ניתוח
לא רק חמקנים: גם הסכמי AI וגרעין בין ארה"ב לסעודיה הם סיבה לדאגה
מכירת עשרות מטוסי F-35 לסעודיה היא רק רכיב אחד בשיתופי הפעולה שיידונו בפסגה שתיפתח מחר בוושינגטון. עוד על הפרק: גישה סעודית לשבבי AI המתקדמים ביותר והסכם גרעין אזרחי שלא יהיה מותנה בנורמליזציה עם ישראל
הפסגה שתיפתח מחר בין האיש החזק בעולם הערבי, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, לבין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, איננה יכולה להיחשב כביקור טקסי. מאחורי החיבוקים, החיוכים והחיבה האישית בין שני המנהיגים, עומדת מערכת יחסים כלכלית־פיננסית — כולל אישית — בעוצמה יוצאת דופן. במערכת הזו משתלבים נשק מתקדם, שבבי AI, פרויקט גרעין אזרחי, וגם מהלך שקט ולא מקרי של מכירת החזקות סעודיות בוול סטריט לקראת הנחיתה בוושינגטון.
על פני השטח, הנתונים המסחריים בין שתי המדינות נראים צנועים יחסית. לפי נציגות הסחר האמריקאית, שווי הסחר הכולל (סחורות ושירותים) בין ארצות הברית לסעודיה עמד ב־2024 על כ־39.5 מיליארד דולר, ירידה של כ־7.6% לעומת 2023. בסחורות בלבד, ארצות הברית ייצאה לסעודיה בשווי 13.1 מיליארד דולר (בעיקר ציוד תעשייתי, כלי רכב, מטוסים ושירותים הנדסיים) וייבאה בשווי 12.9 מיליארד דולר (בעיקר נפט ומוצרי אנרגיה) — כך שלראשונה זה שנים נרשם עודף קל לטובת וושינגטון. שווי הסחר בשירותים בין שתי המדינות הגיע בשנה שעברה לכ־13.5 מיליארד דולר.
יצאה מתאגידים אמריקאיים
אבל הסיפור האמיתי נמצא בתנועות ההון. ארצות הברית היא עדיין אחד המשקיעים הזרים המרכזיים בממלכה, עם עשרות מיליארדי דולרים של השקעות ישירות בעיקר באנרגיה, תחבורה, לוגיסטיקה ותעשיות מתקדמות. ההשקעות הללו משתלבות במאמץ הסעודי להנדס מחדש את הכלכלה המקומית תחת חזון 2030 ולהקטין את התלות בהכנסות נפט. מן העבר השני, סעודיה הפכה בשנים האחרונות לשחקן פיננסי משמעותי בארצות הברית, זאת דרך החזקות באג"ח ממשלתיות, נדל"ן, קרנות טכנולוגיה, ובעיקר באמצעות קרן העושר הריבונית (PIF) ששווי נכסיה הכולל כטריליון דולר.
בדיוק כאן נכנס המהלך שכדאי לשים לב אליו לקראת הביקור. לפי פרסומים בעיתונות הכלכלית הזרה, ברבעון השלישי של 2025 צמצמה PIF את תיק המניות הנסחרות שלה בארצות הברית בכ־18% והורידה את שווי ההחזקות ל־19.4 מיליארד דולר — הרמה הנמוכה ביותר מתחילת השנה. הקרן יצאה מתשעה תאגידים אמריקאיים, בהם ויזה, פינטרסט, לינד ((Linde, פרולוג'יס (Prologis) ואייר פרודקטס (Air Products), והותירה תיק מרוכז של שישה שמות בלבד, בהם אובר, ענקית משחקי הווידיאו EA, לוסיד (Lucid) ו־Take Two. עם זאת, חשוב להבין שמהלך זה איננו משקף ניתוק סעודי מארצות הברית, שכן במקביל, הקרן מובילה עסקאות ענק פרטיות עם שותפים אמריקאים, כולל עסקה לרכישת EA בשווי של כ־55 מיליארד דולר. בפועל, צעד זה מעביר את מוקד היחסים לערוצים אסטרטגיים ישירים יותר: פרויקטי אנרגיה, בינה מלאכותית, גרעין ותעשיות ביטחוניות — תחומים בהם לממשל יש יותר מה להפסיד במקרה של משבר ביחסים (כפי שאירע בעיקר בתקופת הממשלים הדמוקרטיים).
המהלך הסעודי של מכירת המניות נובע, בין השאר, גם מצרכים פנימיים בשוק הסעודי, כולל הסטת חלק מהמשאבים לפרויקטי תשתית ואירוח בסעודיה (בהם אקספו 2030 ומונדיאל 2034). את המהלך של PIF ניתן להבין בשלושה מישורים נוספים: גיוון סיכונים מול וול סטריט בתקופה תנודתית, מעבר מהחזקות פסיביות במניות ציבוריות לעסקאות אסטרטגיות ופרטיות, וכן "איתות שקט" לארצות הברית, כי סעודיה לא יושבת בכיס של וושינגטון, ויכולה להזיז מיליארדי דולרים בשוק האמריקאי לפי שיקוליה, או אף החוצה ממנו, בהתאם לאקלים הפוליטי והעסקי.
על רקע זה מתכנסת השבוע פסגת טראמפ־בן סלמאן, שלצידה ייערך גם פורום השקעות אמריקאי־סעודי במרכז קנדי בוושינגטון. הפורום יעסוק באנרגיה נקייה, בינה מלאכותית, תעשייה מתקדמת ופיננסים.
אחד הצירים המרכזיים בסדר היום הוא חבילת ביטחון חדשה שסעודיה מבקשת לסגור עם הממשל האמריקאי. לפי הדיווחים, ארצות הברית בוחנת בקשה סעודית לרכישת עד 48 מטוסי 35-F, עסקה שאם תצא אל הפועל, תסמן שינוי מדיניות אמריקאי, שכן עד היום נשמר המעמד של המטוס במסגרת היתרון האיכותי של ישראל במזרח התיכון. במקביל, אושרה באופן עקרוני עסקת טילי אוויר־אוויר בהיקף של כ־3.5 מיליארד דולר. יוזכר, כי הסכמי נשק בהיקף כולל של 142 מיליארד דולר סוכמו בביקור טראמפ בבירה הסעודית במאי האחרון.
לצד הנשק הקונבנציונלי מנסה בן סלמאן לקדם שני נדבכים אסטרטגיים נוספים. האחד, להסדיר מסלול ירוק לשבבי AI אמריקאיים מתקדמים. עוד במאי הודיעה ענקית השבבים אנבידיה, כי תמכור לחברת ה־AI הסעודית Humain, הנמצאת בשליטת PIF, לפחות 18 אלף שבבי בלקוול מתקדמים. העסקה הזו היא חלק מהסכם רחב יותר שהוצג בבית הלבן כמרכיב בחבילת השקעות של 600 מיליארד דולר, שסעודיה התחייבה להשקיע בארצות הברית. הפעימה הראשונה תשולב במרכז נתונים בממלכה, בקיבולת של 500 מגה־וואט. במקביל נמצא במו"מ מתקדם הסדר יצוא שבבים קבוע לסעודיה.
הנדבך האסטרטגי השני מבחינת סלמאן — התקדמות להסכם גרעין אזרחי מול וושינגטון. שר האנרגיה האמריקאי כריס רייט הצהיר עוד באפריל, כי שתי המדינות מתקדמות לעבר חתימה על הסכם שיתוף פעולה אזרחי, שיאפשר פיתוח כור גרעיני אזרחי בסעודיה כחלק מחזון 2030, והפחתת פליטות פחמן. עם זאת, קיימת מחלוקת סביב דרישת ארצות הברית להגביל העשרה ועיבוד דלק, סוגיה שמעוררת דאגה בקרב מומחי הפיקוח.
מנקודת המבט הישראלית קיימות מספר סיבות לדאגה, במידה וסעודיה וארצות הברית יגיעו להסכמות על חבילה ביטחונית, כלכלית וטכנולוגית כוללת.
ראשית, קיים נושא היתרון הצבאי. העברת מטוסי 35־F לסעודיה, אם אכן תאושר (הערב אמר הנשיא טראמפ כי העסקה תצא לפועל), תפר את האיזון האזורי שבו ישראל היא המדינה היחידה המחזיקה במטוס המתקדם. החוק האמריקאי מחייב אמנם שמירה על היתרון האיכותי של ישראל, אך ההגדרה יכולה להתגמש תחת ממשל שטוען שישראל מובילה עדיין בזכות יתרונות אחרים, בכלל זה מודיעין, שילוב מערכות הגנה רב־שכבתיות, או גרסאות מתקדמות יותר של המערכות עצמן. מבחינה מעשית, ישראל תדרוש, וכנראה תקבל, חבילת פיצוי, כולל הרחבת צי ה־35־F, שדרוג מערכות חימוש מדויקות ושיתוף פעולה הדוק יותר במערכות הגנה אווירית, ואולי גם בתחום ה־AI הצבאי.
איום וגם הזדמנות לישראל
הממד המדאיג השני הוא הטכנולוגי. אם סעודיה תקבל זרימה קבועה של שבבי AI מהדור המתקדם ביותר, היא תהפוך בשנים הקרובות למוקד אזורי של תשתיות מחשוב עוצמתיות, כולל מרכזי דאטה, שירותי ענן ופיתוח מודלים. עבור ישראל מדובר באיום אבל גם בהזדמנות. איום, משום שחלק מקיבולת השבבים הגלובלית תנותב למפרץ על חשבון מדינות אחרות, והזדמנות, משום שנתיבי הסחר וההשקעות של חברות אמריקאיות כמו AMD ואנבידיה יכולות בעתיד — אם התנאים הפוליטיים יבשילו לנורמליזציה — להתרחב גם למשולש ישראל־סעודיה־ארצות הברית.
הנדבך השלישי הוא ההקשר הגרעיני. הנכונות המופגנת של הממשל האמריקאי להתקדם עם סעודיה להסכם גרעין אזרחי, לא נראית מותנית כרגע בסוגיית הנורמליזציה עם ישראל — כפי שדרש ממשל ביידן בזמנו — ולכן, הדבר מעורר דאגה בירושלים. הוויכוח איננו רק על כור אזרחי אחד, אלא על התקדים, מאחר ואם סעודיה תצליח לעקוף חלק מדרישות אי־ההפצה הבסיסיות, המשטר האזורי של פיקוח גרעיני עלול להיראות אחרת, במיוחד מול איראן. לפי דיווחים מהמגעים בין ריאד לוושינגטון, סעודיה מעוניינת בכור גרעיני אזרחי אבל מסרבת לוותר מראש על הזכות העתידית להעשיר אורניום בממלכה, כפי שעשתה, למשל, שכנתה איחוד האמירויות.
לבסוף, קיים גם ממד פוליטי בלתי מבוטל. ככל שהיחסים הכלכליים בין ארצות הברית לסעודיה מתהדקים בתחומי מפתח כמו נשק, תשתיות, שבבים, AI וגרעין, כך מתחזק מעמדה של סעודיה במערכת שיקולי הבית הלבן והקונגרס, בוודאי תחת הממשל הנוכחי. עבור ישראל, המשמעות היא שסוגיות כמו איראן, הפלסטינים, או דפוסי הנורמליזציה, עלולות להיות מוכרעות יותר ויותר מתוך משוואה אמריקאית־סעודית, שבה ירושלים היא אמנם גורם חשוב, אבל כבר לא בלעדי.
