אנדרדוגים, אבל מהתקווה: מאחורי הקלעים של קבוצת בני יהודה
סדרת דוקו חדשה על בני יהודה, "מלכת השכונה", בכאן 11 מציגה דיוקן אינטימי של הדרמות, המתח וההומור שמאחורי הקבוצה משכונת התקווה בתל אביב. יוצריה רפי בלולו ועמנואל ברבי מסבירים למה היא לא רק לאוהדי כדורגל
"זאת גם סדרה על כדורגל, גם על שכונה, גם על החברה הישראלית וגם על האופן שבו ארגון עובד מאחורי הקלעים", אומר רפי בלולו על "מלכת השכונה", שיצר יחד עם עמנואל ברבי. "רואים בסדרה ארגון היררכי שעלול להפסיד מיליונים. אנשיו רק רוצים לנצח, ומתוסכלים מזה שהם מפסידים". הסדרה, שעלתה אתמול בכאן 11 ומוקרנת בפסטיבל דוקאביב, עוסקת בקבוצת הכדורגל בני יהודה, אך בלולו וברבי מקפידים להבהיר בריאיון, שוב ושוב, שהיא לא מיועדת רק לאוהדי המשחק או הקבוצה. זו סדרה מבדרת מאוד, שמביאה הומור, דרמה, מתח, טיפוסים וסיטואציות שיכולות להתקיים כנראה רק בדוקו.
"בני יהודה יושבת על העורק התרבותי של שכונת התקווה, גם של אוכל ומוזיקה", אומר בלולו. "תושבי השכונה נהיו לשחקנים, אנשי מקצוע ואוהדים. רואים בשכונה גם את השינוי הסוציולוגי שהיא עברה, מאוכלוסייה של יהודים מזרחים, עיראקים ותימנים, לשכונה שקלטה מהגרי עבודה מאפריקה, אריתריאים, סודנים וגנאים. די לראות את ג'ונתן אג'יאפונג, שחקן שאולי יהיה שווה מיליונים אחרי עונה טובה בקבוצה, גר בכוך בשכונה. הוא ואחיו, שניהם בגובה של כ־2 מטרים, מצטופפים בחדר קטנטן כשההורים עובדים כל היום. זאת הקבוצה הרצינית האחרונה בישראל, כזאת שיש לה אליפויות, עבר, ספונסרים ומשאבים, שהיא גם שכונתית. אנשיה נשארים נאמנים לה גם כשיוצאים מהשכונה, כמו השחקן אלירן עטר. היציאה מהשכונה היא סמל להצלחה".
הסדרה בת ארבעת הפרקים, שביים אייל אלישע, מלווה את בני יהודה תל אביב בעונת 24/25 בליגה הלאומית. הקבוצה שפעם היתה גאוות שכונת התקווה עברה ימים טובים מאלה. רוב הסדרה לא עוסק במשחק עצמו, והמגרש כמעט לא מצולם בה. היא מתרחשת הרחק ממנו: בבתי השחקנים, במשרדי המאמנים, בחדרי ההלבשה. היא מלווה את פסיכולוג הקבוצה מעוז סמיה בשיחות אישיות ורגישות עם השחקנים, ומציגה את האוהדים ביציע בסערת רגשות.
"יש שני דברים משמעותיים בסדרה שלנו", אומר בלולו. "הגישה שהשגנו לחדרי החדרים של המאמנים והבעלים, והאופן שבו אייל הצליח ליצור אינטימיות של מצלמה כפי שלא ראינו מעולם, אינטימיות כמעט בלתי אמצעית. הוא כמעט שקוף שם. בשלב מסוים או שמתעלמים ממנו או ששוכחים מקיומו. כאן היה ליווי ארוך מאוד, 70 עד 80 ימים רצופים במשך עונה. אין שום תסריט".
בלולו (45) הוא במאי ("תעשיית האשליות", "לא אשכנזים. ישראלים"), בוגר סם שפיגל ומרצה לקולנוע, וברבי (40) בא מתחום הטלוויזיה, החדשות והתחקירים. הם מתעקשים על פרויקטים בעלי משמעות חברתית, פוליטית או תרבותית, שנותנים במה לקולות שלא נשמעים באופן קבוע. "מקומות קצה שיכולים להשפיע או ללמד אותנו על החברה הישראלית", אמר בלולו בריאיון קודם שערכתי עמם על סרטם "הפקות המזרח" שעסק בבמאי והמפיק ימין מסיקה.
"עמנואל מגיע מהחדשות ואני מאקטיביזם תרבותי וחברתי ומזהות מזרחית", מרחיב בלולו. "לשנינו יש רגישות פוליטית וחברתית, ומידה מסוימת של נאיביות שגורמת לנו להאמין שאנחנו יכולים לתרום לשיח בעולם אינפנטילי ופופוליסטי. שבמורכבות יש מידה של חמלה ואהבה, כי כשאתה מספר סיפור מורכב, בני אדם יוצאים אנושיים". אפשר לומר שהנאיביות הזאת שיחקה ב"מלכת השכונה" תפקיד כפול: בלולו וברבי גם מאמינים שהסדרה תתרום לשיח התרבותי, וגם היו צריכים לגייס הרבה אמונה ביכולת של הקבוצה להצליח במישור הספורטיבי. הם אוהבים את בני יהודה, אך אוהדים קבוצות אחרות.
בסדרה אומרים שהקבוצה שייכת לאוהדים יותר מלכל אחד אחר.
"אני קורא לזה אהבה עיוורת", אומר ברבי. "בשביל הרבה מהאוהדים הקבוצה היא כל חייהם. בפרק הרביעי אחד האוהדים מטיח בשחקנים שלא אכפת להם: 'אתם לא תישארו כאן כל החיים. אנחנו כן'. המשפט הזה מגלם בתוכו את כל הסיפור. פעם היה פתגם שאמר: 'בשערי שוק התקווה או בכניסה לרחוב האצ"ל, הקבוצה היריבה היתה משאירה את הנקודות'. זאת קבוצה עם מסורת של קרבות, נשמה ואוהדים שרופים".
אגב, איפה התרנגול?
"היו תרנגולים בחומרי הגלם, אבל השארנו אותם בחוץ. ניסינו לברוח מהקלישאות", ממשיך ברבי. "הסדרה מציגה אהבה לכדורגל וקשר של קהילה למועדון. זה מאוד מקובל בעולם. ללונדון יש עשרות קבוצות של שכונות. אנחנו מפגרים אחרי העולם בתרבות ספורט, בתרבות אהדה ובאופן שבו המדינה מתייחסת לספורט".
למרות המלכה בשם, הנשים בסדרה מעטות מאוד והמיזוגיניה נוכחת. "זה עולם מאוד גברי ואגב, הוא מייצג את המדינה", אומר בלולו. "גם בממשלה שלנו אין הרבה נשים".
לפי כללי הז'אנר של סרט או סדרת ספורט, בסוף קבוצת האנדרדוג צריכה לנצח. מה ייחשב כאן לניצחון?
"בני יהודה היא קבוצה עם היסטוריה של מאבקים", אומר ברבי. "ה'טרגדיה' כאן היא שלפני חמש שנים בני יהודה ירדה ליגה ולא הצליחה לחזור. כשלא חוזרים מהר, נכנסים לבעיה כלכלית ומוראלית. ההצלחה היחידה שלהם תהיה לעלות ליגה, אבל בסדרה הם גם מנצחים במשחק חשוב. חוץ מזה, יש כאן עוד דרך להגיע לסיום מספק: שהקבוצה שאין לה בית תחזור לשכונה, לחשמל באוויר ביום המשחק. האוהדים מאמינים שאם יצליחו לחזור הביתה, הקבוצה תחזור לשיאה".
