גיימינג הוא מנוע הצמיחה הלא ממומש של אומת הסטארט-אפ
למדינת ישראל יש מוניטין בינלאומי כמעצמת הייטק וחדשנות. ובכל זאת ענף דיגיטלי אחד, מהצומחים ביותר בעולם נותר מחוץ לסיפור ההצלחה הישראלי - ענף המשחקים
סצנת הגיימינג הישראלית, בניגוד לסייבר ובכלל להייטק הישראלי, לא זוכה לתמיכה יציבה לאורך זמן מצד המדינה. המדינה למעשה, מוותרת על עשרות מיליארדים של הכנסה פוטנציאלית שנתית. כבר כיום תעשיית המשחקים הישראלית מייצרת, על פי נתוני GameIS, עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל, כ-10 מיליארד דולר בהכנסות שנתיות עם כ-15,000 עובדים במשק. חוסר ההכרה בתעשייה זו נובע מהתייחסות מבטלת לענף והרבה חוסר ידע של התחום. זאת, למרות שהענף משופע במומחים, כישרון, יצירתיות ויכולות טכניות. ויתור כזה של תעשייה שכבר נמצאת, פועלת ומשגשגת הוא החמצה למשק הישראלי בפרט ולסצנת המשחקים הגלובלית בכלל.
תעשיית הגיימינג פועלת מתחת לרדאר הכלכלי והממשלתי - במהלך העשור האחרון, עשרות חברות ישראליות פיתחו והשיקו, בשקט, משחקים מצליחים לקהלים בינלאומיים, שמייצרים הכנסות מכל רחבי העולם ומתחרים בענף הבידור הגדול בעולם. הערכות כלכליות שמרניות מציבות את סך ההכנסות העולמי מתעשיית הגיימינג בכ-200 מיליארד דולר בשנה ועם צמיחה יציבה משנה לשנה שמונעת על ידי הפצה דיגיטלית בינלאומית וביקוש גובר.
פינלנד, מדינה בעלת פרופיל כלכלי דומה לזה של ישראל, עם כלכלה מוכוונת ייצוא, בנתה מערכת תמיכה ציבורית אפקטיבית לתעשיית פיתוח המשחקים. תמיכה זו כוללת מענקים ממוקדים ליוצרים בתחילת דרכם, תמריצי מס לחברות בתחום ולמשקיעים בינלאומיים בענף ותוכניות מימון לחברות משחקים קטנות כדי לסייע להן לצלוח את שלב הפיתוח הראשוני. התוצאה היא לא רק סיפורי הצלחה בינלאומיים, אלא אשכולות יציבים וצומחים של חברות קטנות ובינוניות שמעסיקות עשרות אלפי עובדים מיומנים, משאירות את הידע במדינה, ומייצרות הכנסות משמעותיות ממיסים.
לא צריך לחפש דוגמאות מעבר לים - פלייטיקה, פלאריום, מון אקטיב, קנדיוור, קרייזי לאבס ואחרות הן חברות גיימינג ישראליות שהתחילו בקטן וכיום מובילות את התעשייה הישראלית, ולעיתים גם העולמית. בישראל, התעשייה צמחה במידה רבה, לא בזכות המדיניות, אלא למרות המדיניות. הפעילות ממומנת באמצעות הכנסות מייצוא, כלומר, הכנסות מקהלים בצפון אמריקה, אירופה ואסיה, ולא מהקהל המקומי. רוב חברות המשחקים הקטנות שמבוססות בישראל, נאלצות לפעול מפרויקט לפרויקט כי אין להן תמיכה כלכלית רחבה וגישה למשקיעים.
הפתרון לאתגר הזה הוא פשוט: מענקי פיתוח, תמריצי מס ועידוד השקעות, ותוכניות לעידוד מפתחים בשלבים מוקדמים. כל אלו מפחיתים את הסיכון של המשקיעים, מאפשרים ליוצרי המשחקים להגיע יותר מוכנים לשוק, ומגדילים משמעותית את הסבירות שהשקעות פרטיות ממשקיעים מקומיים וזרים כאחד, יבואו בעקבותיהם.
כשקוראים לתמיכה ציבורית בענף הגיימינג מבקשים לתקן כשל שוק, בשלב המוקדם והמסוכן ביותר של הייצור. כדי שסטודיו קטן יצליח בפיתוח משחק מסחרי דרושות לו הרבה עלויות ראשוניות משמעותיות, הרבה לפני שרואים הכנסה.
יוזמות בתעשיית המשחקים הראו שיש לא רק ביקוש, אלא גם את המבנה והארגון הנדרש כדי להוציא לפועל תוכניות לתמיכה באקו-סיסטם המקומי. מה שחסר הוא קנה מידה ומחויבות לטווח ארוך של הרשויות הישראליות.
סיפור תעשיית המשחקים הישראלית איננו סיפור של כישלון - אלא של הצלחה למרות הקשיים. הכישרון נמצא כאן. הביקוש העולמי קיים ומוכח. כל מה שנותר הוא החלטה של מדיניות לאומית.
עידו ברוש הוא יו"ר GameIS
