הקסם הדועך של אג"ח ארה"ב זולג גם לחברות ולמשקי הבית
העלייה בתשואות כבר חדלה להיות בעיה של משרד האוצר האמריקאי והיא משפיעה גם על החברות החלשות ביותר בכלכלה הגדולה בעולם, שהחוב שלהן מתייקר. במקביל, העלייה מחלחלת לצרכנים דרך התייקרות משכנתאות ואשראי
לפני שלושה שבועות קיבל שוק האג"ח העולמי תזכורת כואבת לכך, שגם למדינות העשירות יש מגבלת תקציב. התשואות הארוכות זינקו, הפרמיה שמשקיע דורש עבור החזקת אג"ח לטווחים ארוכים חזרה לרמות שיא, והמשקיעים החלו לדרוש מארצות הברית, יפן ואירופה מחיר גבוה יותר כדי להלוות להן כסף ל־20 ול־30 שנה.
עכשיו מגיע השלב השני, וכנראה החשוב יותר: מי אמור לקנות את כל החוב הזה במחיר החדש. מי שמתמודדת עם הבעיה באופן המובהק ביותר היא הכלכלה הגדולה בעולם וגם הלווה הגדולה ביותר: ממשלת ארצות הברית. התשואה על אג"ח אמריקאיות לעשור (המכונה Plain Vanilla ומתארת את מחיר הכסף בשוק ההון הגלובלי) טיפסה בשבוע האחרון לכ־4.8%, ואילו אג"ח ל־30 שנה נסחרות סביב 5.2%, רמות שלא נצפו שני עשורים.
חלק מהמהלך האחרון מוסבר בגורמים הידועים: נתוני תעסוקה חזקים, עליית מחירי הנפט וציפייה שהבנק הפדרלי המרכזי ישאיר את הריבית גבוהה לזמן ממושך יותר, ואף יעלה אותה. לכן, מוקדם מדי לדבר על בריחה מהאג"ח האמריקאיות או על משבר אמון בדולר.
העלייה בתשואות כבר איננה בעיה של משרד האוצר האמריקאי בלבד, כי אם מחלחלת גם אל החברות החלשות ביותר במשק החזק בעולם. אג"ח קונצרנית מתומחרת על בסיס תשואת אג"ח ממשלתיות בתוספת פרמיית סיכון, ולכן, חברות בדירוג נמוך נפגעות כעת פעמיים: גם ריבית הבסיס עולה, וגם המשקיעים דורשים מהן מרווח גדול יותר. כעת, המרווח על אג"ח בדירוג CCC ומטה הגיע לכ־10.5 נקודות אחוז לעומת כ־8.1 נקודות לפני שנה. המשמעות: חברות חלשות עלולות להידרש למחזר חוב בריביות דו־ספרתיות גבוהות. כבר השנה עלה היקף אירועי חדלות הפירעון בכ־9% ל־40 מיליארד דולר. המשמעות היא, שה־Sell Off באג"ח הממשלתיות מתחיל להפוך מבעיה פיסקאלית לסיכון עסקי, כשהחברות שהמודל העסקי שלהן נבנה בתקופת הכסף הזול, הן הראשונות לגלות עד כמה העולם השתנה.
וזה לא נעצר שם, כי אם גם זולג לכיסי הצרכנים. עליית תשואות האג"ח ברקע החשש מחוב ממשלתי גבוה מתגלגלת בהדרגה גם למשקי הבית האמריקאיים דרך התייקרות של משכנתאות, הלוואות לרכב ואשראי צרכני.
מה שכבר ברור זה שמתחת לרעש היומיומי מתרחש שינוי מבני משמעותי: חלק מהקונים הגדולים והרגישים פחות למחיר החוב האמריקאי, כבר אינם קונים כפי שקנו בעבר.
יפן, המחזיקה הזרה הגדולה ביותר של אג"ח ממשלת ארצות הברית, עם כ־1.1 טריליון דולר, היא הדוגמה הבולטת ביותר לשינוי בביקושים. במשך כרבע מאה הריבית ביפן היתה אפסית או שלילית, ולכן הון יפני זרם לאג"ח ריבוניות. כעת, כשהתשואה על אג"ח יפניות לעשור שנים חצתה את ה־ ,3%נוצרה חלופה מקומית אמיתית. עד סוף אוגוסט מכרו משקיעים יפנים כ־19 מיליארד דולר באג"ח זרות, ובקרנות הפנסיה גובר הביקוש לאג"ח של ממשלת יפן (JGBs). אין עדיין החזרת השקעות המונית מחו"ל ליפן, אבל די בכך שיפן מפסיקה להיות הקונה השולי (הקונה של האג"ח האחרון שהונפק), כדי ללחוץ את התשואות האמריקאיות כלפי מעלה.
הבעיה הגדולה של הנשיא טראמפ היא שיפן איננה היחידה. קרן העושר הנורבגית, המנהלת כ־2.4 טריליון דולר והיא הגדולה מסוגה בעולם, המליצה לאחרונה להפחית את משקל האג"ח הממשלתיות. אם יאושר השינוי, הוא עשוי להוביל להפחתה של כ־80 מיליארד דולר בחשיפה לאג"ח אמריקאיות. אבל הנימוק חשוב יותר מהמספר. לפי הקרן, חוב ממשלתי גבוה הפך למאפיין של הכלכלות המפותחות. כלומר, גם אחד המשקיעים הגדולים והסבלניים בעולם מתחיל לשאול האם התמורה שמציע החוב הממשלתי מצדיקה את הסיכון.
הבנקים המרכזיים כבר אינם הקונה הדומיננטי של החוב האמריקאי וחלקם בשוק צנח מכ־40% ערב המשבר הפיננסי לכ־12% כיום. סין לבדה הפחיתה החזקות מ־1.3 טריליון דולר לכ־630 מיליארד. במקומם נכנסו משקיעים פרטיים וקרנות גידור ממונפות, המחזיקות בכ־2.6 טריליון דולר ורגישות הרבה יותר למחיר, לתנודתיות ולדרישת ביטחונות. ובכל זאת, אין עדיין בריחה מארצות הברית. לפי משרד האוצר, זרים החזיקו, נכון ליוני, כ־9.3 טריליון דולר באג"ח. זו אומנם ירידה של כ־72 מיליארד דולר בחודש, כאשר יפן, בריטניה וסין הקטינו החזקות, אבל בהשוואה לאשתקד, כלל ההחזקות הזרות עדיין גבוה יותר. גם זרם ההון לארצות הברית לא נעצר. אבל, הפריבילגיה שממנה נהנו ממשלותיה מאז סוף מלחה"ע השנייה, נשחקת.
