פרשנות
החות'ים מספקים לאיראן הישג גדול בדמות מנוף לחץ חדש
המורדים בתימן ממשיכים להתקדם במהירות לעבר באב אל-מנדב וקרובים לשליטה מוחלטת על מעבר הספינות בים האדום; אמנם לא ניתן לקבוע שאיראן הורתה להם לבצע את המהלך, אך התוצאה משרתת אותה היטב כי היא מקזזת את הלחץ הכלכלי המופעל עליה בהורמוז; ובינתיים כלכלת סעודיה מדממת קשות
ההתקדמות המהירה של החות'ים אל עבר מצר באב אל-מנדב משנה את המשמעות הכלכלית של המלחמה בתימן. אם השליטה שלהם באי מיון ובאזור ד'ובאב תתבסס, איראן ובן בריתה בתימן יחזיקו ביכולת לאיים בו-זמנית על שני נתיבי האנרגיה המרכזיים של המזרח התיכון: הורמוז ממזרח ובאב אל-מנדב ממערב. מבחינת שוק הנפט, מדובר בשינוי עמוק יותר מעוד כיבוש שטח בתימן.
מחיר הברנט כבר זינק אתמול מעל 107 דולר לחבית לפני שהתמתן היום אך נותר עדיין מעל 100 דולר לחבית. השוק מגיב משום שבאב אל-מנדב הפך בחודשים האחרונים לנתיב חלופי קריטי. לפי מינהל מידע האנרגיה האמריקאי (EIA), 8.1 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום עברו במצר ברבעון השני, לעומת 5.4 מיליון בסוף 2025. באותו זמן זרימת הנפט בהורמוז קרסה מ-21.6 מיליון חביות ביום ל-4.9 מיליון בלבד.
זה בדיוק המקום שבו עולה הסוגייה האיראנית. אין כרגע בסיס גלוי ומוצק לקבוע שטהרן הורתה לחות'ים לכבוש את האזור. אבל מבחינה אסטרטגית וגם מבחינת העיתוי, התוצאה משרתת אותה היטב. ארה"ב מפעילה מצור ולחץ כלכלי שנועדו לצמצם את יכולתה של איראן לייצא נפט ולהכניס מטבע זר. במקביל, החות'ים מסוגלים כעת להעלות את המחיר שמשלמת סעודיה - יריבתה של איראן ואחד המקורות העיקריים שאמורים לפצות את השוק על המחסור.
בשנים האחרונות השקיעה סעודיה רבות ביכולת לעקוף את הורמוז באמצעות צינור מזרח-מערב, המעביר נפט מהשדות במזרח המדינה לינבוע שעל הים האדום. אלא שהיתרון הזה נשחק אם גם היציאה הדרומית מהים האדום הופכת למסוכנת. לפי ה-EIA, יצוא הנפט מינבוע כבר ירד באוגוסט בכמחצית לעומת יולי וסעודיה נאלצה להגדיל משלוחים צפונה דרך תעלת סואץ - מסלול ארוך ויקר יותר עבור לקוחות באסיה.
מכאן נובעת תובנה נוספת. החות'ים אינם חייבים לסגור את באב אל-מנדב. למעשה, הם כבר מצהירים שהספנות הבינלאומית יכולה להמשיך לנוע בבטחה, בעוד שהמצור שהכריזו על סעודיה נשאר בתוקף. זה מודל לחץ מתוחכם יותר מסגירה מוחלטת - להפוך את נתיב השיט למרחב שבו זהות האונייה, המטען, הבעלים והיעד קובעים את רמת הסיכון. חברות הספנות והמבטחים אינם יכולים להתייחס להבטחה חות'ית כאל פוליסת ביטוח ולכן פרמיית הסיכון עולה גם בלי חסימה פיזית של המצר.
במובן הזה, באב אל-מנדב יכול להפוך ל"מכס גיאופוליטי" על הכלכלה הסעודית. ריאד תשלם יותר על ביטוח, שילוח והגנת תשתיות ויכולת התמרון שלה בשוק הנפט תצטמצם. היא גם תגלה שההשקעה העצומה ביצירת חלופת יצוא מערבית להורמוז אינה מעניקה עוד את הביטחון שהייתה אמורה לספק. סעודיה כבר משלמת מחיר על השיבושים וזאת עוד לפני שהחות'ים מגיעים לבאב אל-מנדב. הממלכה דיווחה לאופ"ק כי תפוקת הנפט שלה באוגוסט צנחה ב-1.9 מיליון חביות ביום, ל-6.24 מיליון בלבד - הרמה הנמוכה ביותר מאז 1990. במקביל, יצוא הנפט הסעודי ירד לכ-3 מיליון חביות ביום, לעומת יותר מ-5 מיליון בחודש הקודם. ההתפתחויות האחרונות מצביעות על כך שהבעיה של סעודיה היא מעבר לכמה היא מסוגלת להפיק, אלא האם היא יכולה להוציא בפועל את הנפט לשוק.
זהו אולי ההישג החשוב ביותר מבחינת טהרן. גם בלי לירות ישירות על כל מכלית, היא יכולה ליהנות ממצב שבו הלחץ הכלכלי המופעל עליה מייצר עלות כלכלית מקבילה ליריבותיה ולמערב. אם הורמוז ובאב אל-מנדב מתחילים לתפקד כחזית אחת, הסיפור כבר אינו שליטה חות'ית בעוד אי בתימן. זו פגיעה במבנה הביטחון שעליו נשען שוק האנרגיה של המפרץ.
