כשטכנולוגיה פוגשת מיליארדי אירו: הזמן של הסטרטאפים הישראלים באירופה הגיע
ההיסטוריה לא תמיד עושה רעש כשהיא פונה כיוון. לפעמים זה קורה כשפרלמנט מצביע, כשחוק משתנה, כשמגבלה מוסרת. בחודש האחרון זה קרה בגרמניה.
הבונדסטאג אישר ברוב דרמטי שינוי לחוקה שיאפשר לממשלה להשקיע מאות מיליארדי יורו בתשתיות ובצבא, מבלי להיות כבולה ל"בלם החוב" — עיקרון פיסקאלי שמנע השקעות מסיביות מאז 2009. ההצבעה הזו, שזכתה לתמיכה מקיר לקיר, לא הייתה רק שינוי כלכלי. היא הייתה הצהרת כוונות אסטרטגית: גרמניה כבר לא סומכת על אף אחד. רוסיה חצתה גבול, ארה"ב חצתה קווים אדומים של אמון, ועתיד היבשת כבר לא יכול להיבנות על הבטחות של אחרים. כעת גרמניה יוצאת לבנות את כוחה מחדש ומחפשת טכנולוגיה, ובדרך, מושכת אחריה את כל אירופה. ומול הדרמה הזו, נשאלת השאלה: איפה ישראל?
בישראל פועלות מאות חברות בתחומי דיפנס טק: מפתרונות רחפנים מתקדמים ועד מערכות AI מודיעיניות, סייבר, חיישנים ולוגיסטיקה מבצעית. החברות האלה נולדו מהשטח – עם טכנולוגיות מוכחות, זריזות פיתוח, ומומחיות שפשוט לא קיימת באירופה. ועדיין, רק חלק זעום מהן שוקל את אירופה כשוק יעד אסטרטגי.
למה? כי במשך שנים, אירופה נתפסה ככבדה, רגולטרית, איטית. ובעיקר – לא רעבה לחדשנות ביטחונית. אבל עכשיו הכול צפוי להשתנות.
אולם, לצד ההזדמנות חשוב להכיר גם במציאות. לפי נתוני IVC ל־2024, שיעור ההשקעות של קרנות אירופיות בהייטק הישראלי נמצא בשפל של שש שנים. רק 38% מהמשקיעים הזרים מגיעים מאירופה ואסיה, ירידה חדה ביחס לשנים קודמות. שיעור העסקאות שבהן השתתפו משקיעים אירופיים ואסייתיים ירד מ־76% ל־65%. ההסברים מגוונים: חוסר יציבות ביטחונית אחרי אוקטובר 2023, מגמות אנטי ישראליות באירופה, רגולציה מגבילה מצד קרנות פנסיה, ובמקרים מסוימים פשוט "מנוחה כלכלית" של שווקים שנחלשו בעצמם.
וזו בדיוק הנקודה – במקום להמתין שהאירופים "יחזרו", הגיע הזמן שהצד הישראלי יעשה את הצעד הראשון – לא מהעמדה של מגננה, אלא מתוך הבנה שמולו עומד שוק ענק, פתוח ומוכן להשקיע.
ההזדמנות שנפתחה כעת איננה רק עסקית – היא אסטרטגית. הנציבות האירופית הודיעה בתחילת מרץ שתוכניותיה לחיזוק הוצאות הביטחון יגיעו ל-800 מיליארד אירו בתוספת הלוואות בהיקף של 150 מיליארד אירו עבור השקעות בתחום זה. ישראל מחזיקה בניסיון ייחודי שאף מדינה אירופית אינה יכולה לייצר בעצמה: חדשנות בזמן אמת, תחת אש, עם יכולות תגובה מיידיות. זהו יתרון לא רק על פני אירופה, אלא גם על פני שחקנים גלובליים כבדים כמו ארה"ב או דרום קוריאה.
לפי דו"ח של מקינזי, רק בשנה האחרונה התחייבו מדינות אירופה להוצאה של יותר מטריליון דולר נוספים על ביטחון. וזו רק ההתחלה. ממשלת צרפת כמעט מכפילה את תקציב הביטחון שלה. פולין כבר ב־4.7%, והמדינות הבלטיות לא הרחק משם, ומאחורי כל החלטה תקציבית כזו עומד צורך טכנולוגי מוחשי בסייבר, פתרונות תקשורת, מערכות הגנה אווירית, חיישנים ותחזוקה דיגיטלית של מערכות לוחמה.
הדבר החשוב ביותר להבין הוא: אירופה אינה שוק שמחפש רעיונות. היא מחפשת פתרונות מדויקים לבעיות מיידיות. יש לה כסף, יש לה מערכת מוסדות מסודרת, ויש לה פתיחות גוברת – מה שאין לה, זו היכולת לפתח את הכל בעצמה.
בניגוד לדימוי הרגולציה האירופית כעול, יש לה גם יתרונות גדולים: היא צפויה, שקופה ועקבית. היזם הראשון שמכניס מוצר לתוך התהליך – מקבל יתרון מובנה מול מתחרים. ועוד הבדל: באירופה, כשחוק עובר – הוא נשאר. התהליכים אולי ארוכים יותר, אבל הם יציבים ואין צורך להתמודד עם תנודות פוליטיות קיצוניות כל כמה שנים. עבור יזם או משקיע, זו ודאות יקרה מפז.
כשטכנולוגיה פוגשת טריליון אירו – זה לא עוד שוק שנפתח. זו יבשת שלמה שממציאה את עצמה מחדש. האם היזמים הישראלים ידעו להרים את הכפפה, לצאת מאזור הנוחות של השווקים המוכרים, ולהיות שחקנים מרכזיים בבניית היסודות של הביטחון האירופי? הכדור בידיים שלהם, ואלו שיעשו את המהלך הנכון עכשיו, ייהנו משוק בעל צורך אמיתי וכזה שמוכן לשים כסף על השולחן. הזמן שלנו לשחק באירופה – הוא עכשיו. השאלה היא לא האם השוק הזה יקום – אלא מי יהיה שם להוביל אותו.
רון אבלסקי הוא שותף במחלקת התאגידים, מיזוגים ורכישות וראש דסק גרמניה במשרד אפשטיין רוזנבלום מעוז ERM
