הקמפוס של אנבידיה חייב לקום בצפון האמיתי
הגיע הזמן שקמפוס ההייטק הבא יקום בפריפריה. זו השורה התחתונה ויפה שעה אחת קודם. המאבק על הקמפוס החדש של אנבידיה הוא לא עוד מרוץ נדל"ני בין עיריות ואנשי עסקים אלא מבחן אמיתי לחזון הלאומי של צמצום פערים. האם ממשלת ישראל תצליח למנף את אחד מהמהלכים הכלכליים המשמעותיים בשנים האחרונות כדי לחולל שינוי בפריפריה, או תאפשר לו להתרחש שוב בלב ליבה של המרכז או בסמוך לו? אנבידיה, כיום החברה הגדולה בעולם לפי שווי שוק, מתכננת לבנות בישראל קמפוס חדש על שטח של עד 120 דונם, ולהכפיל את כוח האדם שלה בארץ ל-10,000 עובדים. לצד משרות הפיתוח, המשמעות היא גם אלפי מקומות עבודה עקיפים בתחומים כמו תחבורה, תחזוקה, הסעדה וביטחון. קמפוס כזה לא רק משפר תשתיות ויוצר תעסוקה אלא משנה גורלות של ערים שלמות.
במקום להפנות מבט אוטומטי לאזורי ההייטק המוכרים בשרון ובצפון הקרוב ליקנעם, זה הזמן לחשוב רחב ובעיקר רחוק. מגדל העמק, צפת, חצור הגלילית, בית שאן ואפילו קריית שמונה הן כולן ערים עם פוטנציאל אדיר, שמדשדשות כבר שנים תחת נטל של אבטלה, הגירה שלילית ודלות תקציבית. הייטק לא רק שיש לו מקום שם, יש לו תפקיד היסטורי. כשהוא מגיע לפריפריה, הוא לא רק מניע צמיחה כלכלית אלא מעניק תקווה.
כמובן שלחברות ענק כמו אנבידיה יש שיקולים עסקיים ברורים: נגישות לעובדים מיומנים, קרבה לאקדמיה, עלויות תפעול ותשתיות טכנולוגיות. המדינה לא יכולה להתחרות על מיקום אבל היא בהחלט יכולה וצריכה להשפיע על הכדאיות. וכאן נכנס התפקיד שלה: בניית חבילת תמריצים אגרסיבית ואטרקטיבית במיוחד החל מהטבות מס, דרך מענקים על כל עובד, ועד פטור מדמי פיתוח או סיוע בדיור לעובדים שיבחרו לעבור צפונה. גם לדור הצעיר שעוד נשאר באזורי הספר אפשר לתת עתיד ולהכשירו לשילוב בתעשייה באופן מיידי על ידי הקמת מכינות ייעודיות להכשרה מהירה להשתלבות בתפקידים חדשים אם וכאשר יגיעו.
על פי חלק מהפרסומים בתקשורת המדינה הופתעה מהמכרז, ולמרות שקריאות נשמעו כבר בכנסת ובוועדות ייעודיות, בפועל אין תוכנית ממשלתית ברורה שמכוונת את החברה לאזורי עדיפות לאומית אמיתיים. זוהי החמצה שמוכרחה להפוך להזדמנות. הוכח בעבר שמהלכים כאלה עובדים. הקמפוס של אינטל בקריית גת הפך את העיר ממוקד תעשייה מסורתי למרכז טכנולוגי מתקדם. מרכז הסייבר בבאר שבע יצר אקוסיסטם פורח בדרום. אין שום סיבה שזה לא יקרה גם בגליל הרחוק, בטח בתקופה של לאחר מלחמה. קריית שמונה, שפונתה בזמן המלחמה האחרונה וטרם התאוששה עם שיעור חזרה של כ-63 אחוז וירידה משמעותית בכמות התושבים, היא דוגמא בולטת לעיר שזקוקה למנת חמצן דחופה בדמות אזור תעסוקה חדש, מבוקש ואיכותי, מה שישדר מסר חד: גם בצפון הרחוק וגם בדרום הרחוק, יש מקום לצמוח.
הממשלה צריכה להוביל, לרדוף, לנסות לשכנע ולהשתמש בכל הכלים שברשותה, וגם אם זה לא יצלח לומר ניסינו, ונמשיך לנסות בעתיד.
מרסל ויידה היא מנכ"לית ומייסדת חברת Good Quality המתמחה בבדיקות תוכנה ובפיתוח אוטומציה ופועלת מאופקים
