הוועידה הכלכלית
לא מוכן לוותר על התקווה
ישראל ברגע מכונן. ההזדמנות מרהיבה, הסכנה מחרידה. אל תוותרו על התקווה, ביקש מו"ל כלכליסט בפתח הוועידה הכלכלית הלאומית
כשקבענו את התאריך לוועידה הזו קיווינו שהסיוט יהיה כבר מאחורינו ושכל החטופים כבר יהיו בבית. אז קיווינו. האופוריה הקצרה אחרי המהלומה לאיראן חלפה, ההבטחות של טראמפ לעסקה מהירה נותרו בינתיים באוויר. ואנחנו נותרנו בלי אוויר.
אני לא יודע, ספק אם מישהו יודע, האם הסגנו את תכנית הגרעין של איראן לחודשים או שנים. למי בכלל אפשר להאמין בעידן הגזלייטינג שאין בו הבחנה בין עובדות להמצאות, בין אמת ושקר, בין עיתונות לציוצים. אני לא יודע, ספק אם מישהו יודע, אם האיראנים יוותרו על חלומם להשמיד את ישראל או שהשעון של הסיבוב הבא כבר מתקתק. לא נותר לנו אלא לחבק את החיים בין האזעקות.
ובכל זאת בואו ננסה להסכים על משהו: ישראל הגיעה לרגע מכונן בחיי המדינה. ההזדמנות מרהיבה. הסכנה מחרידה. "אלה הם חיינו בזמן האחרון", כתב יעקב גלעד לפוליקר, "יכול להיות יותר טוב, יכול לבוא אסון. ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה".
בואו נדבר על תקווה. בואו נדבר על ההזדמנות. ההזדמנות נולדה בזכות ההתאוששות של צה"ל, שביחד עם המוסד, הנחית מכות קשות על החיזבאללה ומהלומה מפתיעה לאיראן. אם גם המלחמה בעזה תסתיים בקרוב, אפשר לקוות, בזהירות, לשנה של צמיחה כלכלית נאה. הסדרים עם לבנון ועם סוריה שיבטיחו שקט בצפון, התקדמות לנורמליזציה עם סעודיה, ותקופה של רגיעה ביטחונית, יחזירו לכאן במהירות את המשקיעים הבינלאומיים שישבו על הגדר. להייטק שהוכיח כושר עמידה פנטסטי בשנתיים האחרונות הם כבר החלו לחזור. ואולי גם התיירים ישובו לכאן בקרוב.
בעתיד האופטימי אי אפשר להתעלם מהאתגר הקשה לשקם את מעמדה המוכה ומושפל של ישראל אחרי עשרים חודשים נוראים של חורבן ומוות בעזה שנשקפו מהמסכים ברחבי העולם. אבל אם נשכיל להשתתף במאמצים הבינלאומיים לסייע לתושבי עזה לבנות מחדש את חייהם, ולהתחיל במסע הפיוס עם השכנים שלנו – אלה שרוצים לחיות לצידנו ולא במקומנו - אפשר לקוות שמתישהו רשתות התקשורת הבינלאומיות יניחו לנו ויעברו לאזורים מוכי אסון אחרים.
האם העתיד הזה הוא חלום ליל קיץ? הזיה של ליברל תל אביבי?
בואו נדבר על הסכנה. על הייאוש. ישראל יכולה לפספס את ההזדמנות ההיסטורית. כי בזמן שנלחמתם, בזמן שהתאבלתם על אזרחים שנרצחו וחיילים שנפלו, בזמן שחלמתם על השבת החטופים, בזמן שנחרדתם מטילים בליסטיים, בזמן שניסיתם לבנות מחדש את הבית שנחרב ולשקם את העסק שהושבת – יש מי שממשיכים לעשוק את הקופה הציבורית ולהכריז בזחיחות "נמות ולא נתגייס". ויש מי שמנצלים את העייפות שלכם, כדי להמשיך במסע זדוני חסר מעצורים של חקיקה אנטי דמוקרטית ומינויים מושחתים של נאמנים למלך, ולא לממלכה, ושל ניסיונות להחליש את מערכות החוק והמשפט, ולהפחיד ולהרתיע את העיתונות החופשית, ולהרעיל ולהסית נגד כל מי שמעז להתקומם נגד הקמפיין הזה.
ומעל כל אלה, מעל המשרתים והמשיחיים, הבריונים והמושחתים והקרנפים, מעל כולם – עומד המנצח על תזמורת הסיוטים שלנו, האיש שמאס בדמוקרטיה ורוצה להשליט כאן שלטון יחיד רודני, סמכותני, בלי איזונים ובלמים, ו"שתישרף המדינה".
את האיום הקיומי של ציר הרשע הסרנו, לפחות עד הסיבוב הבא. אבל האיום על הדמוקרטיה הוא לא פחות מאיום קיומי. כי בלי דמוקרטיה, אין כלכלה ואין בטחון. אין מדינה.
אכן, ההזדמנות שלפנינו מרהיבה, אבל הסכנה מחרידה. ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה. ברגע זה, בין יאוש לתקווה, קשה לדעת מה ינצח. אבל אני, בערוגה שלי, כמיטב יכולתי, לא מוכן לוותר על התקווה, ואני מבקש שגם אתם לא תוותרו.
יואל אסתרון הוא מו"ל כלכליסט
