הקברניט
בגדי חיזבאללה החדשים: הטילים והכטב"מים של הסיבוב הבא
צבא הטרור של חסן נסראללה הוכה קשות מאז נכנס למלחמה נגדנו ב-2023, אך עתה בונה עצמו מחדש - כמעט באין מפריע; אלו הטילים, הכטב"מים, הרקטות והשיטות שאיתם יאתגר אותנו בעתיד בצפון ובעורף כאחד
שלום, כאן הקברניט; ב-2023 עשה חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, את טעות חייו - והכניס את צבא הטרור שלו למלחמה בישראל. הארגון נכנס אופטימי, בראש זקוף; היו לו יותר מ-150,000 רקטות ביד, טילים בליסטיים מדויקים בכיס, אלפי לוחמים מאומנים היטב ותשתיות שבנה במשך עשרים שנה.
האופטימיות הלבנונית התנפצה על חומת המציאות: צה"ל שבר לאויב כמעט את כל אשר לו בזכות עליונות טכנולוגית, יצירתיות מודיעינית ויתרון עצום של עוצמת אש. אבל אנחנו הרי במזרח התיכון ואצלנו בשכונה, מה שלא הורג את האויב שלך בהכרח יעשה אותו חזק יותר, והסיבוב הבא נמצא תמיד מעבר לפינה.
חיזבאללה כבר החל לבנות מחדש את כוחו באינטנסיביות, ופניו עלולים להשתנות בצורה שתציב לנו אתגרים חדשים. חלק מהם כבר אפשר לראות בשלושה תחומים: מערכי הרקטות והטילים שעשו את הארגון למפורסם, הכטב"מים למיניהם, והתשתיות שהם דורשים.
נתחיל בכוח האש של חיזבאללה. בתצורתו הקלאסית, התבסס על ארטילריה מגוונת - טילים בליסטיים מדויקים שהסתיר בין השאר בתוך בתים בשכונות, ורקטות משלל סוגים שהסתיר בבסיסי שיגור גדולים ויקרים, ובמשגרים שפיזר בכל דרום לבנון.
צה"ל למד היטב את המערך הזה, והתגובה בשטח היתה מעולה; הטילים הבליסטיים - רובם, גרסאות שונות של הפתח 110 האיראני - לא השפיעו על עורף ישראל; גם כי מה ששוגר יורט, וגם כי חיל האוויר השמיד בזמן את המשגרים.
הרקטות, בין אם מדובר בפאג'ר 5 כבדות או בגראדים, זרעו הרס כשפגעו, אך הארגון התקשה לייצר מסה קריטית של אש אפילו בטווחים קצרים; למעשה, לפי נתוני דו"צ לא תועד מקרה בו שיגר יותר מ-230 רקטות ביום - וגם זה קרה רק פעם אחת, בסוף אוגוסט 2024.
זה קצת מוזר: הרי במשגר גראדים תקני יש 40 קנים, כך שמכת אש של אלף רקטות מצריכה רק 25 משגרים. למה לא הצליח חיזבאללה לייצר מהלומה שכזו?
משום שרקטות במחסן הן לא רקטות על המשגר; ארגון הטרור מאוד הסתבך עם הצד הלוגיסטי של הלחימה, והתקשה להעביר תחמושת לאן שצריך, להציב די משגרים היכן ומתי שרצה, בטח כשהרבה ממפקדי השטח עוד שוכבים בבית חולים ומקללים בעודם מחלימים מכוויות ביפר.
צה"ל השכיל לנצל את המגבלות של חיזבאללה והשמיד בבת אחת כמויות עצומות של משגרים, כדי לסבך עוד יותר את הדרך ממחסן הנשק לחזית – למשל, במבצע גדיד תמרים של ה-21 בספטמבר הושמדו לא פחות מ-400 משגרי רקטות בשעות ספורות. וגם אם הצליחו המחבלים לבנות ריכוז אש, רוב הרקטות יורטו בידי צוותי כיפת ברזל; מערכי הגילוי וההגנה האווירית שלנו עשו מלאכתם נאמנה.
יודעים איזו רקטה גרמה לנזקים גדולים מאוד, והיתה יותר בעייתית מאחיותיה? רקטת הבורקאן הפשוטה. מדובר בנשק מאוד פרימיטיבי - חבית של חומר נפץ עם מנוע רקטי, שטווח הירי שלו מאוד קצר, קילומטרים בודדים. הביצועים הללו יצרו חלון יירוט קטן, וכיפת ברזל לא תמיד תפסה את הבורקאנים בזמן.
יודעים איזה עוד נשק גרם לנזקים גדולים באפס בלאגן לוגיסטי? טילי נ"ט ארוכי טווח ממשפחת האלמז, שהם מונחים אופטית.
זה נשק שאפשר לשגר בלי קו ראייה ליעד, מתוך מסתור מוחלט; בדרך, המפעיל ימצא את המטרה עם המצלמה שבחזית הטיל וינעל עליה - וכך אפשר לפגוע בדייקנות במוצבים, בסיסים, כלי רכב ובתים.
12 צפייה בגלריה
טיל חיזבאללה בדרכו למוצב ישראלי; במתקפה זו הטיל הגיע ליעד, אך לא גרם נזק
(צילום: תיעוד חיזבאללה )
לצה"ל יש מערכות ליירוט טילי נ"ט כמו מעיל רוח, שהן המתקדמות והמוצלחות ביותר בעולם, כן? אבל הן אפקטיביות רק כאשר הטיל נע ספציפית אליהן; טנק מרכבה יכול לחסל אלמזים, קורנטים, וטילים רבים אחרים שיתקרבו אליו - אבל אי אפשר לשים מערכת כזו על כל מרפסת בקיבוצי הגדר ועל כל טרקטור במטעי התפוחים.
לאור זאת, יתכן שבסיבוב הבא יעדיף חיזבאללה טילים מאוד חכמים ורקטות מאוד טיפשות, במקום מלאי ארטילריה עצום כחול על שפת הים, שהוא לא מצליח לתפעל ביעילות אל מול ההגנות שלנו.
נעבור הלאה: היחידה האווירית של חיזבאללה נבנתה אף היא במאמצים גדולים ובהשקעה של עשרות שנים ומיליארדי דולרים.
היא הצטיידה בכלים לטווח ארוך כמו טיל השיוט DR3 שהוסתרו בבתים ובכפרים, ובכטב"מים תוקפים גדולים כמו השאהד 129 והכראר הסילוני - שיודעים להטיל פצצות חכמות ואפילו להפיל כטב"מים אחרים. הם הוחזקו במנחתים נסתרים, תוחזקו בחשאי, אך המאמצים לא עזרו: בשטח לא הרגשנו אותם כי חיל האוויר השמיד לחיזבאללה את העילית האווירית.
את מי כן הרגשנו? את הכטב"מים המתאבדים הפשוטים, הפצצות המעופפות של האויב שנורו בהמוניהם מלבנון לשטחנו. האבאביל T הפשוט, הסמאד 2 ארוך הטווח, והשאהד 101 ו-107, שהם קטנים וחמקמקים במיוחד - כולם הצליחו לפגוע במחנות צבא ובתים, לפצוע ולהרוג ישראלים.
אלו אמנם כלים חד פעמיים, אך זולים ביותר; במחיר של שאהד 129 אפשר לקנות כ-300 מהם. גם ההפעלה שלהם פשוטה להפליא והם ניתנים לשיגור מכל מקום. ולכן, יתכן שבעתיד האויב יוותר מראש על כל טילי השיוט והכטב"מים הגדולים שלו, ויתמקד בקטנים המעצבנים.
המגמה כבר זוהתה בשטח: ביוני האחרון הופצצו בדאחיה שבביירות ובמיקומים נוספים חמישה מפעלי כטב"מים וסדנאות הרכבה; חיזבאללה מנסה לבנות כלים פשוטים בהיקפים גדולים. במהלך הלחימה איבד ארגון הטרור לפחות 70% מהמלאי - והוא רוצה לחדש את שורות הכטב"מים במהירות.
אבל ההתפתחות שאותי אישית הכי מדאיגה היא ברמת התכל'ס. תחשבו על זה: טיל נ"ט אלמז שאפשר לירות ממסתור מוחלט, אפילו חור באדמה, מוריד במידה לא מבוטלת את הסיכוי שהמחבל ששיגר אותו יחוסל. לפיכך, האויב יצטרך פחות מחבלים כדי לייצור איום על גזרה - גם בגלל יכולת הירי, וגם בגלל הטווח של האלמז.
כן, הטיל הזה יקר מאוד, עולה פי כמה מטילים קודמים כמו הקורנט והקונקורס - אבל המחיר יוכל להתקזז עם מה שחיזבאללה יחסוך על משכורות. המחבלים האלה? הם לא עובדים בהתנדבות.
עוד רמת תכל'ס היא הקלות בה אפשר לשגר כטב"מ מתאבד: לא צריך מסלולים, לא צריך שום תשתית, אפילו האחסנה לא תהיה יקרה או מסובכת במיוחד; ארגז שמכיל שאהד 101 הוא בגודל של שידת טלוויזיה ממוצעת, לא משהו שקשה להסתיר.
האויב יוכל לייצר אש מסוכנת לטווחים של מאות קילומטרים, גם בלי חפירת בונקרים שעולה מאות מיליוני דולרים ונמשכת שנים, מחוללת רעש מודיעיני ומעכבת את תהליך השיקום. רואים את הבעיה? דווקא הנשק שיוצר יותר אתגרים הוא זה שמצריך פחות תשתיות, אנשים וכסף מהמחבלים בלבנון.
ופה אני חייב להזהיר: העימות בין ישראל וחיזבאללה בין 2023 לסוף 2024, שהיה מלחמת לבנון שלישית לכל דבר ועניין - הסתיים בניצחון מהמם וחסר תקדים ברמה הצבאית. כוחותינו הפליאו בנחישות, ביצירתיות ובהישגים שלהם. אבל מה? לא סיימנו עם מציאות מדינית חדשה. האויב המוכה חזר להתעצם, בלי שמגבילים אותו מספיק בתוך המערכת הלבנונית, וגם צה"ל תוקף את ניסיונות ההתעצמות רק כשהוא מצליח לאתר אותם.
חשוב לזכור שהפעם לחיזבאללה יהיה גם יותר קל וגם יותר זול לחזור למימדים של צבא טרור על מלא, ושהסיבוב הבא - יבוא מתי שיבוא - יאתגר אותנו לא פחות מהקודם. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
