הטמעת בינה מלאכותית במגזר הציבורי: יותר מעשים, פחות דיבורים
דו"ח ועדת נגל להאצת תחום הבינה המלאכותית במדינת ישראל שפורסם לאחרונה העלה עוד יותר לסדר היום הציבורי את ההשלכות הרות הגורל של תחום זה לעשורים הקרובים. גם אמירתו של החשב כללי במשרד האוצר יהלי רוטנברג לפני כשבוע כי שליש מעובדי המדינה "ילכו הביתה" בעקבות מהפכת ה AI עוררה סערה ובעיקר חששות בקרב עובדים רבים.
על פניו, המהפכה המדוברת מהווה בשורה גדולה למגזר הציבורי: כלים חכמים שיכולים להקל על עומסי עבודה, לייעל תהליכים ולשפר שירות לאזרחים. אלא שכמו לא פעם בעבר, החשש הוא שהמילים היפות על חדשנות יסתירו מאחוריהן אג’נדה ישנה של “התייעלות”, “גמישות ניהולית” וצמצום כוח אדם על חשבון העובדים.
המגזר הציבורי בישראל סוחב עימו דעות קדומות של בירוקרטיה מסורבלת וחוסר גמישות. הכנסת טכנולוגיות AI לתוך המערכת הזו יכולה בקלות להתפרש כדרך לעקוף עובדים ולהקטין את משקלם בקבלת החלטות. יתרון טכנולוגי עשוי להפוך לחיסרון חברתי: עובדים מודרים, אובדן אמון במערכת ושירות פחות אנושי לציבור.
על המדינה, כמעסיק הגדול ביותר במשק חלה אחריות כפולה: לקדם חדשנות, אך לא על חשבון זכויות עובדים. אסור שבינה מלאכותית תהפוך לשם קוד לפיטורים במסווה של אותה חדשנות. המנהלים חייבים להבין: לא מספיק להטמיע מערכות חדשות, צריך גם לשתף את העובדים, להעניק הכשרות מתאימות ולבנות תהליך שקוף שמכבד את הזכויות שלהם.
כאן נכנסים לתמונה ארגוני העובדים, לא כמעצור, אלא כשותף הכרחי. יותר מדי פעמים הם מוצגים כאויבי הטכנולוגיה, אך בפועל הם יכולים להיות פרטנרים חשובים ומועילים. הארגונים יכולים ללוות את התהליך החל משלב הפיילוט ועד הכשרת עובדים וכתובת להסתגלות ולבעיות, לרבות פורומים מקצועיים שבהם יושבים יחד נציגי עובדים, מנהלים ואנשי מקצוע המגבשים מדיניות הטמעה. בנוסף ולאור מקרים רבים שפורסמו בכלי התקשורת אודות פריצות למאגרי מידע וגניבת מידע אישי, ישנו צורך בניסוח קוד אתי לשימוש בבינה מלאכותית במגזר הציבורי שנכתב במשותף על ידי המעסיקים והארגונים כתנאי לבניית אמון. הקוד יכול להבטיח שהטכנולוגיה לא תדרוס זכויות פרט או תהפוך לכלי פיקוח אגרסיבי. כך הציבור יידע שהמדינה עושה שימוש אחראי בטכנולוגיות מתקדמות והעובדים ידעו שמישהו מגן עליהם גם בתוך העולם החדש.
לצד כל אלו, לא מדובר רק בשאלת יחסי עבודה ובניית אמון אנושי. החיבור בין AI לענן מציף בעיות אבטחת מידע נוספות העלולות להיות קריטיות. בעשור האחרון, ענן הפך לסיסמה כמעט אוטומטית, אבל בפועל מדובר במערכות רגישות עם פרצות רבות. כשכמויות מידע אדירות מוזנות למערכות חכמות, כל דליפה יכולה לגרום לנזק ארגוני עצום. ספקי הענן המובילים פרושים על פני מספר רב של אזורים גאוגרפיים ברחבי העולם ומסיבות אבטחה פיזית וסכנה לריגול תעשייתי אין אנו יודעים בדיוק היכן ממוקמים אותם שרתים, ולכן הדבר מעלה תהיות רבות, בפרט בקרב מדינות אויבות או כאלו שאינן נמצאות עם ישראל בקשרי ידידות, במיוחד לאחר שבעה באוקטובר. היכולת האנושית לנתח סיכונים, להפעיל שיקול דעת ביקורתי, ולשאול את השאלות שהמכונה עוד לא יודעת לשאול היא שמבטיחה שהטכנולוגיה לא תשתלט על השיקול הערכי.
בסופו של דבר, דו"ח ועדת נגל מסמן כיוון חשוב, אבל הדרך למימושו בשטח עוברת דרך איזון עדין: בין חדשנות לשימור זכויות, בין ייעול לשירות אנושי, בין טכנולוגיה לאדם. אם המדינה תבחר לקדם את הבינה המלאכותית מול העובדים, היא תיכשל והטכנולוגיה תישאר ברמת הכותרת. במגזר הציבורי, שבו השירות לאזרח נשען על עשרות אלפי עובדים, אין מקום לאשליה שניתן פשוט “להנחית” מערכת חכמה ולהמשיך הלאה. רק אם המדינה תעשה זאת יחד עם העובדים, אפשר יהיה להפוך את הבינה המלאכותית לכלי שירותי אמיתי, שמייעל את המגזר הציבורי ומחזק את האמון של האזרח במוסדותיו. בכך המדינה תטפח לא רק את השירות הציבורי, אלא גם את הלגיטימציה שלה בעיני העובדים והאזרחים.
יאיר בן הרוש הוא מהנדס תקשורת מחשבים ומכהן כיו"ר ועד עובדי בנק ישראל
