סגור
חברי הכנסת שמחה רוטמן ו יריב לוין
חברי הכנסת שמחה רוטמן ויריב לוין. בניגוד לשולחיהם, הם מאמינים בצדקת דרכם (צילום: אלכס קולומויסקי)

פרשנות
העסקה הצינית שמאיימת לחרב את הדמוקרטיה

הדיל בין נתניהו לסמוטריץ' הוצב על כן השיגור: הצלה ממשפט תמורת מדינת הלכה; המבצעים בפועל: לוין ורוטמן. בשביל הדיל גויסו "המזרחים" לטובת הקפיטליזם הקיצוני של פורום קהלת במהלך שהוא בין טרגדיה לפארסה

1. שלשום הוטענה ההפיכה המשטרית על כן השיגור הפרלמנטרי. בקריאה ראשונה עברו שני התיקונים הראשונים: העברת הסמכות הבלעדית למינוי שופטים לכל בתי המשפט, כולל העליון, לידי הממשלה, והאיסור על בתי המשפט לפסול חוקי יסוד.
אלה רק הצעדים הראשונים להכחדת עצמאות המשפט. בצנרת כבר מתגלגל החוק שיחליש משמעותית את התערבות בג"ץ בחוק רגיל: רק באמצעות פה אחד של כל שופטי העליון, רק במקרים קיצוניים, וגם זה יהיה כפוף להתגברות נגדית של הכנסת ברוב קואליציוני רגיל של 61.
כאשר מדובר יהיה בשופטים שתמנה הממשלה, מה הסיכוי שיהיה פה אחד לביטול חוק? אפס. כדי לעקור סופית את שיני בג"ץ תבוטל גם עילת הסבירות. ומה מתוכנן בהמשך? חוק דרעי 2, הכפפת מח"ש לשר המשפטים, הכפפת הנבצרות לנתניהו ולכנסת, מימון הגנה משפטית לנתניהו ולמשפחתו, חוקים הלכתיים כמו חוק החמץ, חיסול עצמאות היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה כפרומו לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
הכל נגזר מהגשמת יעדיה של הקואליציה ושל שני שותפיה הבכירים: חיסול משפטו של נתניהו וקידומה של מדינת הלכה. זה הדיל האמיתי בין נתניהו לסמוטריץ'. זו העסקה הצינית שמאיימת לחרב את הדמוקרטיה ולהמירה בדיקטטורה. את הדיל הזה אפשר יהיה לקיים רק לאחר חיסול עצמאות הרשות השופטת וכוחה לבלום חוקי נבלה ותועבה.
2. משימת השמדת מערכת המשפט הופקדה בידי שני קבלני הביצוע שמונו בידי השותפים לדיל: יריב לוין מטעם נתניהו ושמחה רוטמן מטעם סמוטריץ'. לוין ורוטמן הם ממוקדי מטרה ומאוחדים בשטנה יוקדת למערכת המשפט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט.
חשוב להבדיל בין השולחים לשליחים. נתניהו וסמוטריץ' מרמים את הציבור באשר לכוונותיהם האמיתיות. לוין ורוטמן מאמינים בצדקתם. לשיטתם, המשפט הוא האויב מספר אחת של הציבור. מפגש האינטרסים הפוליטי והמרמתי בין נתניהו לסמוטריץ׳ זימן לצמד קבלני ההרס, לוין ורוטמן, את ההזדמנות "לתקן" את מערכת המשפט. הם מצוידים בבקיאות פרטנית, על גבול הטרחנית, בכל פגם מפגמיה. ואכן, מערכת המשפט אינה נקייה מהם. אבל, העובדה שהפגם המרכזי שלה - העומס והסחבת - לא מעניינים בכלל את שני הרפורמטורים היא ההוכחה לחוסר תום הלב המובהק של תיקוניהם.
הם נצמדים לשני פגמים מרכזיים: השופטים שממנים את עצמם והמשפט שמעקר את המשילות. עובדתית, אנחנו כבר לא שם. יעידו על כך עשרת השופטים האחרונים שמונו לעליון שמשקפים גיוון דתי, עדתי, ערכי ותפיסתי. יעידו על כך מספר החוקים שבוטלו מאז "המהפכה החוקתית" והמחקר החדש של פרופ' קרן וינשל על הריסון השיפוטי מול השלטון בעשור האחרון. מה שנותר הוא הטענה המוצדקת להיעדר ייצוג מזרחי הולם. גם בגזרה זו חל שיפור בשנים האחרונות, אבל לאורך השנים ניתן וצריך היה למנות יותר שופטים מזרחיים.
3. סיפור השופטים המזרחיים נועד כדי לשסות את ה"בייס" באליטות האשכנזיות תוך התעלמות מהעובדה שבראשות הליכוד לא עמד אף פעם מזרחי, וגם מהעובדה שפוליטיקאים מזרחיים בליכוד, מדוד לוי ועד דוד אמסלם, בוזו ונדחקו לשוליים תחת שלטונו. המסר השני של הסיפור הוא: יש לנו בית משפט אשכנזי שלא קשוב למצוקת המזרחיים.
אך סיפורים לחוד ומציאות לחוד. בסוף 2002 החליטה הממשלה על קיצוץ מסיבי בקצבאות ביטוח לאומי. שני שרי אוצר הובילו את המהלך. זה החל אצל המזרחי סילבן שלום והסתיים אצל נתניהו “מגן המזרחיים”. העתירות נגד הקיצוץ שהוגשו לבג"ץ נדחו, אבל שני שופטים יצאו בחריפות נגדו.
השופטת דליה דורנר (ממוצא טורקי, שבאה מרקע כלכלי של מחסור) הפתיעה את המדינה בצו ביניים ובדרישה מהממשלה להציג לבג"ץ את גובה ההכנסה המינימלי שנדרש ל"קיום בכבוד". בהמשך היה זה השופט המזרחי אדמונד לוי שבדעת מיעוט פסל את הקיצוץ האכזרי, לאחר שניתח את ההוצאות וההכנסות של אחת העותרות, אם חד־הורית שהקיצוץ קבר אותה עמוק מתחת לקו העוני. דורנר ולוי ספגו גידופים קשים מצד הפוליטיקאים על אקטיביזם והתערבות בוטה במדיניות הממשלה.
זו תמצית הצביעות בזעקת קיפוח המזרחיים בעליון. מצד אחד, רוצים מזרחיים כדי שיפסקו לטובת זכויות העניים מול דורסנות כלכלית של הממשלה, ומצד שני נוטלים לוין ורוטמן מאותם שופטים, מזרחיים ולא־מזרחיים, את הכלים לפסוק נגד השלטון ונגד המשילות הקדושה.
להשלמת התמונה כדאי לזכור את המנוע האידיאולוגי מאחורי לוין ורוטמן: המצע המשפטי והכלכלי של פורום קהלת שנגזר מהקפיטליזם האמריקאי הדורסני והשמרני, שממוקד בהגנה על זכויותיהם של העשירים ושל האוחזים בהון ובשלטון. אצלנו, ה"סכנה" הזו דווקא תתחזק אצל שופטים מזרחיים שינסו לאכוף על המדינה "צדק חלוקתי" על חשבון בעלי ההון. הסיפור הזה של גיוס השכבות החלשות בישראל, שחלקן הגדול מצביע לש"ס ולליכוד, לטובת האג'נדות הקפיטליסטיות הקיצוניות של פורום קהלת הוא גם טרגדיה וגם פארסה בממדים אפיים־היסטוריים.
4. האם ההידברות בפתח? שר המשפטים יריב לוין בנאומו שלשום בכנסת אחז במקל בשני קצותיו. גם: "שום דבר לא ירתיע אותי מלבצע רפורמה עמוקה ונדרשת במערכת המשפט", וגם: "לא אחדל אף פעם מלעשות כל מאמץ כדי להגיע להידברות ולהבנות". זאת ועוד, הוסיף לוין משפט ראוי לציון: "אי אפשר להשאיר את ההובלה לרחוב, לאנשים קיצוניים וחסרי אחריות". בהנחה שלא התכוון לעצמו ולשותפו בקוקפיט של הדי־9, הוא מדבר כאן על הקנאים שוללי ההידברות משני הצדדים.
השאלה היא מהיכן תגיע ההידברות. חבר שעוסק בפיוס חברתי שלח לי רשימה של קבוצות והתארגנויות, שגם מצביעי קואליציה נמנים עמן, שכבר מקיימות הידברות: פורום היכל שלמה, רבנים חרד"ליים בעד הידברות, קבוצת "כן לנשיא" ועוד.
לצד היוזמות האזרחיות, גם מתווים פוליטיים רוחשים ברקע לקראת הקריאה השנייה והשלישית: ראשית, נשיא המדינה שהשמיע אתמול את קולו שהוא כרגיל פשרני, שוחר טוב ובעיקר סימטריה. שנית, בני גנץ, גם הוא שוחר טוב מיסודו, ולצדו ח"כ מתן כהנא, שהמרחק העקרוני בינו לבין רוטמן הוא בר־גישור. שניהם לא יפתיעו אם ייעתרו להיכנס לאוהלה של הידברות.
השאלה הגדולה היא כמובן נתניהו שקרוע בין שלושה: מצד אחד, אילוצי ניגוד העניינים שקבעה היועצת המשפטית לממשלה; מצד שני, הבנתו את הנזקים הכלכליים והבינלאומיים שמאיימים עלינו; ומצד שלישי, רשימת הכבלים שמחייבים אותו למתווה ההרסני הנוכחי: האישה והילד, השותפים הקואליציוניים, המתפקדים של הליכוד וכמובן המשפט הפלילי שממנו נשבע להיחלץ גם אם צריך לשרוף את המדינה בשביל זה. ועכשיו יש להמתין ולראות האם יהיו אלה הגפרורים או המטפים שייקחו את ההובלה בהמשך הדרך.