ועידת האנרגיה
"צוואר הבקבוק הגדול ביותר במשק האנרגיה הוא רשת החשמל"
גלית כהן, חוקרת בכירה אורחת ב-INSS, קראה בוועידת האנרגיה של כלכליסט ודיסקונט להפוך את פיתוח רשת החשמל לפרויקט לאומי; רוני שדה, נשיא MedOne: "יש פער בלתי נתפס בין התקדמות ה-AI להתקדמות התשתיות שאמורות לתמוך בה"
"הבעיה וצוואר הבקבוק הגדול ביותר במדינת ישראל היום זו הרשת" - כך אמרה גלית כהן, חוקרת בכירה אורחת במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בפאנל שנערך בוועידת האנרגיה של כלכליסט ודיסקונט. בפאנל, בהנחיית עיתונאי כלכליסט עמיר קורץ, השתתפו גם עדי לויתן, מנכ"לית Enlight; רוני שדה, נשיא MedOne; ושירה ברנד, סגנית יו"ר מטה התכנון הלאומי.
מהם העקרונות המרכזיים שצריכים להנחות את תכנון התשתיות הקריטיות של ישראל לשנת 2050?
ברנד: "עקרונות התכנון שלנו מאוד ברורים. אנחנו רוצים להביא אספקה זמינה, יעילה וזולה לכל אזרחי מדינת ישראל. לשם כך אנחנו צריכים לחלק את מקורות האנרגיה בכל רחבי הארץ בצורה הגיונית, כדי שלא יצטרכו להוליך במערכות הולכה ארוכות מהדרום לצפון ולהפך. לכן אנחנו היום מפזרים את מקורות האנרגיה בכל רחבי הארץ, כדי שלכל האזרחים תהיה אספקת אנרגיה זמינה וזולה בצורה שוויונית ככל האפשר".
לדבריה, המגמה בעולם היא לקרב את ייצור האנרגיה לצרכן. "אנחנו רואים היום ברחבי העולם הרבה מאוד מתקני אנרגיה קטנים, ממש בתוך הרשויות עצמן. זו הדרך הכי בטוחה, נוחה וזולה להביא את האנרגיה קרוב לצרכן".
כיצד משפיעה מהפכת הבינה המלאכותית על אופי הצריכה של מרכזי הנתונים בישראל?
שדה: "דאטה סנטרס אינם צרכן חשמל, דאטה סנטרס הם חלק מהחוסן הלאומי של מדינת ישראל. אין היום פעילות דיגיטלית במדינה - מבנקים, בריאות וממשלה - שלא מעורבת בה בסוף פעילות של מחשבים שנמצאים בדאטה סנטרס. זו לא סתם פעילות שצריכים לתת לה חשמל. בלי חוסן דיגיטלי מדינה לא יכולה להתקיים".
לדבריו, השינוי הדרמטי התרחש עם כניסת ה-AI. "רק כדי לסבר את האוזן, ארון ממוצע של שרתים צורך 6 קילוואט, ארון AI צורך בסביבות 300-200 קילוואט. כלומר, המספרים שונים לגמרי ולכן ההולכות צריכות להיות אחרות לגמרי. מה שחסר לי זה הפער בין ההתקדמות של טכנולוגיית ה-AI לבין ההתקדמות של התשתיות שאמורות לתמוך בה. יש פער שהוא בלתי נתפס. אני קורא לחשמל הדלק של ה-AI, ולדאטה סנטרס המפעלים שבהם ה-AI עובד".
איך נערכים לאיומים מורכבים ולשמירה על רציפות התשתיות הקריטיות בראייה ארוכת טווח?
כהן: "הרבה דיברנו כאן על כמה חשמל צריך, וזה בעצם לדבר על ה-capacity, כלומר על הקיבולת. אני חושבת שזה לא מספיק. אנחנו צריכים לדבר על ה-continuity, כלומר המשכיות, וכשאני אומרת המשכיות, השאלה היא למה אנחנו נערכים".
לדבריה, האתגר הוא להתמודד עם כמה משברים שמתרחשים במקביל. "כשאנחנו מדברים על תשתיות קריטיות, ואין ספק שדאטה סנטר זה הריבונות הדיגיטלית והיכולת שלנו להמשיך להתקיים כאן, השאלה היא איך אנחנו נערכים עם כל התשתיות הקריטיות - מים, תחבורה, חשמל, בריאות ומזון - למצב שלא קורה משהו אחד ורק אליו אנחנו מתייחסים, אלא שיבושים, כשלים או לחצים באותו מקום ובאותו זמן. יש לנו צריכה מאוד גבוהה של חשמל, במקביל גל חום קיצוני, במקביל מלחמה, ובמקביל בעיה של יבוא, הורמוז ועוד דברים כאלה".
כהן הוסיפה: "השאלה היא איך מדינה מתכננת את עצמה בצורה כזאת שהיא נותנת מענה ויכולת המשכיות וגם יציאה ממשבר לאותן תשתיות קריטיות. היום זה כבר לא לדבר על המשכיות, אנחנו מדברים על חוסן".
כיצד מתמודדים במערכת התכנון עם התנגדויות מקומיות להקמת מתקני אנרגיה ותחנות כוח?
ברנד: "אחת הדרכים שלנו, מעבר לכך שבהליכי התכנון אנחנו שומעים וגם עושים תיקונים והתאמות, נולדה מכך שגילינו שמי שבסוף נותן את ההיתר הוא הרשות המקומית והוועדה המקומית. היא מאוד מתקשה לעמוד בלחץ, כי היא הובילה את ההתנגדות לפרויקט ועכשיו היא צריכה לתת את ההיתר. לכן אנחנו העברנו את הסמכויות לרשות רישוי ארצית".
לדבריה, "זה עובד מעולה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות ומבינים את ההתנגדויות שלהן, אבל בסופו של דבר ההיתר יוצא. מי שחווה תהליך שעובר ברשות רישוי ארצית מבין את הפער העצום במחויבות לכך שהפרויקט יקום ובמהירות התהליכים".
ברנד ציינה כי בחודשים האחרונים קודמו ברשות היתרים לכמה תחנות כוח. "אנחנו באמת כל הזמן עם זה על סדר היום, ולא עומדים אצלנו בתור, בדיוק מהסיבה שאנחנו חושבים שצריך לפשט את הרגולציה ולתת את השירות הכי טוב".
באילו אתגרים נתקלות חברות האנרגיה המתחדשת בקידום פרויקטים סולאריים על גבי קרקעות?
לויתן: "אנחנו בעצם מובילים את התחום של הגד"ש. המשאב החסר במדינת ישראל הוא הקרקע, ונדרש לעשות דו-שימוש בקרקע. הפרויקטים האגרו-וולטאיים הם בשיתוף פעולה עם הקיבוצים והמושבים, שהם בעלי השטחים, אבל הקרקע היא בחכירה ארוכת טווח מרמ"י".
לדבריה, "בקרקעות האלה אנחנו עדיין לפעמים נתקלים בהתנגדויות סביבתיות, אבל כאשר הולכים בשיתוף פעולה עם היישובים, וכאשר מקימים מתקן סולארי בחתימה נופית נמוכה תוך שימור החקלאות, שזה מה שאנחנו מצליחים לעשות בהנחיות של משרד החקלאות, אנחנו מוצאים שיש פחות התנגדויות".
מדוע רשת החשמל מהווה כיום את המכשול העיקרי לפיתוח משק האנרגיה?
כהן: "הבעיה וצוואר הבקבוק הגדול ביותר במדינת ישראל היום זו הרשת. אני קוראת מכאן להקים ועדה מיוחדת שתיקח את נושא הרשת כפרויקט לאומי".
לדבריה, אף שרשת החשמל כבר מטופלת במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות ובמסגרות נוספות, "אני אומרת שזה לא מספיק. יש הרבה דברים שאפשר לעשות היום. אפשר לעשות את זה יותר, הרבה יותר מהר ובהיקפים הרבה יותר גדולים".
כהן הוסיפה כי בעבודה שנעשתה ב-INSS גובשו "המלצות מאוד אופרטיביות" להאצת רשתות ההולכה והחלוקה. "אפשר לעשות את זה, ואני חושבת שהמדינה עדיין לא באירוע, למרות שיש כבר תקצוב".
לויתן: "ב-27 ג'יגה יש בקשות שצריך למחוק אותן, וצריך לשים קריטריונים. למי יש יכולת לבקש בקשת חיבור כצרכן גדול ולהביא את הפרויקט גם לקו הסיום? למי יש היתכנות? למי יש איתנות פיננסית? למי יש את הלקוח בקצה? למי יש את המימון?"
לדבריה, יש לאמץ מנגנון של אבני דרך שבמסגרתו ניתן יהיה גם לבטל הקצאת חיבור לפרויקט שאינו מתקדם. "גם בעולם קיים שיש אבני דרך שבודקים את הפרויקט ואתה גם יכול לאבד את בקשת החיבור. ביקשת וקיבלת 200 מגה-ואט ואתה לא מראה שאתה עומד באבני הדרך התכנוניות של החיבור לחשמל, הרישוי והפרויקט שלך תקוע, אז ייקחו לך את החיבור".
לויתן הוסיפה: "אלה הדברים שצריכים לעשות כדי שמדינת ישראל לא תהיה במצב שמ-27 ג'יגה בקשות חיבור אין כאן עוד חוות שרתים AI גדולות מאוד שקמות, ואנחנו מפסידים את המרוץ הזה למדינות אחרות. אנחנו צריכים ריבונות דיגיטלית, אנחנו צריכים חוות שרתים משלנו, ואנחנו צריכים שהן יקומו, לא רק שהן ישבו בבקשות חיבור".
