נהיגה אוטונומית: לא עוד שאלה של 'מתי' אלא 'מי יוביל'
במשך שנים השאלה המרכזית בנושא הנהיגה האוטונומית הייתה מתי: מתי נוכל להזמין רובוטקסי באפליקציה ולנסוע ללא נהג? מתי הרכב שלנו יסיע אותנו לעבודה בכוחות עצמו? מתי ניפרד מחשש לתאונה כתוצאה מטעות אנוש? כעת, בשנת 2025, השיח משתנה. לא עוד "מתי" או "האם", אלא "מי יוביל" - ואיך המהפכה האוטונומית, שכבר מתממשת סביבנו, תהפוך לבטוחה, יעילה ונגישה.
ההתפתחויות האחרונות בתעשייה מצביעות על מעבר מהייפ להיתכנות מסחרית ממשית: מרצדס מציעים רכב לנהיגה אוטונומית, שבו על פי חוק לנהג מותר להסיר את העיניים מהכביש, ולקרוא עיתון מאחורי ההגה. אובר ו-Waymo הודיעו שהן מרחיבות את שירות הרובוטקסי לערים נוספות; טסלה השיקה ביוני את שירות הרובוטקסי הראשון שלה באוסטין, טקסס, לאחר שנים של פיתוח והבטחות; WeRide השיקה דגם רובוטקסי וקיבלה אישור לפעול בבייג'ינג ובאבו דאבי. אלו אינם עוד ניסויים נקודתיים, אלא צעדים שממחישים את ההבנה של חברות הרכב שהאחריות על מניעת תאונות עוברת מהנהג – אל הרכב. מהלך זה מייצג בפועל את המעבר לרמת אוטונומיה 3 (Level 3), שבה המכונית שולטת באופן מלא בסביבה, ורק דורשת מהנהג להיות בכוננות.
היום, כשהשוק עובר לשלב יישומי ותחרותי, עולה דיון מהותי: כיצד רכב אוטונומי "יבין" את העולם סביבו? האם ניתן להסתמך על ראייה ממוחשבת בלבד כפי שמציעה טסלה, על בסיס מצלמות ו-AI, או שדרוש מערך חיישנים מגוון יותר – שילוב של מצלמות, רדאר ולידאר – אשר מחזק את היכולת של הרכב להבין את הסביבה, אך מוסיף אתגר של מיזוג מידע המתקבל מטכנולוגיות שונות בזמן אמת.
אין קיצורי דרך: מצלמה בלבד לא תספיק
במקום להיגרר לחשיבה של או-או - מצלמה, לידאר או רדאר - הגיע הזמן להבין שדווקא השילוב ביניהם הוא הדרך הנכונה לבנות רכב אוטונומי בטוח. רכב חכם לא יכול לקבל החלטה נכונה אם הוא מתבסס על ראייה חלקית של המציאות - במיוחד לא כשמדובר בזיהוי הולכי רגל כמו ילד שמגיח מבין רכבים חונים, רוכב אופניים בלילה, או נהיגה בתנאי מזג אויר קשים כמו גשם כבד או ערפל.
כדי שמערכת נהיגה אוטונומית תוכל לפעול בזמן אמת ובדיוק מספק, היא צריכה מידע אמין ועשיר על הסביבה, בנוסף לנתונים ויזואליים מהמצלמות. למשל נתונים מדויקים לגבי מהירות וכיוון תנועה של הרכבים האחרים על הכביש כדי להבין טוב יותר את סביבת הכביש המשתנה במהירות, אפילו לחזות איך תתפתח. היא צריכה מיפוי מדויק של המתרחש במרחק מאות מטרים בהמשך הכביש כדי לאפשר זמן בלימה ונהיגה מהירה בכבישים ראשיים. היא צריכת תפיסת עומק מדויקת כדי לאפשר בלימת חירום. בנוסף, היא צריכה פירוט רב כדי לאתר מכשולים בהמשך הדרך.
את כל אלה מספק רדאר הדמיה מתקדם (HD Imaging Radar): הוא מדויק, פועל לטווח ארוך, ורלוונטי גם בגשם ובחושך, וכך הוא מאפשר לרכב "לראות" מעבר למה שמצלמה מאפשרת.
איך נביא את הנהיגה האוטונומית לציבור הרחב?
האתגר הגדול אינו טכנולוגי בלבד, אלא גם עסקי: העלות. כיום מרבית מערכות החישה האיכותיות מוטמעות ברכבי יוקרה, או ברכבי ניסוי בלבד. הדרך להנגשה אמיתית של נהיגה אוטונומית טמונה ביכולת לייצר טכנולוגיות מתקדמות במחיר סביר, כזו שתאפשר לשלב אותן בצי גדול של מוניות אוטונומיות עירוניות, במשאיות וברכבים פרטיים - ולא רק בפרויקטים עתירי תקציב של חברות ענק. כאן בדיוק נכנס היתרון של הרדאר: משום שאמנם מדובר בפתרון חדשני, אך הוא מבוסס על טכנולוגיית הרדאר האמינה והוותיקה שהעלויות שלה אינן גבוהות לעומת חיישנים אחרים.
ישראל מובילה את הדרך
במרוץ הזה, לחדשנות הישראלית יש תפקיד מרכזי. חברות כמו מובילאיי, אינוביז וארבה מציבות את החדשנות הישראלית בחזית העולמית. זו לא רק גאווה מקומית - זו הזדמנות עולמית להפוך את ישראל ללב הפיתוח של חיישנים חכמים שיביאו את המהפכה מהמעבדה – לכביש.
לסיכום, אם בשנים האחרונות שאלנו מתי נוכל להסיר את הידיים מההגה, היום אנחנו שואלים איך נוכל להביא את הנהיגה האוטונומית לנגישה, בטוחה וזמינה לכולם - לא רק לעשירים, ולא רק בערים בודדות. כאן בדיוק טמונה ההזדמנות הישראלית: לשלב חדשנות, הנדסה וחשיבה עסקית, ולהוביל לעולם שבו נהיגה אוטונומית היא לא חלום, אלא מציאות בטוחה, נגישה ואוניברסלית.
רם מכנס הוא סמנכ"ל עסקי בכיר בחברת ארבה רובוטיקס (Arbe Robotics)
