במרוץ המתחמם לשבבים – המיסוי והשינויים הגיאופוליטיים הם גורם מכריע
הביקוש האדיר לבינה מלאכותית הכניס את העולם למרוץ מסחרר של הקמת מפעלי שבבים חדשים. מול מציאות גיאופוליטית נזילה ובלתי צפויה, ההחלטות האסטרטגיות של ממשלות, משקיעים ויצרני שבבים - תלויות יותר מאי פעם בשיקולים של מיסוי ותמריצים
בסוף השבוע האחרון התבשרנו על הסכם בין ממשל טראמפ לאינטל, במסגרתו אינטל תמכור 10% ממניותיה לממשלת ארה"ב. ההסכם הדרמטי הוא עליית מדרגה נוספת בשורת תהליכים שקורים כבר זמן רב בעולם, ובארה"ב בפרט, כאשר ייצור שבבים מקומי הפך לנושא אסטרטגי-בטחוני ולאינטרס לאומי. גם חקיקת Chip Act שאושרה כבר ב-2022 הקצתה מעל 52 מיליארד דולר לתמיכה בתעשיית השבבים המקומית כדי להפחית את התלות בטאיוואן ובדרום קוריאה.
יש מקום להניח שבעקבות ההסכם הנוכחי, אינטל תמשיך לבנות את מפעל ייצור השבבים באוהיו, שאת בנייתו היא הקפיאה לאחרונה.
אבל המפעל הזה הוא רק אחד מתוך רבים. תעשיית השבבים עומדת בפני התרחבות משמעותית בשלוש שנים הקרובות, עם 18 פרויקטים חדשים לבניית מפעלי ייצור שבבים (Fabs) שצפויים להתחיל ברחבי העולם. התרחבות זו מונעת ע"י הביקוש הגובר ליכולות מחשוב מתקדמות, טכנולוגיות בינה מלאכותית יוצרת ומחשוב עם ביצועים גבוהים, וההבנה בקרב המדינות השונות שתעשיית השבבים היא נכס אסטרטגי קריטי.
אמריקה ויפן מובילות את המהלך עם ארבעה פרויקטים כל אחת, אזורים אלו מתמקדים בטכנולוגיות מתקדמות ובטכנולוגיות מיינסטרים כדי לענות על הביקושים הגלובליים המשתנים. באמריקה, המיקוד הוא בשיפור יכולות הייצור לצמתים מתקדמים, בעוד יפן משקיעה רבות בטכנולוגיות שבבים מיינסטרים ומיוחדות.
סין, אירופה והמזרח התיכון: לכל אזור יש שלושה פרויקטים מתוכננים, המשקפים את ההשקעות האסטרטגיות שלהם בייצור שבבים. הפרויקטים של סין מיועדים לחיזוק הייצור המקומי כדי להפחית את התלות בייבוא, בעוד אירופה והמזרח התיכון מתמקדים ביצירת אקוסיסטם שבבים חזק לתמיכה בתעשיות שונות.
טייוואן, קוריאה ודרום מזרח אסיה: לטייוואן יש שני פרויקטים, בעוד לקוריאה ולדרום מזרח אסיה יש פרויקט אחד כל אחת, מה שמדגיש את המחויבות המתמשכת שלהם להרחבת יכולות השבבים. טייוואן ממשיכה להיות מובילה בייצור צמתים מתקדמים, בעוד קוריאה מתמקדת בשבבי זיכרון ושבבים לוגיים. הפרויקט של דרום מזרח אסיה מיועד לשיפור יכולות הייצור האזוריות ולתמיכה בתעשיות המקומיות.
לצד כל אלה, נכנסים לתמונה המהלכים בתחום המכסים שמוביל בימים אלה ממשל טראמפ, אשר מראים כיצד מדיניות מס יכולה לקבוע בפועל אם פרויקט של מיליארדי דולרים ימריא או ייעצר. כך, דווקא אל מול קצב ההתקדמות הטכנולוגית המסחרר, מסתמן שהחלטות מס ורגולציה הן אלו שבסופו של דבר יכתיבו את המצב בשטח.
בתחילת אוגוסט הכריז הנשיא טראמפ על כוונתו להטיל מכס של 100% על שבבים שמיובאים לארה"ב, בעוד שחברות שמשקיעות בארה"ב או מתכוונות להשקיע בה בהקמת מפעלי ייצור יקבלו פטור. מדיניות זו מעלה שאלות סביב מידת ההשפעה של אותם מכסים על השחקניות בשוק, ועל מאזן הכוחות הבינלאומי בתחום השבבים. בקרב האנליסטים הדעות בינתיים חלוקות, יש המעריכים שהמכסים ישפיעו בעיקר על חברות שאחראיות על מכירת המוצר הסופי. אחרים צופים שמי שיושפע הן חברות שמתכננות שבבים אך לא עוסקות בייצור שלהם (חברות Fabless).
תפקיד ישראל בהתרחבות תעשיית השבבים
ישראל ממשיכה להיות שחקן משמעותי בנוף השבבים הגלובלי והיא ביתם של מספר רב של סטארטאפים וחברות מבוססות התורמות באופן משמעותי לשוק השבבים הגלובלי. חברות אלו עוסקות בהיבטים שונים של טכנולוגיית השבבים, כולל תכנון, ייצור ובדיקה. הדגש החזק של ישראל על מחקר ופיתוח, יחד עם כוח העבודה המיומן שלה, הופכים אותה ליעד אטרקטיבי להשקעות בשבבים.
בנוסף לאינטל, מהמעסיקים הגדולים בישראל, ניתן למצוא באקו-סיסטם המקומי חברות גדולות נוספות כמו: טאוור סמיקונדקטור הישראלית, וכן שלוחות של תאגידים בינלאומיים בהן KLA, קוואלקום, אנבידיה, UCT Fluid Solutions ואחרות.
לצד הפעילות הזו, חשוב לשמר את התמיכה הממשלתית בתעשיית השבבים המקומית, שבאה לידי ביטוי ביוזמות ותמריצים שונים אשר מטרתם לעודד השקעה וחדשנות בתחום זה. מאמצים אלו נועדו להבטיח שישראל תישאר בחזית טכנולוגיית השבבים ותמשיך לשחק תפקיד חיוני בשוק הגלובלי.
לסיכום, העתיד של תעשיית השבבים נראה מזהיר על הנייר, אך קיים בו גם ממד משמעותי של אי ודאות ותלות הולכת וגדלה בגיאו-פוליטיקה עולמית ובמדיניות מיסוי. זאת, בניגוד להתקדמות הענף בשנים קודמות שהיתה תלויה בעיקר בצרכנים, ביצרנים ובאימוץ טכנולוגיות חדשות. דבר אחד בטוח: הגמישות, היכולת להגיב לשינויים, והבנה עמוקה של צרכי השוק — הם שיקבעו מי יוביל את המהפכה הבאה, ומי יישאר מאחור.
גיא מורגנשטרן הוא מנהל מוצר בכיר בחברת UCT ישראל
