לא לחכות ליציבות: כך מייצרים חדשנות בעידן של אי-ודאות מתמשכת
כבר יותר מ-600 ימים שישראל פועלת בתוך מציאות של לחימה רב-זירתית. ההסלמה האחרונה מול איראן רק הדגישה שוב עד כמה הכל הפיך, ושום דבר לא מובן מאליו. אנשי מילואים גויסו, משפחות התמודדו עם אובדן יקיריהן, בתים ועסקים נהרסו, עבודות מתקיימות מרחוק (אם בכלל), וחטופים עדיין מוחזקים בשבי. הלחץ הפך ליומיומי, וזה לא התחיל אתמול.
מאז 2020, נדמה שאנחנו חיים ברצף בלתי נגמר של משברים: מגפת הקורונה, משבר חוקתי, מלחמות. בכל זאת, הזירה העסקית בישראל לא קופאת, ואף להפך - היא ממשיכה לנוע, לייצר, לחדש, ולפעול בתעוזה. לא כי התנאים פשוטים, אלא כי למדנו לנוע גם כשהם לא. בתוך מציאות שבה ודאות היא נדירה, היכולת להגיב מהר, להתאים את עצמך ולבנות תוך כדי תנועה - כבר מזמן אינה יתרון, אלא הכרח. זו בדיוק אג'יליות.
אג'יליות (Agility), או בעברית "זמישות" (שילוב של זריזות וגמישות), היא יכולת תרבותית וארגונית להגיב במהירות, ביעילות ובדיוק לשינויים. המונח נולד ב-2001, כשקבוצת מפתחים ניסחה את "המניפסט האג'ילי לפיתוח תוכנה" - תגובה לשיטות פיתוח כבדות ואיטיות.
מאז, מה שהתחיל ככלי מקצועי לניהול פרויקטים, הפך לגישה ניהולית רחבה: פחות תכנון מוקפד, יותר מוכנות להגיב כשדברים משתבשים. וזה קורה כל הזמן, לא רק בגלל מלחמות או משברים, אלא גם בשל קצב הקדמה וההתפתחויות הטכנולוגיות. קחו את הבינה המלאכותית: כלים חדשים מופיעים מדי שבוע, גבולות בין תחומים מיטשטשים, ושווקים שלמים משתנים בזמן אמת. רק בשבוע שעבר, הכריזה OpenAI ש-ChatGPT יסכם פגישות באופן אוטומטי, פיצ'ר אחד שעלול להפוך מאות סטארטאפים לפחות רלוונטיים בן לילה.
דווקא בישראל, אג'יליות מרגישה טבעית. כי תכנון חשוב, אבל הסתגלות היא דרך חיים. אנחנו אולי "אומת הסטארטאפים", אבל אנחנו גם אומת אי-הוודאות: ביטחונית, פוליטית, רגולטורית ואישית. לא במקרה, דווקא כאן מייצרים חדשנות בקצב שהעולם מנסה לחקות, לא רק למרות התנאים, אלא גם בזכותם. מי שפועלים מתוך אג'יליות לא מחכים לסדר, הם יוצרים תנועה. הם מבינים ששלמות היא לעיתים מכשול, ושמהירות תגובה עדיפה על שליטה מדומה. הם שואלים: מה צריך עכשיו? מה משתנה? ואיך נזוז איתו בלי לאבד את הליבה? הם בונים גמישות שמחזיקה גם כשאין מושלם, ואין מחר ברור. זו לא רק תגובה למציאות - זו דרך פעולה שמייצרת יתרון.
אג'יליות נבחנת לא בתיאוריה, אלא ברגעים כמו: כשמוצר שפיתחתם חודשים הופך בן-לילה לפחות רלוונטי - האם אתם יודעים לשנות כיוון מבלי להתפרק? כשיש עובדים במילואים - האם תדעו לגבות ולשמור על תפקוד הצוות? זה בדיוק הרגע שבו נמדדת אג'יליות. לא בתכנון, אלא ביכולת לנוע גם כשהקרקע רועדת. ולא פחות חשוב: אג'יליות נדרשת גם ברמה האישית. מנכ"ל או מנכ"לית נמדדים ביכולת לשנות מיקוד בלי לאבד כיוון. מנהלים ומנהלות נמדדים בזיהוי חסמים ובשחרורם. וגם כל אחת ואחד מאיתנו נדרשים לעבוד מתוך תנועה: לאלתר כשאין משאבים, לקחת אחריות גם כשאין הגדרות ברורות, ולדעת מתי לעצור, לשאול ולהתכוונן מחדש.
כדי ליישם אג'יליות בפועל, צריך לבנות אותה כמו שבונים תשתית: בצוות, בתהליכים ובמיינדסט. זה מתחיל בהפסקת ההמתנה לרגע הנכון, וממשיך בהסתכלות פנימה: איך הארגון מתפקד כשמשהו משתבש? האם יש לנו גמישות בתהליכים? אם הצוות יודע לזוז בלי לאבד כיוון? וברמה האישית - איך אנחנו מגיבים כשפרויקט מתעכב, כששגרה מתפרקת, כשעובדים מהבית והכול מתערבב? האם אנחנו יודעים לאלתר? להוריד רגל מהגז או ללחוץ כשצריך? מעבר לגישה, יש גם כלים פרקטיים: מתודולוגיות כמו Scrum, Kanban או OKRs, שמאפשרות תכנון דינמי, שיפור מתמיד ותקשורת פתוחה. לפעמים, גם עין חיצונית עוזרת - ממשקיעים, מלקוחות או מיועצים ארגוניים. בסוף, אג'יליות לא נבנית בהצהרות, אלא בצעדים קטנים ועקביים, שמרכיבים יחד יכולת להחזיק את ההגה גם בסערה.
ולכן, הדבר הראשון לעשות הוא לאמץ אג'יליות לא כתגובה זמנית, אלא כדרך קבועה לפעול בעולם משתנה. זו תשתית מחשבתית שדורשת לתרגל גמישות, להעדיף ניסוי על שלמות, ולבחור בתנועה גם כשהכיוון עדיין לא לגמרי ברור. אג'יליות אמיתית לא נמדדת רק בשעת משבר, אלא גם ביכולת לזהות שינוי לפני שהוא מתרסק עליך, ולבנות יכולת תמרון לפני שצריך אותה. כי בעולם שנע כל הזמן - רק מי שנע איתו, נשאר במשחק, וגם מנצח.
נגה יערי היא VP Business Development בקרן Earth & Beyond
