ריאיון
"הבעיה היא שמסתכלים על הנתונים מפולימרקט כעל עובדות"
פרופ’ ניצן גסלביץ’ פקין, מומחית לשוקי חיזוי, מודאגת מהמחסור בידע על פלטפורמות הימורים, ובעיקר חוששת מהיעדר הסדרה שלהן. בריאיון היא מסבירה שפולימרקט ומתחריה מכילות גם סכנה מוחשית ליצירת הטיה בבחירות — ולהתמכרויות
ניסן גסלביץ' פקין (45)
מגורים:
מחלקת את זמנה בין חיפה לניו יורק
מצב משפחתי:
נשואה + 4
השכלה:
תואר ראשון במשפטים וכלכלה מאוניברסיטת חיפה, תואר שני במשפטים מאוניברסיטת קולומביה ודוקטורט במשפטים מאוניברסיטת פנסילבניה
שותפה למחקר:
ד"ר שרון רבינוביץ’
תחביבים:
טיולים וספורט אתגרי
פרופ' ניצן גסלביץ' פקין, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, כמה זמן את חוקרת שוקי חיזוי כמו פולימרקט (Polymarket) וקאלשי (Kalshi)?
"לפני כשלוש שנים זכיתי עם עוד שלושה חוקרים מאוניברסיטת חיפה במענק של ISF לחקר של שוקי ההון. התחלנו בשוקי ההון המסורתיים, וחקרנו את הקונספט של התמכרויות. בסתיו 2024 בית משפט פדרלי התיר לקאלשי להריץ חוזים עתידיים על הבחירות, דונלד טראמפ מול קמלה האריס. אז הבנו שמשהו הולך להשתנות משמעותית, והתחלנו לחקור את התחום. לפני שנה פרסמנו מאמר שבחן את האלמנטים ההתמכרותיים מפרספקטיבה משפטית ופסיכולוגית. זה היה מחקר מקיף שבדק את הפלטפורמות האלה, ואיך עובדים העיצוב שלהן והגיימיפיקציה שלהן. משם המשכנו להרבה מחקרים בנושא".
והחודש, את ועמיתתך ד"ר שרון רבינוביץ’ שנקר פרסמתן בכתב העת היוקרתי “Science” מאמר שממפה שלושה איומים מרכזיים שנשקפים משוקי התחזיות או ההימורים האלו. הראשון, איום על היושר הדמוקרטי.
"יש בפלטפורמות האלו הימורים על בחירות פוליטיות. כשלא מדובר בבחירות גדולות כמו לנשיאות ארצות הברית, הרבה פעמים אלו שווקים עם נזילות הון נמוכה. לא מדובר בהימור על הסופרבול שיש לך מאות מיליוני אם לא מיליארדי דולרים וכולם רוצים להשקיע. אלו יכולות להיות בחירות למשרה כלשהי בהודו. חוזה בהימור פוליטי ספציפי לא מקבל נזילות גבוהה, והרבה יותר קל להטות אותו. מספיק שנכנס איזה לווייתן או ארנק גדול יחסית, משקיע ומטה את הכף. ואז אתה מקבל אינדיקציה מוטה לבחירות. בבחירות לראשות העיר ניו יורק היו שלטים בטיימס סקוור שלממדאני יש 93% תמיכה לראשות העיר. כשאזרח ממוצע רואה את זה, מה הוא מבין? מה שזה לא יהיה, זה גורם לו לחשוב 'אין לי סיכוי אם אני נגדו, אין לי מה לצאת בכלל להצביע' או 'זה סוס מנצח, צריך להצביע לו, הרוב צודק'. יש פה הטיה שקל ליצור".
זה ההפך ממה שהחברות טוענות. הן אומרות שמכיוון שיש כסף במשחק, אז לאנשים יש אינטרס לשים אותו רק על מה שהם באמת חושבים שהולך לקרות. כך מקבלים ייצוג יותר נאמן מאשר בסקר או ברשתות חברתיות.
"הם באמת עובדים על הקונספט של Skin in the game – אם שילמתי, אז אשים את הכסף על מה שאני באמת חושבת. אבל זה רלבנטי כשיש שווקים מאוד גדולים עם הרבה מאוד כסף על הכף והרבה משתתפים. כשמדובר על שוק קטן עם מעט נזילות ומעט שחקנים, קל להטות אותו אם יש לי אינטרס, ואפילו לא עם הרבה כסף. סוגיה נוספת היא הסחר במידע פנים, משחק לא הוגן שיכול ליצור תוצאות משמעותיות ואפילו הרסניות. למשל, כשמדובר בענייני ביטחון לאומי ופוליטיקה רגישה. המציאות היא מורכבת יותר מאשר כלי שמאפשר לאנשים להביע את דעתם".
על הסקאלה שבין מזל לידע
אתן מתייחסות במאמר בהרחבה לסחר במידע פנים, עם דוגמאות כמו הימורים נכונים על לכידת מדורו או פתיחת המלחמה מול איראן שביצעו אנשים שהחזיקו בידע מוקדם. מה הבעיה עם זה מעבר לחוסר ההגינות שזה מייצר? כי בפלטפורמות אומרים שדווקא טוב שיש סחר במידע פנים כיוון שככה מידע משמעותי מגיע לציבור.
"יש כלכלנים שגם חושבים ככה. מצד שני, יש סכנה אם אתה חושף על ידי הימורים כאלו פעולות מאוד מסווגות, דברים שאנשים לא היו מעלים על הרדאר אחרת. זה מידע שמדינות אויב בתקופת מלחמה יכולות להיות חשופות אליו. אתה בעצם מסכן ציבורים מסוימים, מסכן הצלחה של פעולות מסוימות, מסכן לוחמים מעבר לקווי אויב. היו כאלה דוגמאות באוקראינה ורוסיה לגבי תזוזות של קווי לחימה. ההשלכות יכולות להיות מורכבות, אם לא מסוכנות.
"חלק נוסף מהבעייתיות לדמוקרטיה זה שכולם מסתכלים על הנתונים האלה כעובדות, גם בארץ מהדורות נפתחות עם 'בפולימרקט ובקאלשי המצב ככה וככה'. אבל האם אלו עובדות? האם אפשר להטות אותן? האם אני יכולה לשנות את התוצאות של השווקים האלה ואז בעצם לשנות את העובדות? לפני חודש כתב ‘זמן ישראל’ סיפר שאיימו עליו לשנות דיווח חדשותי על נפילת טיל איראני בגלל שוק בפולימרקט. בשבוע שעבר דווח שהרשויות בפריז חוקרות אם בוצעה חבלה בחיישן טמפרטורה בשדה התעופה שארל דה גול בגלל שוק בפולימרקט. זה קרה בן לילה – הימורים על חדשות, החלטות כלכליות, פוליטיות. זה איום דמוקרטי, שינינו את מערכת ההסתמכות על בסיס שוקי חיזוי בלי למידה ורגולציה".
הסוגיה השנייה שאתן מעלות היא שהפלטפורמות הן "מנגנון הימורים בתחפושת".
"עיצוב הפלטפורמות נועד להיות ממכר. אנחנו כבר מכירים דברים כאלו ממדיה חברתית, עם פיצ'רים כמו גלילה אינסופית. מטא ויוטיוב הפסידו לאחרונה במשפט תקדימי בקליפורניה סביב הסוגיה הזו. אנחנו רואים את זה גם בשוקי החיזוי. למשל עם אפשרויות להכניס כסף בקלות ולהוציא אותו יותר בקושי, או בחירות של צבעים מסוימים – כפתור גדול בירוק להמשיך, וכפתור מאוד קטן באדום להפסיק. אלו בחירות שיוצרות אפקטים פסיכולוגיים שמעצימים את ההמשכיות ואת העניין. יש אלמנטים של Nudging (דחיפה או נדנוד — ע"כ) שאומרים 'עכשיו בדיוק הימרת על האריס מול טראמפ וכרגע יש עוד הימור דומה לגבי מושל קליפורניה'. מקפיצים התרעות ממשתמשים שעוקבים אחריהם ומראים אילו בחירות הם ביצעו, ואני רואה כמה הרווחתי. אלה בחירות שמעצימות את האלמנט ההתמכרותי".
בחברות יטענו שזה לא באמת הימור כי כל אחת יכולה לאסוף מידע, לעשות שיעורי בית ולהגדיל את הסיכויים שלה. היה שוק על כמה זמן ישיר זמר את ההמנון הלאומי של ארה”ב במשחק פוטבול מסוים. משקיע טס לסן פרנסיסקו, עמד מחוץ לאצטדיון שבו היו החזרות למשחק, ומדד כמה זמן הזמר שר את ההמנון. מבחינתו, זה לא הימור.
"בעולם הספרות של הימורים מדברים על סקאלה בין מזל לבין כישורים וידע. יש אנשים שיטענו שגם שוק ההון הוא איפשהו על הסקאלה הזו. זה לא שכל מי שלמד כלכלה מרוויח מיליונים בגלל שיש לו הכישורים והידע, וכל מי שלא – הוא רק בצד של המזל. וגם בשוקי חיזוי יש נסחרים פיננסיים כמו מחירי נפט או זהב והימורים על חוזים עתידיים. אבל אם אני מהמרת, למשל, על צבע מתוך תפריט של 40 צבעים שמישהי תלבש לאוסקר עוד שנה מהיום או מנחשת כמה פעמים הנשיא טראמפ יגיד את המילה 'and' בנאום הבא שלו – אלו דברים שאין להם משמעות פיננסית.
"בנוסף, מדובר על שוק שהרבה ממנו הוא הימורי ספורט. יש אסדרה משפטית להימורי ספורט, והיא כוללת אלמנטים פיקוחיים על האספקטים העיצוביים של התמכרות שאנחנו מדברות עליהם. למשל, בהימורים יש רגולציה מקפידה – הימרת עד סכום מסוים, עכשיו צריך הפסקה. קזינו לא יכול לתת לך הלוואה כדי להמשיך להמר. האסדרה הזו לא חלה על שוקי החיזוי. אחת הפלטפורמות אפילו הציעה הימורים עד חצי מיליון דולר. איך זה יכול להיות?".
עלות ההתמכרות
הסיכון השלישי שאתן מתייחסות אליו הוא סיכון לבריאות הציבור. במה מדובר?
"בשנים האחרונות, ארגון הבריאות העולמי וארגוני בריאות אחרים התחילו לדבר על זה שהתמכרויות הן סכנה לבריאות הציבור. היום זה כולל גם הימורים. ברגע שלכל אדם יש טלפון סלולרי, הוא יכול דרכו להתחבר לתשתית שהיא סמי־הימורים בשוקי החיזוי. קודם כל זה מגדיל בצורה משמעותית את הסקאלה של אנשים שחשופים לזה. במדע של התמכרויות מדברים על שיעור נמוך של אנשים שמתמכרים, אחוזים בודדים. כשכמות המועמדים שחשופים גדלה, האחוזים האלה מיתרגמים למספר גדול יותר. כל אחד מהמכורים האלה חושף איתו שישה אנשים – קרובי משפחה, חברים שצריכים לספוג את העלויות, בין אם זה כלכליות מכיוון שהם הפסידו כסף, ובין אם לטפל בהתמכרות. אלו עלויות שמתגלגלות לחברה, למערכות הבריאות. זו צרה אחת.
"הצרה השנייה היא אנשים שהם מתחת לסף האבחון הקליני של התמכרות להימורים. עליהם לא מדברים כי הם לא מוגדרים כמכורים, ולכן גם כל התשתית של הטיפול בהם וההבנה וההכרה לא קיימת. אבל הם סופגים הפסדים משמעותיים שהם לא תכננו. במיוחד כשמדובר בטרמינולוגיה שמלבינים אותה – במקום להגיד הימור אומרים חיזוי או השקעה. אנחנו משתמשים במילים אחרות והרבה אנשים שלא בהכרח חובבי הימורים נכנסים לזה כי זה נראה לגיטימי, כי זה מותר, כי זה על פניו משהו שכולם עושים, וכי הם לא חושבים שתהיה איזושהי סכנה גדולה. אבל הסכומים שהם מפסידים מצטברים וההשפעה על החיים שלהם גוברת".
מה צריכים רגולטורים ומדינות לעשות כדי להתמודד עם מכלול הבעיות הזה?
"הגיע הזמן לבחון את הקונספט הבסיסי של שוקי חיזוי. לראות איך הוא מתבטא ולהבין את ההשפעות שלו על הדמוקרטיה ועל בריאות הציבור. יש קומץ חוקרים שפרסמו על הנושא הזה בינתיים. אני בטוחה שבעתיד הקרוב נראה תנופה גדולה בתחום הזה. צריך הבנה יותר מקיפה. האכיפה צריכה להיות רחבה ובמקביל ללמידה. אי אפשר לחסום את הפלטפורמות, זה כמו לעשות חרם על בלוקצ'יין. אנחנו בעידן שאי אפשר לסגור את השאלטר במקום אחד ושזה יהיה אפקטיבי.
"גם הפלטפורמות לא יכולות לעשות רגולציה עצמית. צריך כללים אחידים ומגובשים שיאפשרו הבניה של הציפיות מהמשתמשים ומהפלטפורמות. הגיע הזמן להבין שהסיפור מאוד מורכב. צריך ללמוד אותו לעומק, אבל בפרט, צריך להבין שהפלטפורמות האלה הן יצורי כלאיים בין בורסות לקזינו, איפשהו באמצע הסקאלה. לכן יש מקום אולי גם לנסות להבין ולשאול מחקיקה שבוצעה בשני עולמות התוכן האלה, לבחון מה אפשר או כדאי לעשות, כדי לדייק".
