לשנות את הנרטיב: כדי שישראל תהיה מעצמה פיננסית, היא חייבת להפסיק לפחד מקריפטו
בשבוע שעבר רעדה האדמה בוול סטריט, אך הדים שלה בקושי הורגשו במשרדי הרגולטורים ובהנהלות הבנקים. Bank of America, אחד המוסדות הפיננסיים השמרניים והחזקים בעולם, הודיע שהוא מאפשר ליועציו להמליץ ללקוחות על השקעה בביטקוין.
לא מדובר עוד באישור שבשתיקה, אלא במדיניות אקטיבית המגובה בהנחיה של מנהל ההשקעות הראשי להקצות אחוזים מהתיק לנכסים דיגיטליים. במקביל, חברת ניהול ההשקעות המהגדולות בעולם, Vanguard, שרק לפני שנה הצהירה כי תעודות סל על ביטקוין אינן תואמות את הפילוסופיה שלה, פתחה את הפלטפורמה שלה למסחר במוצרי קריפטו. גם Charles Schwab, ענקית הברוקראז' וההשקעות האמריקאית, סימנה את אמצע 2026 כיעד להשקת מסחר ישיר.
המשמעות של הצעדים הללו דרמטית. כש-Wells Fargo, Morgan Stanley ועכשיו Bank of America מסירים את החסמים, אנחנו מדברים על פתיחת השערים להון מנוהל בהיקף של כמעט 13 טריליון דולר. אם רק אחוז בודד מהכסף יזרום לשוק הקריפטו, מדובר בהזרמה של כ-130 מיליארד דולר, סכום כפול מכל מה שנכנס לתעודות הסל על ביטקוין מאז השקתן. זהו אינו גל של משקיעים ספקולטיביים המחפשים התעשרות מהירה, אלא כסף מוסדי, יציב ואיטי, המקנה יציבות לשוק כולו ומפחית את התנודתיות שאפיינה אותו כעשור.
אך בעוד העולם הפיננסי משלים את טרנספורמציית הקריפטו ועובר מחשדנות לאימוץ והאינטגרציה, ישראל מצויה בדיסוננס קוגניטיבי עמוק. הפער בין מעמדה כמעצמה טכנולוגית בתחום הבלוקצ׳יין לבין היחס של המערכת הבנקאית והרגולטורית לתחום הוא לא פחות ממדהים, ויש יאמרו אף טראגי. בישראל, הנרטיב סביב קריפטו עדיין תקוע אי שם ב-2017. השיח הציבורי והרגולטורי נשלט על ידי פחד. המילים הראשונות שקופצות לראשו של הבנקאי הממוצע כשהוא שומע קריפטו הן הלבנת הון, מימון טרור וסיכון. נכון, אלו אתגרים אמיתיים שחובה לטפל בהם, אך העולם כבר מצא לכך פתרונות. בארה״ב הבינו שהדרך להתמודד עם הסיכונים היא לא לחסום את הטכנולוגיה, אלא לאמץ אותה למערכת המפוקחת בכלים טכנולוגיים מתקדמים לניטור ואבטחה.
האירוניה היא שחלק ניכר מאותם כלים טכנולוגיים שמאפשרים ל-Bank of America ול-Vanguard לישון בשקט בלילה מפותחים כאן. ישראל היא יצואנית מספר אחת של טכנולוגיות אבטחה ו-Custody, הפרוטוקולים המורכבים המאפשרים למוסדות פיננסיים לנהל מיליארדים בנכסים דיגיטליים ללא חשש מפריצות. אנחנו מספקים את כספות הפלדה הדיגיטליות לעולם, אבל בבית עדיין מתווכחים האם מותר להחזיק בקריפטו ומתמודדים עם דעות קדומות.
היחס החשדני הזה יוצר נזק כפול. המשקיע הישראלי מופלה לרעה ונמנעת ממנו הגישה למוצרים פיננסיים שהופכים לסטנדרט בכל תיק השקעות מערבי. וחשוב מכך, אנחנו דוחקים את התעשייה החוצה. כשיזמים בתחום נתקלים בחומה בבואם לפתוח חשבון בנק לחברה או לגייס הון בישראל, הם פשוט רושמים את החברות שלהם בחו״ל. והתוצאה: בריחת מוחות, אובדן של תקבולי מס בהיקף עתק ופספוס של הזדמנות להיות ההאב הפיננסי של העולם החדש.
השינוי הוא בראשונה בסיפור מסגרת. שוק הקריפטו זקוק לנרטיב חיובי בישראל, לא כזה שמתעלם מהסיכונים, אלא כזה שמכיר בפוטנציאל. עלינו להפסיק להסתכל על התחום דרך החור של הגרוש ודרך הפריזמה הצרה של אירועי עבר שליליים. הנרטיב צריך לעבור מסיכון שיש לנהל לתשתית פיננסית שיש למנף. תארו לעצמכם מצב שבו הרגולטור הישראלי היה מאמץ גישה פרואקטיבית כמו זו של הרשות לניירות ערך בארה"ב (SEC) בחודשים האחרונים, שפשטה את תהליכי הרישום של תעודות הסל, שהבנקים בישראל היו מתחרים ביניהם, על מי יעניק שירותי קריפטו טובים. זה לא מדע בדיוני, זו המציאות הכלכלית הנוכחית בעולם המערבי.
המהלכים האחרונים של ענקיות הפיננסים בארה"ב מוכיחים שהחסמים הטכנולוגיים והלוגיסטיים הוסרו. הבעיה איננה באיך עושים את זה, אלא בהאם רוצים לעשות את זה. כשהשחקנים השמרנים ביותר בעולם פותחים את הדלתות, התירוץ של חוסר בשלות או סיכון קיצוני כבר אינו מחזיק מים. מדינת ישראל חייבת להחליט אם היא רוצה להישאר רק ספקית הטכנולוגיה של המהפכה הזו, או שהיא רוצה להיות חלק ממנה.
ליאור לאמש הוא שותף-מייסד ומנכ״ל GK8 שנרכשה ע״י Galaxy האמריקאית, המפתחת פלטפורמה לניהול והגנה של נכסים דיגיטליים עבור מוסדות פיננסיים
