 2026, אפשטיין פירטה כי היא פועלת בשני מישורים מקבילים: פיתוח עסקי של מותגיה "איטס" ו"שמירס", לצד עבודה אישית על פיתוח כלים רגשיים. היא הסבירה כי בשביל להצליח באמת, על שני המישורים לעבוד יחד: "בשביל באמת להצליח אני צריכה ששניהם יעבדו כמו שצריך... זה מסע שבאמת אין לו סוף". את תפיסת עולמה המקצועית היא תולה בעבודה קשה ובהישארות ב"שטח", תוך חיבור ישיר לקהל הלקוחות שלה.
