המדינה חוסכת בשכר המטפלות, ההורים משלמים את המחיר
שוב אנחנו ניצבים בפתחה של שנת הלימודים, ושוב חוזר אותו ניגון מוכר: הורים מודאגים, כיתות סגורות ומערכת שנמצאת על סף קריסה. הפעם לא מדובר בבתי הספר או בגני הילדים של משרד החינוך, אלא במעונות היום המפוקחים לגיל הרך. הארגונים הגדולים המפעילים את המעונות, ובהם ויצו, נעמת ורשת אמונה, מתמודדים עם מחסור מתמשך במטפלות ובמחנכות.
הסיבה למשבר ידועה למקבלי ההחלטות: שכר המטפלות נמוך, ולעיתים קרובות קרוב לשכר המינימום, למרות שמדובר באחת העבודות השוחקות, הפיזיות, התובעניות והאחראיות ביותר. כאשר התעריפים אינם מאפשרים להציע שכר שימשוך עובדות חדשות וישמר את הקיימות, קשה לגייס כוח אדם והמחסור הולך ומחריף.
התוצאה היא שכיתות במעונות המפוקחים והמסובסדים אינן נפתחות בשל חוסר יכולת לאייש תקנים. ההורים, שזקוקים למסגרת כדי לצאת לעבודה, נותרים ללא מענה ונאלצים לפנות למעונות פרטיים. במקום שכר לימוד מפוקח ומסובסד, משפחות צעירות נדרשות לשלם אלפי שקלים נוספים מדי חודש מכיסן, וגם במעונות הפרטיים מורגש המחסור בכוח אדם.
כאן נמצא הכשל הכלכלי של המדיניות הקיימת. המדינה מציגה מצג שווא של חיסכון תקציבי כאשר היא נמנעת מעדכון סל המחירים, מהעלאת שכר המטפלות לפחות לרמת שכרן של סייעות גני הילדים ומתקצוב מענקי התמדה ראויים. אלא שהעלות אינה נעלמת. היא מתגלגלת ישירות אל משפחות שנאלצות לשלם יותר עבור מסגרת פרטית.
הפתרון מחייב את משרד העבודה ומשרד האוצר לטפל בשורש הבעיה: לאמץ את מסקנות ועדת סל המחירים, ליישם את התחייבויות המדינה ולהשוות את שכר המטפלות לשכר הסייעות.
השקעה בגיל הרך אינה רק הוצאה תקציבית. היא מאפשרת להפעיל את המעונות, מסייעת להורים להשתתף בשוק העבודה ומונעת את גלגול העלויות אל משפחות צעירות. כל עוד שכר המטפלות אינו מאפשר למערכת לגייס ולשמר מספיק עובדות, המחסור במעונות יימשך — ואת החשבון ימשיכו לשלם ההורים.
אבי סולימן הוא יו”ר הסתדרות הפועל המזרחי
