ציר הכסף
"לוב יכולה להיות גיים צ'יינג'ר בשוק האנרגיה"
מעצמת נפט שלא מושפעת מהשיבושים בהורמוז ובבאב אל מנדב: לוב כבר עכשיו מרוויחה מהמערכה באיראן, ובאדמה שלה יש עוד 48 מיליארד חביות נפט שלא הופקו. אבל מה שהכי חסר לה זו יציבות פוליטית וביטחונית. פרק חדש בפודקאסט ציר הכסף
בפרק החדש של ציר הכסף התרחקנו הפעם מהורמוז ומבאב אל-מנדב ודיברנו על שחקנית משמעותית נוספת בשוק הנפט שלא מושפעת מהשיבושים הללו – לוב. המדינה מייצאת היום 1.5 מיליון חביות נפט שלא עוברות בשני המיצרים האלה ומיועדות בעיקר לאירופה. בצל המערכה באיראן – ההכנסות של לוב מהנפט זינקו, אבל המדינה שסובלת מאי יציבות פוליטית וביטחונית חמורה לא מצליחה לתרגם את הכסף הזה לצמיחה אמיתית.
"לוב תלויה בנפט באופן כמעט מוחלט", אומר פרשן כלכליסט דורון פסקין, "כ-90% מהיצוא הלובי הוא נפט, ומעל מ-70% מהכנסות הממשלה. יש גם תוכנית סדורה של הממשלה להגדלת התפוקה מנפט, עד 2030, בעוד חצי מיליון חביות ביום. היקף נפט כזה, ממקור שאינו קשור למפרץ, הוא משמעותי מאוד לשוק האנרגיה".
מנגד, ההסתמכות על מגזר הנפט היא כמובן גם בעייתית. התעשייה הזאת בלוב לא מספקת מספיק משרות במדינה, שבכלל סובלת משיעור אבטלה גבוה, והמגזר הפרטי מאוד מצומצם. "לכן מתוך ההכנסות האדירות האלה מנפט, שיעור גבוה הולך למשכורות ותקציב הפיתוח הוא כמעט אפסי".
גם פוטנציאל הפקת הנפט של לוב הוא אדיר – באדמה הלובית יש, לפי הערכות, עוד כ-48 מיליארד חביות נפט שניתן להפיק, כ-40% מהתפוקה של אפריקה וכ-3% מכושר התפוקה העולמי. "ללוב יש פוטנציאל אדיר בהיבט הזה", אומר פסקין, "וגם בתחום הגז ללוב יש עתודות אדירות ואחת היתרונות שלה הוא שיש לה צינור יבשתי לאירופה, ועוד פרויקטים בדרך".
לצד כל זה היציבות היא הבעיה הגדולה ביותר של לוב, שמפולגת מאז נפילתו של משטר קדאפי לפני 15 שנים לשתי ממשלות – מזרח ומערב המדינה. הממשלה בטריפולי היא איסלמסטית יותר לעומת הממשלה בצד המזרחי בבנגאזי. "יש מעורבות של גורמים חיצוניים במה שנעשה בלוב", אומר פסקין, "אם עד עכשיו חשבנו שטורקיה וקטאר הן הפטרון של הממשלה במערב, והממשלה במזרח היתה יותר מזוהה עם המחנה האמיראתי והרוסי, אז ראינו לאחרונה שטורקיה שינתה את יחסה כלפי המזרח. היקף הסחר של טורקיה עם לוב הוא גדול, ולכן יש גם אינטרס טורקי לשמור על יציבות".
החשיבות של לוב נובעת גם ממיקומה האסטרטגי והיותה צינור לאירופה, עובדה שיכולה להוות יתרון אבל גם חיסרון גדול בהיבט של ההגירה. "לוב הפכה לפלטפורמה למהגרים לאירופה, כ-60% רואים בה כתחנת מעבר", אומר פסקין, "לוב הפכה את זה לעסק לכל דבר, גם בתמיכת הממשלה. המהגרים הם לא לובים, הם מגיעים ממדינות אחרות באפריקה ולרוב מזוהים עם תנועות איסמלסטיות. זה מתחבר לעלייה של האנטישמיות באירופה שמגיעה על רקע גלי ההגירה, וזה גם תופעה שצריכה מאוד להדאיג את ישראל".
