עליונות צבאית בעידן הסייבר: בחינה מחדש של ברית ארה"ב-ישראל
על רקע המתיחות הביטחונית הגוברת סביב איראן והשיחות האחרונות בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני על דרכי ההתמודדות עם האיום האזורי, שב הדיון על גבולות שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות למרכז הבמה. בתוך ההקשר הזה הצהיר בינואר 2026 ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בראיון כי הוא מבקש לצמצם ואף לסיים את תוכנית הסיוע הצבאי האמריקני לישראל, בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בשנה. ההצהרה לא עסקה רק בתקציב הביטחון, אלא העלתה שאלה עמוקה יותר על טיב העליונות הצבאית הישראלית בעידן שבו כוח צבאי כבר לא נמדד רק במטוסים ובטילים, אלא גם בשליטה בסייבר ובבינה מלאכותית. אם ישראל מבקשת להפחית את התלות בסיוע קינטי מסורתי, מתחדדת השאלה האם עומדת לרשותה עליונות טכנולוגית מספקת לשימור ההרתעה גם במרחב הדיגיטלי.
הוויכוח בארה"ב על המחויבות לעליונות הצבאית האיכותית של ישראל חורג כיום הרבה מעבר לפלטפורמות נשק מסורתיות. עימותים מודרניים מתנהלים במקביל בשדה הקרב, במרחב הדיגיטלי ובזירה התודעתית. עליונות במאה ה-21 משקפת יכולת לאסוף ולעבד מודיעין בזמן אמת, להגן על תשתיות קריטיות ולהפעיל מערכות אוטונומיות מבוססות בינה מלאכותית. דוגמה עדכנית לכך סיפק תרגיל הסייבר המשותף Cyberdome שקיימו צה"ל ופיקוד הסייבר האמריקני (USCYBERCOM), בדצמבר 2025, שבמסגרתו פעלו יותר ממאה מומחים משני הצדדים לסנכרון תגובות מבצעיות ולהגנה על תשתיות לאומיות מפני תרחישי תקיפה מורכבים המדמים איומים מדינתיים. בתוך המציאות הזו, שיתופי פעולה בתחומי הסייבר והבינה המלאכותית הופכים למרכיב מרכזי במאזן ההרתעה האזורי.
איראן ממחישה עד כמה מרחב הסייבר הפך לזירת תחרות אסטרטגית מרכזית, אך היא אינה המקור היחיד לאיומים. היא מפעילה אסטרטגיית סייבר א-סימטרית בהובלת משמרות המהפכה האסלאמיים ורשת קבוצות פרוקסי, ומתמקדת במתקפות על מטרות אזרחיות רכות. לפי הודעה משותפת של שירות הביטחון הכללי ומערך הסייבר הלאומי, גופי הביטחון סיכלו בחודשים האחרונים מאות ניסיונות תקיפה איראניים, בעיקר באמצעות מתקפות דיוג לאיסוף מידע. איומים דומים מצד מדינות ושחקנים נוספים, ובהם פעילות ריגול סייבר המיוחסת לרוסיה ולסין, מדגישים כי מדובר בזירה גלובלית מתמשכת ולא בעימות נקודתי.
מנגד, מול זירת איומים מתרחבת זו, לישראל יש יכולות סייבר מתקדמות ותעשיית טכנולוגיה ביטחונית מהחדשניות בעולם, אך יתרונה היחסי נשען במידה רבה על חיבור עמוק לאקו-סיסטם האמריקני בתחום. סיוע טכנולוגי, שיתוף מודיעין וגישה למחקר ופיתוח משותף מאפשרים לה לפעול בקדמת החזית לצד פיקוד הסייבר האמריקני, שמיישם דוקטרינה התקפית לשיבוש איומים במקורם. בהקשר הזה, עתיד הסיוע הביטחוני משפיע ישירות על יכולתן של ישראל וארה"ב לשמר יתרון טכנולוגי בזירה שבה לאיומי סייבר יש השלכות מיידיות על יציבות כלכלית וביטחונית.
למחויבות הזו יש גם ממד אזורי מובהק. מדיניות שמגבילה מכירת טכנולוגיות מתקדמות למדינות ערביות בשם שמירה על היתרון הישראלי משפיעה לא רק על שוק הנשק, אלא גם על היכולת לבנות ארכיטקטורת הגנת סייבר אזורית מול איומים משותפים. כאשר מדינות פונות לספקים חלופיים נוצר פיצול טכנולוגי שמקשה על תיאום ושיתוף מידע. התאמה מדויקת של מדיניות העליונות יכולה לאפשר שיתופי פעולה אזוריים ממוקדים בהגנת סייבר, כמו מנגנוני התרעה ותרגילי מוכנות משותפים, ובו בזמן לשמור על היתרון האיכותי של ישראל.
בסופו של דבר, הדיון על עתיד הסיוע הביטחוני משקף מעבר מתפיסת עליונות צבאית קלאסית לעליונות טכנולוגית כוללת. בעולם שבו מתקפת סייבר יכולה לשתק מערכות פיננסיות ואזרחיות בתוך דקות, עליונות נבחנת בשליטה בנתונים ובאלגוריתמים לא פחות מאשר באמצעי לחימה. על רקע אפשרות ממשית להסלמה בין ישראל לאיראן במרחב הקינטי והדיגיטלי, עבור ישראל מדובר בצורך מבצעי מיידי. שילוב הדוק בין סיוע אמריקני, פיתוח עצמאי והגנה משותפת על תשתיות מחזק הרתעה, מצמצם פגיעות ומפחית תלות טכנולוגית. במקביל, שילוב זה מחייב הרחבת שיתופי פעולה בין-לאומיים כדי לאפשר תגובה מהירה ומתואמת בעת משבר.
קים ויקטור היא חוקרת מדיניות סייבר ובינה מלאכותית בסדנת יובל נאמן למדע
