פרשנות
כלכלת ארגנטינה שוב בסחרור, טראמפ חדור האינטרסים ממהר להצילה
הנשיא חאבייר מיליי חיסל גירעונות בזכות מדיניות "המסור החשמלי", אבל הצמיחה חזרה לטריטוריה שלילית. חבל ההצלה של ארה"ב: הזרמת דולרים מהפדרל ריזרב בתמורה לפסו. המניעים: מינרלים נדירים וברית מול שאר מנהיגי אמריקה הלטינית
עד לפני שבועיים היה נדמה שנשיא ארגנטינה הססגוני חאבייר מיליי שולט בזירה: הוא חיסל את הגירעונות התקציביים ואת ההיפר־אינפלציה שכרסמו כל חלקה טובה של בכלכלה הארגנטינאית, מהגדולות בעולם. במקביל, הוא שם קץ לאנדרלמוסיה בשוק המט"ח המקומי כאשר הצליח לכונן שער חליפין אחיד (עד כה פעל במקביל דולר "בלו", שער חליפין לא רשמי, ונמוך בהרבה). אך חשוב מכך: המשקיעים הזרים הביעו שוב אמון והדולרים חזרו לזרום פנימה.
אלא שלצד ההצלחות, ארגנטינה נקלעה למיתון, שכן הצעדים המייצבים היו קשים, בהתאם להבטחות של מיליי להפעיל "מסור חשמלי" על התקציב והאינפלציה. אחרי שני רבעונים של צמיחה שלילית, התמ"ג הארגנטינאי צמח ב־4.2% ו־1.4% בשני הרבעונים האחרונים של 2024 (מיליי נכנס לתפקיד בתחילת 2024). אך בתחילת 2025, שוב נרשמה האטה (צמיחה ריאלית של פחות מ־1%) וברבעון השני ירדה הצמיחה לטריטוריה שלילית.
בצורת פגעה בחקלאות
בעיה קשה במיוחד מציבה האבטלה. מיליי הצליח אמנם להורידה בתחילת כהונתו, אך ב־2025 היא שוב הרימה ראש ובמחצית הראשונה של השנה כבר נעה סביב 7.7%, שיעור גבוה מאוד לעומת 5.7% בתקופת הפרוניסטים (הפופוליסטים). המכה השניה היא העוני: במחצית הראשונה של 2025 הוריד מיליי את העוני ב־14.8 נקודות האחוז לעומת התקופה המקבילה אשתקד, לכ־38% (מכ־53%). בה בעת, מדובר עדיין בשיעור עוני עצום, והארגנטינאים כבר שכחו עד כמה גרוע היה וכמה קרובים היו להפוך לוונצואלה 2 של אמריקה הלטינית.
גם המזל לא שיחק לטובתו של מיליי: הבצורת הקשה ביותר מזה 60 שנה פגעה במגזר החקלאי הקריטי של ארגנטינה (סויה, תירס וחיטה) מקור המט"ח המרכזי שלה, והובילה לירידה של כ־20 מיליארד דולר בהכנסות מיצוא. התוצאה היתה קשה: יתרות המט"ח צנחו במרץ 2025 לשפל חסר תקדים (19 מיליארד דולר) וארגנטינה נאלצה להאט את קצב החזר החובות שלה לקרן המטבע הבינלאומית ולבקש סיוע נוסף כדי לייצב את הפסו ולמנוע פיחות ואובדן אמון.
ואז הצרות השתלבו, המזל הרע ב־CAMPO (בחקלאות) בשילוב הצנע שהביאה עמה מדיניות המסור החשמלי הובילו להפסד צורב בבחירות המוניציפליות שנערכו לפני מספר שבועות: כישלון בפער של 13 נקודות האחוז לטובת הקירשנריסטים, הפלג הפרוניסטי בראשות כריסטינה קירשנר, שיושבת במעצר בית בגלל כמה מקרי שחיתות ושוחד. עד לפני שלושה שבועות, הסקרים צפו ניצחון למפלגתו של מיליי. הוא עצמו החריף את ההשלכות של התבוסה עם טעות פוליטית קשה, כשהפך את הבחירות למשאל עם על דרכו הפוליטית והכלכלית. דווקא אז נחשף כי הכשפים שלו אינם מספיקים אל מול מציאות עקשנית. כדי לתקן את ארגנטינה חייבים 20 שנה — נהגו להסביר הארגנטינאים — ועברו פחות משנתיים.
כעת מתברר כי התנהלותו הפוליטית של מיליי נהפכה לו לרועץ, כפי שמדגיש פרופסור לוריס זנאטה, מומחה לאמריקה הלטינית ולארגנטינה מאוניברסיטת בולוניה. "מיליי עדיין לא הפך למנהיג הפוליטי שהמדינה זקוקה לו. אי אפשר למשול עם מסור חשמלי כל הזמן. לא בארגנטינה ולא בשום מקום בעולם. כאשר מציגים פתרונות קסם, יוצרים ציפיות גבוהות מאוד — ואלה בסופו של דבר מתהפכות נגדך בטווח הבינוני והארוך. הוא לא יצר את הקואליציות הפוליטיות וגם לא את הקונצנזוס הנדרשים לו כדי לשלוט".
אלא שהפעם ההפסד פוליטי הצורב גרם לתגובה מיידית בשווקים. הפסו, שעמד סביב 1,200 לדולר עד יוני, צנח ל־1,300 פסו, ועם הודעת ההפסד קפץ לכמעט 1,500 פסו לדולר, פיחות של כ־23% תוך חודשיים. הבורסה קרסה, סיכון המדינה זינק, והמשקיעים ברחו לנכסים דולריים.
מיליי, פרופסור לכלכלה עם רטוריקה משכנעת, ניסה להסביר זאת באפקט הקוקה (Kuka) — הפחד משיבת הקירשנריסטים (המונח נגזר מ־Kuko, מפלצת מיתולוגית בארגנטינה) אלא שזנאטה רואה בכך תופעה עמוקה בהרבה. "הממשלה היא שהפסידה את הבחירות, זה לא שהאופוזיציה ניצחה אותן", הוא אומר. "מיליי מציג מנהיגות שנתפסת כמומחית בהריסה אבל פחות בבנייה. הוא הציג את עצמו כמנהיג נבואי שיחזיר את ארגנטינה לחברת המעצמות הגדולות", מוסיף זנאטה. "הרעיון של ארגנטינה כמעצמה היה המיתוס הפרוניסטי המובהק. ובכן, אינני רואה אף אחת מהרפורמות המבניות שהמדינה צריכה. נדמה שארגנטינה החליפה פופוליזם מסוג אחד בפופוליזם מסוג אחר".
כשהפסו קרס והתקרב ל־1,476 פסו לדולר, מפלס הלחץ בקרב ממשל מיליי זינק והקריאות לעזרה החלו לזרום. היה ברור שחייבים קוסם עם שרביט גדול, וכמה שיותר מהר. ואז הגיע דונלד טראמפ. במסיבת עיתונאים מאולתרת בבניין האו"ם העניק הנשיא האמריקאי למיליי תמיכה גורפת לבחירות הקרבות. "אני תומך בו ואני לא נוהג לעשות את זה", הצהיר טראמפ, שלא נפל בפח כאשר שאלו אותו האם הוא מוכן להציל את ארגנטינה. "אין את מי להציל. היא כבר על הדרך הנכונה", השיב, והאשים את הממשל הפופוליסטי של קירשנר שהותיר למיליי אסון מהלך.
המסר היה ברור: ארצות הברית נותנת גיבוי מלא למיליי. עד כמה? שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט חידד: "כל האופציות מונחות על השולחן" — החל מהלוואות ישירות ועד ליצירת קו סוופ (swap line) בין הבנק המרכזי של ארגנטינה לפדרל ריזרב. מטבע הדברים, ההשפעה היתה מיידית, ותוך שעות התאושש הפסו בכ־10% מול הדולר וחזר לרמה של כ־1,335 פסו. גם אג"ח המדינה רשמו עליות חדות.
מה שמשך את תשומת הלב הוא ה־swap line, אותו כלי פיננסי עוצמתי. מדובר בהסכם בין שני בנקים מרכזיים, שבמסגרתו הפדרל ריזרב מעניק דולרים לבנק המרכזי הארגנטינאי בתמורה לפסו. אחרי תקופה קצובה מוחזרים הדולרים בתוספת ריבית, והפסו חוזרים לבואנוס איירס (התנאים נקבעים מראש). היתרון: גישה מיידית לנזילות דולרית בשעת חירום, ובעיקר איתות לשווקים כי וושינגטון מגבה את המשטר. בניגוד להלוואה רגילה, הפד נשאר עם "בטוחה". החיסרון: מדובר בפלסטר, לא ברפורמה מבנית.
"אם משליכים גלגל הצלה, פירוש הדבר שמישהו טובע", מסביר זנאטה. "השאלה היא, האם גלגל כזה באמת מלמד לשחות. זאת לא נראית לי דרך לייצב את המערכת. כן, אפשר לסתום חורים פה ושם, אבל זה לא מחזיק מעמד".
"טראמפ הארגנטינאי"
התמיכה האמריקאית איננה נובעת מאלטרואיזם, אלא מתיישרת עם האינטרסים של ארצות הברית ושל טראמפ בפרט. הוא רואה במקבילו הארגנטינאי שותף אידיאולוגי, שמאתגר את יריביו האזוריים — הנשיאים לואיז אינסיו (לולה) דה סילבה בברזיל, ניקולאס מדורו בוונצואלה וגוסטבו פטרו בקולומביה — ומסייע לו לעצב מחדש את אמריקה הלטינית, אזור השפעה קריטי עבור ארצות הברית.
מעבר לכך, לארצות הברית אינטרסים כלכליים מובהקים: שליטה במאגרי הליתיום והמינרלים הנדירים העצומים של ארגנטינה, שממשיכים עדיין להתגלות והם קריטיים למאבק מול סין על שרשראות הערך של המאה ה־21. ארגנטינה היא גם ספקית של סויה, חיטה ותשומות מזון, החשובות מאוד למשק האמריקאי, קל וחומר כשהספקית השנייה, ברזיל, מהווה איום על ארצות הברית ברקע הצטרפותה לציר ה־BRICS לצד רוסיה, הודו ואיראן.
טראמפ, שמשקיע מאמצים ומשאבים במי שזכה לכינוי "טראמפ הארגנטינאי", לא יכול להרשות לעצמו לאבד פיון כזה על לוח השחמט הבינלאומי — לא מטעמים אידאולוגיים, לא מטעמים גיאו־אסטרטגיים ולבטח לא כלכליים. השאלה היא, איזה סוג של גלגל הצלה הוא יצטרך לשגר מוושינגטון ובאיזה מחיר, כדי לאפשר למיליי להגיע לבחירות הביניים באוקטובר עם ראש מעל המים.
