החזית שנשארה שקטה מדי
מאז תחילת העימות הגלוי עם איראן, שדה הקרב המרכזי התקבע שוב סביב הזירה הקינטית – טילים מתפוצצים, יירוטי הגנה אוירית, שיירות מטוסים ומטרות על הקרקע. אבל יש חזית אחת שנותרה שקטה מדי, שדווקא בה לישראל יש יתרון מובהק, כמעט בלעדי: הסייבר, הזירה הקיברנטית.
האיראנים, כבר מעל עשור, לא מסתירים את כוונותיהם בזירה הזאת. התקיפה על מתקני המים בעיצומה של מגפת הקורונה באפריל 2020 הייתה רגע מכונן - נקודת תפנית שהבהירה שגם התשתיות הכי בסיסיות, כמו מים וביוב, עלולות להפוך יעד למתקפת סייבר. מאז (ועוד קודם לכן), ישראל נערכה היטב. מערכי הגנה הוקמו, תשתיות חוסנו, שיתופי פעולה עם המגזר הפרטי התרחבו והתוצאה ברורה: גם בימים שבהם המרחב הפיזי תחת אש, המערכות הקריטיות במשק ממשיכות לפעול ללא פגיעה מכיוון הסייבר. זה הישג לא מבוטל.
אבל למדנו גם הפעם – ההגנה הטובה ביותר היא ...ההתקפה. ובתחום הזה, לישראל יש עליונות. לא פחות. אלא שכדי להשיג אותה נדרשת הפעלה. כי אם עד השבוע האחרון התמודדנו מול אויבים א-סימטריים דוגמת ארגוני טרור ללא תשתיות מוגדרות - הרי שמליל חמישי האחרון יש מולנו יריב סימטרי - מדינה עם בנק מרכזי, מערכת פיננסית, מערכת שלטונית, תשתיות גז ונפט, תעשייה ביטחונית, יעדים שניתנים לזיהוי, לאיתור ולפגיעה.
הסייבר מאפשר לישראל לשתק, לבלבל ולערער בלי לעלות על מטוס, בלי לבזבז תחמושת, בלי לסכן חיי אנשינו. הוא מאפשר לנו לתקוף את סמלי השלטון, את נקודות התורפה, את המקומות שבהם הכאב לא מצריך פיצוץ אלא רק השבתה. במציאות שבה כל טיל עולה מאות אלפי דולרים התקפת סייבר ממוקדת, מדויקת ומשבשת יכולה להיות גם אפקטיבית יותר וגם כלכלית הרבה יותר.
מעבר לכך, יש ממד נוסף שפחות מדובר - הלחימה על התודעה. האיראנים כבר מזמן הבינו שהדרך לערער יציבות לא חייבת לעבור דרך פגיעות פיזיות. מספיק זרם קבוע של דיסאינפורמציה, חדירה לקבוצות אזרחיות, איסוף מודיעין דרך רשתות חברתיות או הפצת שמועות שגויות כדי ליצור בהלה, בלבול ואובדן שליטה. אנחנו מזהים את זה, מתריעים, עוקבים - אבל עדיין לא פועלים מספיק באותו מטבע.
גם כאן, יש לישראל את הכלים. יש את הידע. חסרה רק ההחלטה למנף את העוצמה הזו למנוף תודעתי עוצמתי משמעותי ומורגש.
זה הזמן לפרוץ קדימה. היערכות הסייבר ההתקפית של ישראל חזקה, מתוחכמת ויעילה – מעצמת סייבר בין שתי המובילות בתחום בעולם (ארה"ב השנייה), וגם הוא צריך להיראות, להישמע ולהשפיע. לא כהתרברבות, אלא כחלק בלתי נפרד מהרתעה והכרעה. במלחמה כמו במלחמה צריך לדעת להכות גם בשדה שבו לישראל יש באמת יתרון יחסי דרמטי.
החיבור בין הפעולה הקינטית - תקיפות, הפצצות, מבצעים על הקרקע - לבין הפעולה הקיברנטית - פעולות סייבר מקבילות או משלימות, הוא זה שיכול לייצר שינוי מהותי. לא רק לנקום, אלא לשבש את מערכות קבלת ההחלטות בצד השני. לפגוע בכושר ההתאוששות שלו. לגרום לפחד.
בסייבר, אפשר לגרום למשטר שלם להרגיש רדוף, חסר שליטה ומשותק בלי ירייה אחת, בוודאיאם זה בשילוב ובתיאום עם המהלכים הרועשים שכבר קורים בכל רחבי איראן ולאור יום.
אם יש חזית נוספת שבה באמת יש לישראל עליונות מוחלטת, זה הזמן להפעיל אותה. לא רק כדי לנצח, אלא כדי לייצר מציאות חדשה. שקטה, לא בזכות שתיקה אלא בזכות הרתעה ברורה, גם במרחב הווירטואלי. מעצמה נמדדת בעיקר בנכונות שלה להפעיל את עוצמתה – ישראל מוכיחה זאת במימד אחד – עכשיו הזמן גם במימד השני, מימד הסייבר.
יגאל אונא הוא ראש תחום הסייבר במועדון המשקיעים SRI מבית SRI Global Group
