מחיר הישרדות הממשלה: הכספים הקואליציוניים זינקו פי 7 בתוך ארבע שנים
תקציב 2026 כולל 7.3 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים ולמשרדים מגזריים – בעיקר חרדים ומתנחלים. הזינוק החד בכספים הקואליציוניים מאז 2022 מתרחש במקביל לקיצוץ של מיליארדים בשירותים החברתיים וללחץ כלכלי גובר על הציבור. מחרתיים צפויה הכנסת לאשר את תקציב 2026 בקריאה שנייה ושלישית
הטילים מתפזרים באוויר, הציבור רץ לממ"דים, ולמקלטים, בעלי העסקים ממתינים לפיצויים, והורים מתקשים להתמודד עם שגרת האין־הלימודים של הילדים — ובחסות כל אלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להעביר מחרתיים לפנות בוקר, כמעט ללא מאמץ, את תקציב המדינה לשנת 2026 בקריאה השנייה והשלישית.
מבצע "שאגת הארי", שהחל לפני חודש בדיוק, הקל על נתניהו והקואליציה לגייס רוב לתקציב. חברי הכנסת המורדים בקואליציה ובמפלגות החרדיות - יהדות התורה וש"ס - לא ניהלו מאבק של ממש, אלא העדיפו לכרות "דילים" עם הקואליציה. נתניהו, מצדו, הסכים לשלם, ובנדיבות, כדי למנוע את נפילת ממשלתו, שכן אי־אישור התקציב עד יום שלישי בחצות היה מוביל לפיזור הכנסת. כך, בזמן שהציבור טרוד בענייני המלחמה, דאג נתניהו לאשר הזרמת מיליארדי שקלים לצרכים פוליטיים, למפלגות ולמקורבים — כולל למשרדים שנחיצותם מוטלת בספק.
אישור התקציב, שמסתכם ב־699 מיליארד שקל, מלווה גם בהזרמת כספים מסיבית לשותפות הקואליציוניות, בהיקף של מיליארדי שקלים.
ניתוח שערך ד"ר מיקי פלד מקרן ברל כצנלסון מראה כי הממשלה הנוכחית הגדילה משמעותית את תקציב המשרדים המיותרים והמגזריים, המשמש בפועל כ"קופה קטנה" למפלגות הקואליציה. בין היתר, מדובר במשרד ההתיישבות בראשות אורית סטרוק, משרד המורשת בראשות עמיחי אליהו ומשרד המסורת שהוקם עבור מאיר פרוש.
במהלך ארבע שנות כהונת הממשלה (2026-2023) הסתכם תקציב משרדים אלה ב־4.94 מיליארד שקל. בשנת 2023 עמד התקציב על 1.44 מיליארד שקל; ב־2024 ירד ל־1.05 מיליארד שקל, אך ב־2025 זינק שוב ל־1.46 מיליארד שקל. השנה צפוי תקציב המשרדים האלה להסתכם בכמיליארד שקל.
הגירעון התקציבי גדל בשל הוצאות המלחמה והעורף, אך הדבר אינו מונע מהממשלה להמשיך ולהיטיב עם שותפיה. לשם השוואה, בתקופת ממשלת השינוי של בנט ולפיד עמד תקציב המשרדים הללו על 700 מיליון שקל ב־2021 ו־770 מיליון שקל ב־2022.
גם בממשלות קודמות היו משרדים מגזריים אולם בממשלה הנוכחית נוספו משרדים חדשים והתקציבים גדלו. מהניתוח של פלד עולה כי הזינוק בתקציב המשרדים המגזריים המיותרים גדול פי 8.3 מהשינוי בתקציב המדינה כולו בשנים 2009-2026, ופי 5.1 לעומת הגידול במשרדים החברתיים – חינוך בריאות ורווחה.
הכספים הקואליציוניים שחולקו בין 2023 ל־2026 הגיעו ל־20.1 מיליארד שקל. בשנת 2026 בלבד מדובר ב־4.85 מיליארד שקל, לעומת כ־700 מיליון שקל בשנת 2022 - גידול של פי שבעה.
בנוסף לכך, קיימים כספים קואליציוניים "מולבנים" שנכנסו לבסיס התקציב בהיקף של כ־302 מיליון שקל, וכן הטבות מס ייעודיות — כמו 450 מיליון שקל בשנה לתושבי יהודה ושומרון — ותוכניות בהיקף של כמיליארד שקל לעיבוי ההתיישבות. לכך מצטרפים 700-600 מיליון שקל שיועדו להשוואת תנאי המורים בחינוך החרדי להסכם "אופק חדש". בסך הכל, היקף הכספים הללו ב־2026 מגיע לכ־7.3 מיליארד שקל.
כדי לממן את הוצאות הביטחון מבלי לוותר על ההתחייבויות הפוליטיות, הממשלה ביצעה קיצוצים רוחביים בשירותים החיוניים. בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, התעסוקה והביטוח הלאומי מדובר בקיצוץ מצטבר של 11.7 מיליארד שקל בין 2023 ל־2026.
המשמעות בשטח ברורה: פגיעה ישירה באיכות השירותים לציבור. כך, למשל, תקציב הפיקוח וההכשרה על מעונות לגיל הרך קוצץ בכ־75% מאז 2023 - מ־190 מיליון שקל ל־46 מיליון שקל בלבד השנה — מה שתורם להתרחבות של מסגרות לא מפוקחות וללא רישיון.
במציאות שבה הציבור נדרש להתמודד עם יוקר מחיה, אי־ודאות ביטחונית ושחיקה בשירותים הציבוריים, סדר העדיפויות התקציבי של הממשלה מעלה שאלה נוקבת: למי באמת נועד התקציב.
ממשיכים בחוקי ההפיכה המשטרית
על הדרך, ובשעות הלילה, הספיקה הכנסת בשבוע שחלף לחוקק את חוק בתי הדין הרבניים ביוזמת ח"כ משה גפני (דגל התורה), לקדם הקלות מס ליישובים בשטחים בקריאה הראשונה לבקשת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית), וכן לאשר בוועדת הכספים הטבות מס ליישובים מעורבים - מהלך שמיטיב במיוחד עם תושבי נוף הגליל. ראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט, שכיהן בעבר כמנכ"ל הכנסת בתקופת יולי אדלשטיין, נהנה גם מתמיכה פוליטית רחבה בעיר.
כאילו לא די בכך, מחרתיים - רגע לפני היציאה לפגרה הארוכה - צפויה מליאת הכנסת לאשר בקריאה השנייה והשלישית גם את חוק עונש מוות למחבלים, בעקבות דרישתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
למעשה, תהליך אישור התקציב בחודשים האחרונים היה נוח ומהיר במיוחד עבור הקואליציה. הדיונים המרתוניים נמשכו עד שעות הלילה המאוחרות, האופוזיציה מחתה - אך שיירת התקציב המשיכה לנוע. בסופו של דבר, אפילו הדיונים במליאה היום ומחר צומצמו משמעותית.
תחילה תכננה הקואליציה לפתוח את הדיון כבר ביום חמישי, אך לדחות את ההצבעות. אלא שבהיעדר הצבעות, היה חשש כי המליאה תישאר ריקה יחסית, והאופוזיציה תנאם בפני אולם דל בנוכחות. לכן הושגה פשרה: הדיון נפתח היום ב־9 בבוקר וההצבעות יחלו ב־9 בערב. הוסכם על היקף מצומצם יחסית של הצבעות: 30 הסתייגויות על הסעיפים המילוליים בחוק התקציב ושלוש הצבעות לכל סעיף תקציבי. בנוסף, יתקיימו 15 הצבעות לבקשת האופוזיציה ו־15 לבקשת הקואליציה. לגבי ארבע הצעות החוק הנלוות המהוות את חוק ההסדרים יוגבל מספר ההסתייגויות ל־120 מצד האופוזיציה ו־15 מצד הקואליציה. עוד סוכם כי לא יתקיימו יותר משלוש הצבעות שמיות לכל צד. מדובר אומנם בהסכמות טכניות, אך בפועל הן חוסכות שעות רבות של הצבעות. בתמורה, המליאה לא כונסה ביום חמישי, ולדרישת האופוזיציה לא התקיימו דיוני ועדות בחוקי המהפכה המשפטית אף שממילא לא תוכננו ישיבות כאלה.
כך או כך, חברי הכנסת מרוצים: הם ייצאו רשמית ביום שלישי לפגרת הפסח, שתימשך עד 10 במאי. במהלך הפגרה ומיד עם פתיחת כנס הקיץ, הקואליציה צפויה לקדם במרץ שורה של חוקים שנויים במחלוקת, בהם פיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, הקמת גוף "ועדת טיוח" למחדל 7 באוקטובר, "חוק השידורים" של שלמה קרעי, העברת המחלקה לחקירות שוטרים לשר המשפטים, העלאת שכרם של ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת, פגיעה בשכר השופטים, וכן שלילת סמכותו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לקבוע הרכבי דיון בבג"ץ - והעברתה למערכת ממוחשבת.
נתניהו, מצדו, יכול לנשום לרווחה: אישור התקציב מונע את פיזור הכנסת. הוא מקווה להחזיק מעמד עד הבחירות במועדן, 27 באוקטובר, או לכל המוקדם בתחילת ספטמבר.
