תעשו רק מה שאתם אוהבים: עצות הקריירה שיובילו אתכם למבוי סתום
תעשו רק מה שאתם אוהבים: עצות הקריירה שיובילו אתכם למבוי סתום
בעולם שבו אנחנו מופצצים במסרים של הגשמה עצמית כמו "לכו אחרי הלב", צעירים רבים נכנסים לשוק העבודה עם ציפיות גבוהות, ומגלים שהמציאות שונה לחלוטין. הטייטלים הגדולים, הדימויים הזוהרים, לצד תנאי העסקה מפתים, מצליחים לטשטש את העובדה שעבודה קשה, סבלנות ומאמץ ביצירת ערך אמיתי הם המפתח לניהול קריירה משמעותית - גם בעולם המשתנה. "לכו בעקבות חלומותיכם" עשויה להיות עצת הקריירה הגרועה ביותר עבור צעירים
החשש הגדול ביותר של עובדים צעירים, 'ג'וניורים', בכניסה למקומות עבודה חדשים, בתפקידים זוטרים, למשל במשרות התמחות כמו במשרדי עורכי דין או ראיית חשבון הוא שהם יכלו את זמנם במשימות סיזיפיות כמו צילום או גריסת מסמכים. בפועל זה כמעט לא קורה, אבל כן, הרבה פעמים נדרשים עובדים זוטרים לבצע משימות 'שחורות'. כשהייתי אני מתמחה במשרד עורכי דין (נחשב ונחשק, יש לציין) אחת המשימות הפחות זוהרות שנדרשתי לבצע היתה לבטל קנס חניה לקרוב משפחה של אחד השותפים הבכירים במשרד. אני זוכרת כמה התרעמתי על המשימה. הרגשתי שאחרי כל הדרך שעשיתי כדי להגיע למשרד הזה, המסלול המפרך באקדמיה, בחינות ההסמכה, הלחץ והמינויים האכזריים לתפקיד, המשימה הזו היא מתחת ליכולותי ולכבודי וממש לא בהגדרת התפקיד. בטוח לא מה שסיפרתי להורים שלי שאני עושה בעבודה. אבל ביצעתי אותה בכל זאת. נגררתי בשני אוטובוסים לביניין העירייה בגן העיר, הסתובבתי במסדרונות שם במשך יומיים עד שלבסוף הצלחתי לבטל את הקנס. כי ככה זה עובד. זה היה סדר העדיפויות של הממונים עלי ובתחילת הקריירה, לא כל המשימות מספקות ונוצצות.
בעשור האחרון בוצעו אינספור מחקרים על העדפותיהם של בני דור ה-Z. מאות עצות נכתבו עבור מעסיקים כיצד לגייס את אותם עובדים ולשמר אותם בשוק העבודה המשתנה. מדריכים, סקרים ומאמרים מפרטים ומציעים אסטרטגיות להתאמת מקומות העבודה על מנת לשמור על העובדים מאושרים ומעורבים במקום העבודה. הבעיה היא שעם כל ההמלצות והעצות, עובדים שנכנסים לשוק העבודה עלולים להאמין בטעות שעבודתם תמיד תהיה משמעותית ו'חלומית'. שהעבודה תהווה עבורם מקור לאושר בלתי נדלה. מגרש משחקים. ובחברות הייטק – זה מגיע גם עם חדר משחקים באמת. מעסיקים מספרים על ג'וניורים בלי ניסיון שמצפים לקידום תוך חודשיים מתחילת העבודה ומציבים דרישות שנתפסות 'חצופות'.
הציפיה לעבודה שהיא תמיד מספקת, משמעותית ומעצימה מתנגשת במהירה עם המציאות: דרישות העבודה, המשימות היומיומיות אינן תמיד מסעירות ולעתים הן כרוכות בביצוע משימות שאינן מהנות ובטח שלא מרגשות. בניית קריירה וערך תעסוקתי דורשת סבלנות, עקביות ונכונות ללמוד דברים חדשים שאינם בהכרח חלק מהתשוקות או החלומות שלנו. "תעשו משהו שאתם אוהבים ולא תצטרכו לעבוד יום בחייכם", זה סלוגן יפה והוא יכול להתאים בראייה הגלובלית – לא היומיומית. עצת הקריירה ששולחת צעירים לרדוף אחרי חלומות או 'ללכת אחרי הלב' עלולה להיות העצה הגרועה ביותר עבור מי שעושה את דרכו בשוק העבודה, במיוחד בימים שבהם השינויים הם דרמטיים.
והשינויים הם באמת דרמטיים. בסקר שנערך לאחרונה 85% מהעובדים בארה"ב העידו כי הם שוקלים להחליף עבודה במהלך השנה. תופעת ההתפטרות הגדולה של אחרי תקופת הקורונה ממשיכה ומתגברת. התחלופה במקומות העבודה מתגברת ככל שהכלכלה האמריקאית מתחזקת. לצד זאת כניסה של כלי AI משנה משרות ויוצרת משרות חדשות. עד סוף 2025 בני דור ה-Z יהוו 27% מכוח העבודה במדינות ה-OECD. על מנת להתכונן לאתגר, במאמר בלינקדאין הכותבת ג'ן דואר מציעה למעסיקים להציע לעובדים הצעירים הזדמנויות לפיתוח קריירה, לאפשר גמישות בשעות ומיקום העבודה ולהדגיש את התרבות וערכי החברה.
חלק מהתופעות שמאפיינות עובדים צעירים בשוק העבודה הנוכחי כוללות "התפטרות שקטה" – כלומר עשיית המינימום ההכרחי בעבודה ולמעשה התפטרות מבלי להתפטר באופן רשמי ומרדף אחר עבודות 'עצלניות' שמאופיינות בשכר גבוה עבור מאמץ קטן. התופעות האלה מאתגרות מעסיקים שמעוניינים ליצור סביבות עבודה פרודוקטיביות ולהגיע לתוצאות עסקיות.
כדי לשמור על 'מעורבות' במקום העבודה, גאלופ מציעים למעסיקים לחזק את תחושת המשמעות והמשימתיות, לשוחח עם העובדים באופן קבוע, לעודד תחושת קהילה ולספר הזדמנויות לצמיחה וקידום. במאמרה בוול סטריט ג'ורנל, טוענת בוני האמר, סגנית יו"ר ב-NBCUiversal שבמקום לרדוף אחר חלומות קריירה עדיף לרדוף אחר הזדמנויות. היא מציעה לאנשים להיות פתוחים לניסיונות, לקשרים ולרכישת מיומנויות חדשות שיכולות לקדם אותם בעתיד. העבודות הזוטרות, השחורות של ההתחלה יכולות לפתוח הזדמנויות וללמד אתכם מיומנויות חדשות שיועילו בהמשך הדרך. התחלה, אגב, אינה רק בכניסה לשוק העבודה אלא גם במעבר או הסבה שעושים בדרך. מעורבות בעבודה, היא טוענת, מתחילה מפרואקטיביות, מכך שנהיה מעורבים בעבודה ונעשה את כל הנדרש בצורה הטובה ביותר – ועוד יותר מכך.
סולמות וערכים
היום יש כלי AI שיכולים לסייע ולייעל הרבה מהעבודות ה'שחורות' שהיו שמורות לג'וניורים. אבל אם נשים רגע בצד את הטכנולוגיה, וגם נזכור עדיין לא הומצא כלי ה-AI שיודע לצלם עבורנו מסמכים, למשימות השחורות האלה יש ערך. בעוד שהן נתפסות כמשעממות ולא מתגמלות, המשימות הבסיסיות מאפשרות לעובדים צעירים ללמוד על הארגון, על התחום ועל התעשייה. ללמוד שיעורים חשובים על התמדה, על פתיחת דלתות, על חוסן ועל יצירת קשרים וחיבורים. ברוב המקרים אין קיצורי דרך.
בתחילת הדרך, או לאחר הסבה לתחום חדש, גיליון הציונים או מוסד הלימודים יכולים להיות נקודת פתיחה שתכניס אתכם בדלת, אבל הערך האמיתי בשוק העבודה נמדד בעבודה, מאמץ, עקביות ותוצאות. עובדים נדרשים להוכיח את עצמם פעם אחר פעם באמצעות עמידה בציפיות והפגנת יכולות. הגישה, הרוח והנכונות לבצע את המטלות, גם המשעממות, בצורה הטובה ביותר ולהשקיע מאמץ מעבר לנדרש היא זו שתסלול את הדרך להכרה וקידום.
לעשות מעל ומעבר לנדרש זה המפתח. בכל משימה, בין אם מדובר במטלת בית במסגרת מיונים לתפקיד, או ב'הנחתה' ממחלקה שאינה בהכרח קשורה לליבת העשייה המקצועית – אותם עובדים שלא רק משלימים את המשימה אלא גם עושים מאמץ מעבר לנדרש – הם אלה שזוכים להערכה ובסופו של דבר ייצרו עבור עצמם את ההזדמנויות והחיבורים שיובילו לקידום. מתייחסים לזה לפעמים כ'ראש גדול'. בנוסף, כמעט כל משימה כזו היא הזדמנות להפגין את היכולות שלכם וללמוד מיומנויות חדשות.
טיפוס בסולם הקריירה דורש הבנה של הארגון, של האינטראקציה בין המחלקות, של פוליטיקה ארגונית ושל יצירת קשרים. להתחלה 'מלמטה' יש ערך בכך שהיא מאפשרת ללמוד על הארגון, להבין כיצד הדברים עובדים והכרה של חלקי הארגון השונים.
הערך המקצועי שלנו, להבדיל מהערך האישי, הוא נרכש. והדרך בה רוכשים אותו היא באמצעות עבודה, התמדה, רכישת מיומנויות והצגת 'קבלות' – תוצאות. הערך האישי הוא מולד מעצם היותנו בני אדם. כאשר לא מבחינים בין השניים, עובדים צעירים עלולים להיות מתוסכלים כאשר הם מצפים לקידום מהיר שלא קורה או להערכה ופידבק שמבוששים להגיע.
הגשמה עצמית, סיפוק ומשמעות
בניגוד לעצה הרווחת, העבודה אינה חייבת להיות המקום בו אנחנו מגשימים את עצמנו או מוצאים את ייעודנו. העבודה יכולה גם להיות רק עבודה. לזכותם של בני דור ה-Z ייאמר כי רבים מהם דורשים ממקום העבודה לאפשר להם גם לחיות. לפי סקר של מקינזי שנערך בפברואר השנה, הגורם השני בחשיבותו אחרי השכר לבחירת מקום עבודה עבור בני דור ה-Z הוא האיזון בין העבודה לחיים הפרטיים. הם רוצים לעשות דברים שהם אוהבים לעשות ושמשמעותיים עבורם מחוץ לשעות העבודה. זה לא אומר שהעבודה לא יכולה להיות בעלת משמעות או מספקת. תלות מוגזמת ב'הגשמה עצמית' עלולה לגרום לתסכול שכן היא עלולה להוביל לאכזבה ושחיקה.
חלק מההחלטות שאנחנו נדרשים לקבל במהלך הקריירה הן פרקטיות. הן מחייבות קבלת תפקידים שאינם מלהיבים במיוחד או עבודה בעבודות זמניות או ביצוע משימות בסיסיות. במובנים מסויימים המסע עבור משני הקריירה הוא קשה יותר. הם צריכים לרדת חזרה לתחתית הסולם, ללמוד מיומנויות חדשות ולעשות עבודות בסיסיות באופן שדורש ענווה וגמישות. התמקדות בהגשמה עצמית או בתשוקה בלבד לא תאפשר לבצע את אותן החלטות פרקטיות שנדרשות במהלך הקריירה.
וכאן מגיע החלק של רדיפת ההזדמנויות. גישה חיובית כלפי משימות בסיסיות מאפשרת לגלות תחומי עניין חדשים, ליצור קשר עם אנשים חדשים ולהבין טוב יותר את תחום העיסוק. היא מאפשרת חקירה והשראה לשלב הבא בקריירה.
עובדים חיוניים מדי
אנחנו נמצאים בתקופה שבה השינוי הוא הקבוע היחיד. שוק העבודה עובר תהפוכות בעוצמות ובתדירות ההולכות ומתגברות. מגפת הקורונה, משבר כלכלי גלובלי, מלחמות ושיבוש טכנולוגי בדמות AI , יוצרים כאוס בשוק העבודה וטורפים את הקלפים בכל פעם מחדש. תופעות חוזרות אלו מובילות לגלי פיטורים נרחבים ותחושה כללית של חוסר יציבות. על כן, אחת מעצות הקריירה הרווחות 'היפכו את עצמכם לחיוניים וקריטיים' איבדה כמעט את כל הרלוונטיות שלה. שכן, אין היום לאף אחד את הדרך לנבא מה יהיה נחוץ וחיוני או קריטי ומי או מה יוכל להחליף אתכם מחר? אם בעבר, כל הורה רצה שהילדים שלו ילמדו תכנות, הרי שהיום זה כבר לא ההימור הבטוח. בעקבות עלייה מואצת ביכולות כלי הבינה המלאכותית היצרנית (Generative AI) ידע בתכנות כבר לא מהווה תעודת ביטוח מקצועית. יתרה מכך, בעולם העבודה החדש נוצר מתח מובנה בין עובדים שממשיכים לנסות להיות קריטיים ובלתי ניתנים להחלפה לבין השאיפה של מנהלים להימנע ממצב של עובדים ריכוזיים יחודיים על מנת לא לפתח תלות. יתרה מכך, ניסיונות מתאמצים מדי של עובד להיות בלתי חליף עלולים להקנות לו תדמית של אגואיסט עם בעיות בעבודת צוות ובמערכתיות.
ועל כן, הנוסחה ממש כמו שוק העבודה, משתנה גם היא באופן תדיר. המפתח הוא קשרים. כדי להפוך לעובד בעל ערך, עם שרידות גבוהה גם בגלי פיטורים קיצוניים, ידע מקצועי כבר לא יספיק. כמעט בכל ארגון קיימים עובדים בעלי יכולות וידע פנומנליים, המהווים אוטוריטה בתחומם, עובדים כאלה שהצלחת הארגון תלויה במידה רבה בהם, אך הם מעטים ולא להם מיועדות העצות האלה. מה שיכול ליצור ערך ייחודי לעובדים בעידן הזה הוא בניה של רשת קשרים רחבה ועמוקה בתוך ומחוץ לארגון. קשרים טובים ומתוחזקים עם עמיתים, לקוחות ומנהלים יכולים במקרים רבים לשנות את התמונה ולייצר הזדמנויות גם בעתות משבר ובמיוחד עבור עובדים הניתנים להחלפה.
מסלול הקריירה של כל עובד מורכב מהזדמנויות והחלטות המושפעות מהמציאות ומהסביבה. על כן, עצות הקריירה הזוהרות שמתעלמות מיסודות אלו - יצירת הערך המקצועי, ממיתוג ומיצוב אישי, עבודה קשה המספקת תוצרים גלויים, למידה והתפתחות בלתי פוסקת וכמובן רשת הקשרים הענפה והחזקה – סופן להוביל לתסכול ולמבוי סתום.
