"טילים זה יקר. דיס־אינפורמציה היא מלחמת לואו קוסט"
הבמאי הצ׳כי רובין קוואפיל לקח תומכי פוטין מארצו לחזות באימת המלחמה באוקראינה. התוצאה היא דוקו מטלטל שמוכיח כי המציאות כבר לא משנה את דעתם של מי שנפלו למחילת הארנב של הפייק ניוז. ההשוואה לישראל של 2026 מתבקשת
סרטו של הבמאי הצ'כי רובין קוואפיל "לשנות את דעתי", שיוקרן בפסטיבל דוקאביב, התחיל במודעה שחיפשה אזרחים החושבים שהמלחמה באוקראינה היא הונאה. קוואפיל בחר מתוך מאות מועמדים שלושה צ'כים פרו־רוסים תומכי ולדימיר פוטין. פטרה, איבו וניקולא, גיבורי הסרט, הם אותם אנשים שכולנו מכירים מהרשתות החברתיות — ששום עובדה לא תזיז אותם מצדקת דרכם. הם מכחישי אקלים, שואבים את כל המידע שלהם ממקורות אלטרנטיביים, טוענים שפוטין הוא היחיד ש״יכול לעצור את הטירוף האידיאולוגי של המערב״, וסבורים שנשיא אוקראינה זלנסקי ״מטייל ברחבי העולם ומגייס כספים למלחמה שלו״. קוואפיל לקח אותם לטיול בחזית המופגזת באוקראינה, ומה קורה אז? שוב ושוב הם עומדים חתומי פנים מול הזוועות, מנהלים שיחות נבוכות עם צוות הצילום ועם שורדים. קשה להימנע מהשוואות לישראל של 2026.
״בצ׳כית, שמו של הסרט הוא ׳הטיול הפטריוטי הגדול׳״, אומר קוואפיל בריאיון. ״אני חושב שאי אפשר לשנות את דעתם של פרו־רוסים, כי הם עמוק מדי במחילת הארנב של הדיס־אינפורמציה הזאת. אז לא שאפנו או ציפינו לשנות אותם. יותר מדויק לומר שרצינו להראות שאי אפשר לשנות אותם״.
הסרט היכה גלים בצ׳כיה, הוקרן בפסטיבלים ברחבי אירופה ונרכש על ידי נטפליקס (אם כי אינו זמין בארץ). הצפייה בו רצופה רגעים שמעוררים אי־נוחות קשה. למשל, לאחר שהשלושה נחשפים לצילומים של גופות שסימני עינויים ניכרים בהן, פטרה מתעקשת שהן נראות כך רק כי נגררו עד מקום קבורתן. איבו, לעומת זאת, מגונן על חיילים שאנסו ילדים אוקראינים: ״החיילים האלה פשוט לא יודעים אם יחיו בעוד שעה״. בזמן ביקור בקבר אחים באיזיום, הגיבורים דנים באופן שבו התיעוד שלהם שם עשוי לשמש פרופגנדה אוקראינית.
1 צפייה בגלריה
רובין קוואפיל, במאי הסרט: "אנשים בצ'כיה התחילו לפתח נרטיב של 'נמאס לנו מהמלחמה', קיוויתי להחזיר אותה לממדים רגשיים יותר"
(צילום: Stanislav Krupar / Punk Film)
״הסרט מזהיר אותנו מהסוג הזה של מלחמה היברידית שרוסיה מנהלת, ולא רק היא. בהקשר של ישראל, גם איראן מתחזקת זירה כזאת. זה עובד, וזה גם זול יחסית. טילים זה יקר. דיס־אינפורמציה ברשתות החברתיות היא מלחמת לואו קוסט. לפני עשר שנים, האנשים האלה שנפלו בפרופגנדה הפרו־רוסית לא הצביעו בבחירות. אבל כיום הם מצביעים למפלגות פרו־רוסיות. זו מגמה מסוכנת, גם אם רוב החברה במערב אירופה עדיין לא כזאת״.
העבודה על הסרט החלה בספטמבר 2024. ״אנשים בצ׳כיה התחילו לפתח נרטיב של ׳נמאס לנו מהמלחמה׳. את מכירה את זה. והאמת היא שכשיש לך חדשות כאלה בטלוויזיה, מתרגלים. זה נהיה כמעט משעמם. קיוויתי שסרטים, שמשתמשים בשפה אחרת, יכולים להחזיר את המלחמה לממדים עמוקים ורגשיים יותר״.
אבל כבר ביום הראשון לצילומים בחרקיב, הבין קוואפיל שהגיבורים שלו לא הולכים לעבור שינוי. ״הם ראו בניינים שנהרסו לגמרי מטילים, דיברו עם אנשים. ואז, כשישבנו ודיברנו על מה שקרה במהלך היום, אחד מהם אמר שהדבר הכי מעניין מבחינתו היה איכות האוכל האוקראיני. שם נפל לי האסימון שזה יהיה סרט מאוד מעניין, אבל שהם לא יזוזו לכיוון של אנושיות. זה חיסל לי את התקווה, לפחות לגבי הסוג הזה של אנשים. הם חיים במציאות אחרת מכולנו, משהו באמת השתנה במוח שלהם״.
קוואפיל מספר שכשהסרט הוצג לגיבורים לראשונה לפני יציאתו, הם הביעו שביעות רצון. ״אבל אחר כך הסרט הוקרן לקהל הרחב והפך ללהיט גדול בצ׳כיה. כולם דיברו עליו. תזמנתי את היציאה שלו ממש לפני הבחירות בצ׳כיה. ואז הערוצים הפרו־רוסיים ברשתות התחילו לתקוף אותנו. היינו מוכנים לזה, אבל לא בכזאת עוצמה. התחילו לאיים עלינו, וגם הגיבורים עצמם התחילו להפיץ תיאוריות קונספירציה על הסרט, כאילו הוא עבר מניפולציות״.
״ניקולא, למשל, התחיל לאיים עלינו ונאלצנו לערב את המשטרה. פטרה לקחה את החומר מהמצלמה שלה (כל אחד מהגיבורים קיבל מצלמה משלו כדי שלא יוכלו לטעון שחומרי הגלם עברו מניפולציה – ר״ד) ופתחה ערוץ יוטיוב כדי ׳להוכיח׳ שהכל שקר. אבל היא הוכיחה את זה בדיוק עם אותו חומר שהיה גם אצלנו״.
כלומר היא בעצם הוכיחה שהכל אמת.
״נכון. בעולם המידע שלנו אפשר לשקר בלי בעיה. המציאות או האמת כבר לא מציבות שום מכשול בפני השקר״.
