ריאיון
בעלת השליטה בתורפז: "אנחנו נהיה אחת מעשר החברות הגדולות בעולם בתחום שלנו"
קרן כהן חזון לקחה את תורפז, מפעל קטן של תמציות ריח מחולון, הפכה אותו לחברה שנסחרת בשווי של 5.2 מיליארד שקל וממשיכה לרכוש חברות בכל העולם. בחצי השנה האחרונה רכשה חמש חברות למרות הדיבורים על חרם. "אנחנו חברה ש־90% מהעסקים שלה מחוץ לישראל, ומעולם לא חוויתי אנטי־ישראליות", היא אומרת ומכריזה: "נעבור את הרף של מיליארד דולר הכנסות"
"אנחנו נהיה אחת מעשר החברות הגדולות בעולם לתמציות טעם, ריח וחומרי גלם ייחודיים", מצהירה בשאפתנות קרן כהן חזון, יו"ר ומנכ"לית תוּרפָּז תעשיות ובעלת המניות הגדולה בחברה (44%). "בין שזה ייקח 8 שנים ובין ש־12 – בסוף נהיה שם". ובינתיים נראה שהשוק מאמין לה: החברה, שהחלה את דרכה כמפעל קטן של תמציות ריח בחולון, הפכה תחת כהן חזון לחברה גלובלית שנסחרת לפי שווי של 5.2 מיליארד שקל, ונכללת במדד ת"א־125.
במחצית הראשונה של 2025 מכירות החברה זינקו ב־44% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אבל רובה המכריע של הצמיחה נבע מרכישת חברות. מאז 2018 רכשה תורפז 25 חברות, מתוכן חמש נרכשו השנה באנגליה, בלגיה, פולין צרפת והודו - "לצורך סינרגיות והגדלת סל המוצרים", כלשונה. "ויהיו עוד הרבה רכישות, יש לנו פייפ־ליין גדול".
אבל לא הכל חיובי. לאחרונה שמה של החברה עלה לכותרות כאחת ההחזקות הישראליות שמהן נפטרה קרן העושר הנורבגית במחאה על המלחמה בעזה. וככל שהמלחמה נמשכת בלי צפי לסיום, גובר החשש שתורפז, כמו חברות מקומיות רבות, תיפגע עוד יותר.
אבל כהן חזון משדרת עסקים כרגיל. "להגיד 'אכלו לי, שתו לי' זה לא מעניין, ולא אעשה את זה", היא אומרת. "אין לי מושג מה וכמה מכרו הנורבגים, כי הם לא היו בעלי עניין בחברה (החזיקו פחות מ־5% ממנה – דב"נ), כך שהם לא מחויבים לדווח על המהלך, וממילא היו אחרים שקנו מהם את המניות. אנחנו חברה ש־90% מהעסק שלה מחוץ לישראל, ומעולם לא חוויתי אנטי־ישראליות מצד מי שעובד איתנו".
עד עכשיו. המהלך של הנורבגים אומר שגם אתם נפגעים מהסנטימנט האנטי־ישראלי.
"עסק הוא עסק. זה לא עובד כמו אצל ילדים בגן, שעושים חרם ואומרים 'אני לא חבר שלך'. מי שרכש מניות שלי לא עשה את זה מתוך אהבה, אלא כי החברה שלי מעניינת וצומחת. יום לפני הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג על התביעה של דרום אפריקה נגד ישראל רכשנו שליטה בשני מפעלים מקרנות דרום־אפריקאיות גדולות. שאלתי אותן: 'אבל מה עם התביעה?', אמרו לי: 'אלה עניינים פוליטיים. זה לא קשור לעסקים'".
ובכל זאת, החודשים האחרונים מבהירים כמה הפוליטיקה משפיעה על העסקים בישראל.
"מלחמה בכללי לא עושה טוב לעסקים. יש שנפגעים יותר, ויש שפחות. לפעמים קרנות מתנהלות לא רק בשיקול הכלכלי, אלא מתוך נסיון לרצות איזה סקטור. לפעמים הן מחזיקות בכספי פנסיה של הממשלה, למשל, ואם יש החלטה פוליטית באותה מדינה, הן יתנהלו בהתאם לה. לפני שבועיים היו בחירות בנורבגיה. אין לי מושג אם הבחירה של הקרן למכור החזקות ישראליות היתה קשורה לזה או לא, אבל אני מעריכה שהיא לא היתה 100% נקייה. זה חבל כשמערבבים פוליטיקה ועסקים, אבל את עוד תראי שהם יחזרו, כשיעבור הגל האנטי־ישראלי, כי מה שבטוח לגבי האנשים של קרן העושר הנורבגית זה שטיפשים הם לא".
"שיקראו לי פרוטרום 2, אין לי בעיה"
בענף נוהגים לקרוא לתורפז "פרוטרום 2", ואכן קשה להתעלם מהמסלול הדומה שעשו החברות. גם פרוטרום בהובלת אורי יהודאי נודעה באסטרטגיית צמיחה באמצעות מבול של רכישות, שאצלה הסתיים באקזיט ענקי: ב־2018 היא נמכרה ל־IFF האמריקאית ב־7 מיליארד דולר.
"שיקראו לי 'פרוטרום 2', אין לי בעיה", אומרת כהן חזון. "אורי בנה חברה לתפארת, וחלק מהדמיון נובע מכך שחלק מהצוות של פרוטרום נמצא היום בהנהלה של תורפז. לקחתי מפרוטרום דברים שעבדו נפלא עבורה, כמו איך עושים בדיקת נאותות ומבצעים רכישות, אבל בבסיס אנחנו חברות שונות: אני בניתי את תורפז מהרגע הראשון עם שלוש רגליים – פיתוח וייצור תמציות ריחות; תמציות טעמים; ותחום חומרי הגלם הייחודיים בתחומי הפארמה והכימיקלים העדינים. ואילו פרוטרום התחילה כחברה של תמציות טעמים, ורק בסוף התרחבה לעוד תחומים".
למה זה חשוב?
"כי כל רגל אחת תומכת בשנייה מבחינת היכולת לקבל חומרי גלם במחירים יותר אטרקטיביים. כולם מוכרים וקונים מכולם. וכשיש לך את שלוש הרגליים — יש מין איום הדדי שאף אחד לא יעלה לשני יותר מדי את המחיר".
אפשר גם להפוך לפרוטרום במובן הרע: אחרי שנרכשה, הפעילות שלה בישראל התפוררה ונפגעה.
"קודם כל, אנחנו לא מתכוננים למכור כרגע, אז אני בכלל לא חושבת על תסריט שבו רכישה תפורר אותנו. שנית, אני רוצה לחשוב שאף אחד לא יקנה חברה בשביל להשחית אותה, כדי למנוע תחרות. אבל ברגע שמכרתי חברה, אין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי למנוע את זה".
את עושה המון רכישות. את לא מפחדת למעוד באחת מהן, כמו שקרה לטבע, למשל, עם רימסה המקסיקנית?
"אני לא קונה חתולים בשק. אנחנו מתנהלים לפי כל הכללים של דיו דיליג'נס משפטי וחשבונאי וערב הרכישה אנחנו עושים תוכנית פוסט־אינטגרציה כדי להבין בדיוק איך משלבים את העסקים, מה הפעולות שנעשה, מי אחראי למה ומה לוחות הזמנים. יש תוכנית סדורה של מה קורה דקה אחרי הרכישה. צריך לזכור שרוב הרכישות בעולם לא מצליחות, כי נדרש להתגבר על פערים תרבותיים, וחייבים הנהלות שיודעות לעבוד יחד כמו תזמורת, שכל אחד יידע מתי הוא נכנס ויוצא. והצוות שלנו מיומן בזה".
אפשר להגיע להיות בין עשר החברות המובילות בעולם ברכישות קטנות יחסית? IFF שבצמרת שווה 16.5 מיליארד דולר – פי 10 מתורפז.
"אנחנו קונים מה שמביא ערך לחברה – מה שמגדיל את הפריסה הגיאוגרפית שלנו, מעמיק יכולות בשווקים קיימים או מביא טכנולוגיות, לקוחות ומוצרים נוספים. אפשר לעשות את זה בביסים של 100-30 מיליון דולר. לא חייבים בליעה אחת גדולה. חמש רכישות בחצי שנה זה הרבה, ואנחנו נמשיך בקצב. לשם כך התכנסנו, אחרת הייתי פורשת לפנסיה".
מערכת היחסים של תורפז ופרוטרום לא מסתכמת רק בדמיון בין השתיים. כהן חזון ויהודאי היו שותפים בכמה סטארט־אפים בעבר ונחשבו חברים. ב־2017 פרוטרום רכשה את השליטה בתורפז (51%). אולם לאחר מכן התברר כי במקביל החברה היתה כבר במגעים להימכר ל־IFF, ושמונה חודשים לאחר שנמכרה לפרוטרום, תורפז נמכרה בחזרה לכהן חזון ושותפיה. הרושם היה שבין כהן חזון ליהודאי עבר חתול שחור.
בעבר אמרת בריאיון למוסף כלכליסט על המהלך: "סמכתי על אורי כי ידעתי שאנחנו חברים טובים. אני מאמינה לאנשים". כעסת עליו?
"אני מבינה שהוא לא היה יכול להגיד לנו את זה. גם אנחנו, כשהולכים לעשות רכישות, חותמים על הסכמי סודיות ולא משתפים במידע. אבל ברגע שקראתי ברשת שפרוטרום מנהלת מו"מ עם IFF, אמרתי לרלי (עו"ד ישראל רלי לשם, שותפה לקבוצת תורפז – דב"נ): אנחנו קונים בחזרה את המניות שלנו. לא היה שום היגיון מבחינתנו להפוך להיות חלק מ־IFF".
למה?
"זאת לא אותה תרבות. זה דנ"א אחר. אנחנו לא מדברים באותה שפה. IFF היתה חברה ללא בעל שליטה ועם תרבות של תאגיד אמריקאי, מה שגורם לכולם לפחד לקבל החלטות, ואי אפשר לנהל עסק ככה. אם הייתי רוצה להישאר בתוך תאגיד הייתי נשארת. הרי מכרתי להם את ארומור (חברת כימיקלים לתעשיית הדטרגנטים, שנמכרה ב־2013 ל־IFF - דב"נ), ואחר כך הייתי שנתיים בחברה עצמה. זאת לא תרבות שמוציאה ממני את המיטב".
2 צפייה בגלריה
אורי יהודאי, מייסד פרוטרום ושותף לשעבר. "לא רצינו להיות חלק מתאגיד אמריקאי"
(צילום: שאול גולן)
"אנחנו עדיין על מסלול המראה"
כהן חזון נכנסה לעולם העסקים הישראלי בגיל צעיר מאוד ובפתאומיות. אביה, משה (מוסא) כהן, היה מהנדס חשמל ותעשיין, שהיה שותף של משפחת זלקינד באלקו. בגיל 58 הוא נפטר בפתאומיות, וכהן חזון, אז סטודנטית לתואר ראשון בכימיה תרופתית ורק בת 22, נדרשה לנהל את המו"מ העסקי הראשון שלה, כשנאלצה למכור לאלקו את מניותיו.
השלב הבא בקריירה שלה היה באגן (לימים מכתשים אגן), שניהל אז אילן לויטה, לימים היה אחד המשקיעים בתורפז ולאחר מכן מכר את חלקו. כהן חזון התקדמה בחברה עד שניהלה את חטיבת הריחות שלה עוד לפני גיל 30. בשנת 2000 פרשה מאגן והקימה חברת ייעוץ. אחת הלקוחות הבולטות שלה היתה ארומור, שהיתה אז בבעלות קיבוץ גבעת עוז, וב־2002 הפכה למנכ"לית שלה. ב־2005 היא הובילה קבוצת משקיעים שרכשו 50% מהחברה בפחות מ־5 מיליון דולר – ובתוך שמונה שנים מכרה אותה ל־IFF ב־100 מיליון דולר.
כבר ב־2011 כהן חזון ושותפיה הוותיקים לשם, לויטה ואלון גרנות, לשעבר המשנה למנכ"ל פרוטרום, ביצעו את ההשקעה הראשונה שלהם בתורפז, אולם רק ב־2016 כהן חזון לקחה על עצמה את ניהול המפעל הקטן, שמחזור המכירות שלו עמד אז על 2.5 מיליון דולר בלבד. מאז, תחת שרביטה, החברה הפכה לקבוצה שחולשת על 25 מפעלים ברחבי העולם (מתוכם ארבעה בישראל), מעסיקה 960 עובדים (300 מתוכם בישראל) ומוכרת מוצרים לתעשיות המזון, המשקאות, הקוסמטיקה, הטואלטיקה והכימיה.
מה התוכניות שלכם לעתיד?
"כמו במבצע סבתא – מתחילים הכי מהר שיש לך ואז מגבירים. רצינו בכל ארבע שנים להכפיל את המחזור שלנו, ובפועל עשינו את זה מהר יותר. באוגוסט נכנסו למדד MSEU החשוב, שעוקב אחר 50 המניות הגדולות והמובילות בשוק האירופי. זה שחושף אותנו למשקיעים זרים שמתחילים להכיר את החברה ולמצוא בה עניין. זאת התפתחות טובה".
המטרה הסופית היא אקזיט?
"אנחנו לא חושבים על זה כרגע. אנחנו עסוקים בלבנות את החברה, לא בלעשות אקזיט. הגיעו כבר הצעות רכישה בעבר ואמרנו לא. אנחנו עדיין על מסלול המראה, ורוצים לעבור את רף המיליארד דולר בהכנסות. וכרגע, בשקלול של כל החברות שרכשנו השנה, אנחנו מגיעים ליותר מ־300 מיליון דולר".
בעבר אמרת שתקימי מפעל נוסף בניר יצחק שבנגב. למה זה לא קרה?
חסרים עובדים בשביל להקים עוד מפעל".
רק עובדים?
"בעוד כמה שנים כולם ילמדו מטראמפ שתעשייה היא נכס צאן ברזל, שמדינה חייבת להישען על ייצור מקומי, ולא להיות תלויה באחרות. ראינו בקורונה ובמלחמה כמה זה חשוב. אבל תעשייה חייבת רוח גבית מהמדינה, לא רק ממשקיעים בשוק ההון. לשירותי איכות סביבה, למשל, חייבים להיות מחירים הגיוניים. הטיפול בשפכים, לדוגמה, מגיע לעלויות לא סבירות. וזה רק אחד הדברים שמקשים על התעשייה. מחוץ לישראל מקבלים הלוואה בתנאים מועדפים כדי שתקים עסק. פה הגישה היא: 'שיהיה לך בהצלחה'".
