ההזדמנות הישראלית ליצור ״משימת ג׳נסיס״ משלנו
הלילה חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי שמזניק את ״משימת ג׳נסיס״ (Genesis Mission) - פרויקט לאומי רחב היקף למחקר ופיתוח בתחום הבינה המלאכותית. לפי הצו, בין היתר, הממשל האמריקאי ישתף מידע עם התעשייה, האקדמיה והמגזר הפרטי בתחום; הממשל יוודא שהרגולציה לא מפריעה לקידום חדשנות בתחום על ידי המגזר הפרטי; ואחת המטרות שהמשימה נועדה לקדם היא להוריד את עלויות האנרגיה המאמירות שהאמריקאים משלמים. ארצות הברית מבינה היטב שבינה מלאכותית היא לא רק טכנולוגיה - היא תשתית לאומית, ומי שיבנה אותה היום היטב יהיה לו יתרון אדיר בעתיד.
בתקשורת האמריקאית כבר משווים את ״משימת ג׳נסיס״ ל״פרויקט מנהטן״ - מיזם המחקר פורץ הדרך שהביא לפיתוח פצצות האטום הראשונות. זוהי עדות לפוטנציאל הכלכלי, הטכנולוגי והמדעי האדיר שהאמריקאים מזהים במחוייבות של הממשל לפרויקט מסוג זה שיביא לקפיצת מדרגה בתחומי המדע, הטכנולוגיה, האנרגיה ואחרים.
ההיסטוריה מלמדת אותנו שיש חשיבות גדולה לפרויקטים לאומיים מהסוג של ג׳נסיס או מנהטן או תוכנית אפולו שהנחיתה את האדם הראשון על הירח. פרויקטים מהסוג הזה מסוגלים להזניק קדימה ולהקפיץ אקוסיסטם שלם בעזרת החלטת מדינה שמחברת בין מדע, משאבים, תעשייה ואקדמיה. לרוב, לפרויקטים מהסוג הזה יש אדוות שמייצרות אפקטים חיוביים נוספים על המשק והכלכלה כולה, כולל הצמחת דור חדש של חוקרים, ביסוס מוסדות מחקר חזקים יותר, ויצירת תשתיות שמשרתות חברות שנולדות סביבן.
מכל הסיבות הללו, ורבות אחרות, כדאי גם לישראל ליזום ולהוביל פרויקט טכנולוגי לאומי גדול ומשמעותי בתחום הבינה המלאכותית שיזניק את אקוסיסטם החדשנות המקומי ויצור הזדמנויות חדשות שלא קיימות בישראל. כמובן שישראל לא תוכל להוביל פרויקט בקנה המידה האמריקאי, המשאבים והיכולות שלנו מוגבלים. לכן, נצטרך למצוא פרויקט שמתאים במידותיו לאקוסיסטם הישראלי - ויש לא מעט הזדמנויות כאלה.
חשוב יהיה להתמקד בתחומים בהם יש לישראל יתרון יחסי ושילוב של ידע, תעשייה ומחקר. תחומים כאלה יכולים להיות אנרגיה מתקדמת, טכנולוגיות מחשוב, חומרים, מערכות אלקטרואופטיות, ביולוגיה חישובית ועוד. בתחומים בהם יש אינטראקציה בין AI לעולם הפיזי שבחוץ אמנם מצריכים השקעה מסיבית של משאבים לטווח הארוך. אבל דווקא במקומות האלה יכולות לקום חברות שסביבן תבנה תעשייה שלמה.
מעבר למיקוד המשאבים בתחומים בהם לישראל יכולה להיות הובלה עולמית שתתפתח בזכות פרויקט לאומי בעידן הבינה המלאכותית, נדרש שיתוף פעולה בין מגזרי. עבודה משותפת על תשתיות של ממשלה, תעשייה ואקדמיה היא קריטית. כולל גישה למחשוב על, מאגרי נתונים פתוחים למחקר, גישה מסודרת לנתונים ממשלתיים שאינם רגישים והתאמה של תשתיות מחקר לצרכים של סטארטאפים. ארצות הברית עושה את זה באמצעות המעבדות הלאומיות ושיתוף הפעולה ההדוק בין הממשל לחברות הביג טק. בישראל אפשר לבנות גרסה מקומית שמתאימה לגודל שלה.
בנוסף, ישראל צריכה לבנות יכולת בתחום המחשוב. לא רק מרכזי נתונים נוספים אלא גם תשתיות מחשוב מחקרי שיכולות להיות זמינות למדענים ולחברות צעירות. בשנים הקרובות הפער בין מי שיש לו גישה למחשוב על ולנתונים איכותיים למי שאין לו יהיה אחד הגורמים המרכזיים להצלחה או כישלון.
לפרויקט טכנולוגי לאומי יש מפת דרכים ברורה שאומרת: כדי לקפוץ קדימה בעידן הנוכחי צריך תשתית מחקרית עצומה, נגישות לנתונים אמינים, שיתוף פעולה בין גופי מדינה ואקדמיה ותמיכה עמוקה של התעשייה. פרויקטים לאומיים גם יכולים ליפול בגלל בירוקרטיה מסורבל, קבלת החלטות איטית, פיצול משאבים בין גורמים וחוסר יכולת לזוז בקצב המתאים מול שינוי טכנולוגי מהיר. לכן, לא מספיק החזון, וצריך להביא לביצוע גם גמישות. מי שמבין את זה ומתארגן בהתאם יתקדם מהר, ומי שלא - פשוט יישאר מאחור. לכן, ישראל לא צריכה לנסות לשכפל את הפרויקט האמריקאי, אלא לבנות את הגרסה שלה שתתאים לגודל, המשאבים ויכולות האקוסיסטם המקומי. מי שיכנס לחלון ההזדמנויות שנפתח, יהפוך לכח טכנולוגי משמעותי בעשור הקרוב - ואולי גם אחריו.
ליאור הנדלסמן הוא שותף מנהל בקרן Grove Ventures
