להייטק דרוש חוזה חדש עם המילואימניקים
מאז תחילת המלחמה גויסו כ־300 אלף משרתי מילואים. כעת, רבים מהם חוזרים לשוק העבודה אך חוזרים אל מציאות שהשתנתה, עם שוק שהתקדם במהירות עם בינה מלאכותית ואוטומציה, וחברות שלמדו להסתדר בלעדיהם. בעבור רבים מהם, האתגר האמיתי אינו טכנולוגי אלא אנושי. ההתאקלמות מחדש בתוך ארגונים שלעיתים אינם ערוכים לעובד שחוזר מלא מוטיבציה, עם מיומנויות חדשות שרכש בשדה הקרב, אבל גם לא מסוגל לתפקד באופן מלא כמו קודם.
בישראל, קרוב ל־150 אלף עובדים נעדרו ממקום עבודתם עקב שירות מילואים. על פי נתוני הלמ״ס, כ־48% מהם הם בגילאי 25-34 השנים הקריטיות לבניית קריירה. תעשיית ההייטק, שמובילה את המשק עם כ־20% מהתמ"ג ויותר מ־50% מהייצוא, הרגישה היטב את הפגיעה. בחברות רבות עמד שיעור המגויסים בין 10% ל־15% מכוח האדם.
רבים מהחוזרים לעבודה, גם כאשר מקומם נשמר, מגיעים בשעות אחרות, לעיתים בתפוקה שונה, ובמצב רגשי ונפשי שדורש התייחסות. יותר מ־60% מחברות הייטק דיווחו על פגיעה ואי-עמידה ביעדי הפיתוח והמכירות כתוצאה ישירה מהמלחמה.
לכן המעסיקים נדרשים באימוץ חובה אזרחית ועסקית שמהווה קפיצת מדרגה משמעותית – עליהם לעטוף את הלוחמים בחזרה למקום העבודה. העובדים שלנו, שתרמו מזמנם, והקריבו בגוף ובנפש, כדי להמשיך ולשמור על הכלכלה הישראלית, צמאים להמשיך ולתרום. הם זכו בסט מיומנויות שלא יסולא בפז בשנתיים של קרב: משמעת עצמית גבוהה, חשיבה קרה בתנאי לחץ לא אנושיים, ומציאת פתרונות יצירתיים באינטנסיביות גבוהה, התמדה וניהול משימה מקצה לקצה.
המעסיקים נקראים עכשיו לדגל - סדנאות ייעודיות למנהלים בכלים לקליטה מחדש של העובדים החוזרים ממילואים, ליווי ייעוץ אישי של גורמי מקצוע מטפלים. הארגונים נדרשים להבין שהחזרה מורכבת עבור חלקם ונדרש לייצר "גשר" מותאם אישית ומקצועית החל מהתאמות בשעות העבודה, מלווה אישי, Buddy, שהוא קולגה שנמצא שם כדי לשאול, לבדוק, לתמוך. כל אלה לצד שיחות יזומות של משאבי אנוש והמנהלים. לא מחכים שמישהו ישבר. לא מוותרים עליהם. הם היו עובדים שלנו לפני, והם יישארו גם אחר כך. גם אם לא חזרו עדיין לתפקוד מלא, זה האחריות שלנו להחזיק אותם.
הצד השני הוא לא פחות חשוב: לחשוב איך אנחנו מגייסים אותם פנימה. את מי שעדיין לא חזר, את מי שפלטו מהמערכת, את מי שיכול ורוצה לעבור הסבה מקצועית. את הפצועים והנכים, שהקריבו את גופם במלחמה. הלוחמים הללו פספסו סמסטרים, חלקם אף ישבו במרכזי למידה בשדה הקרב כדי לנסות להשלים לימודים, על מנת שלא יתעכבו בהשתלבות בשוק העבודה עם סיום המלחמה. לכן המעסיקים צריכים לפתוח עבורם הכשרות מותאמות, שמלמדות את כל מה שפספסו מקצועית. מכשירות אותם למקצוע גם ללא תואר אקדמי או ניסיון קודם. לאחר שיעברו את ההכשרה הראויה, צריך גם לספק להם מקומות עבודה. חברות צריכות לפתוח דלתותיהן ללוחמים שהוכשרו ועברו הסבות להייטק בתפקידי כניסה.
זו לא רק מחויבות אנושית, זו מחויבות מערכתית, זה לא "חסד". זו לא פילנתרופיה. זו החלטה עסקית, אסטרטגית, שמבינה את ערך ההון האנושי שהמדינה הזו טיפחה בקרב הלוחמים שלה. יותר מכל, זה הזמן שלנו כמעסיקים לגלות אחריות אזרחית ומוסרית, ממנה כולם יצאו מורווחים – זוהי ההשקעה הנבונה ביותר בעתיד הכלכלה הישראלית.
ענבל סינמן היא סמנכ"ל HR באלעד מערכות
