המשחק הכפול של הודו: בריתות במערב לצד חיבוק חם מאיראן בהורמוז
בעוד חברות גלובליות מתמודדות עם שיבושים בנתיבי השיט במפרץ מאז פרוץ המלחמה, מכליות הודיות נעות באזור באין מפריע. המניע המרכזי לגמישות של טהראן: השקעה הודית ארוכת-טווח בנמל איראני שיקצר זמני הובלה ב־40%
שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה התארח ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בירושלים וסימן את שיאה של תקופה. הביקור הממלכתי חתם את שדרוג היחסים בין ישראל להודו לדרגת "שותפות אסטרטגית מיוחדת". במונחים של המזרח התיכון, זהו מהלך שנתפס לעתים כיישור קו מובהק עם הציר המערבי. אלא שכאשר התותחים החלו לרעום ב־28 בפברואר, התברר כי המציאות במצר הורמוז מורכבת בהרבה מהכותרות הדיפלומטיות שיצאו מירושלים.
טענה מסקרנת במיוחד שעלתה בתקשורת ההודית ובחוגי הסחר הבינלאומי היא שאיראן מגלה גמישות רבה כלפי ספינות הודיות. בעוד חברות גלובליות נאלצות להתמודד עם זינוק בפרמיות הביטוח ועם איומים ישירים על נתיבי השיט, נראה כי מכליות הנושאות דגל הודי ממשיכות לעבור בהורמוז בתנאים שמדינות אחרות אינן נהנות מהם. אומנם מדובר במידע שטרם קיבל חותמת רשמית, אך הדינמיקה בשטח מצביעה על קיומו של הסדר מאורגן היטב, הפועל מתחת לרדאר של ההסלמה האזורית.
משרד החוץ בניו דלהי פועל בזהירות רבה כדי לשמר את העמימות הזו. שר החוץ, סוברהמניאם ג'יישנקר, אישר כי קיים בימים האחרונים רצף של שיחות טלפוניות עם מקבילו האיראני, עבאס עראקצ'י. בשיחות אלו נדונו סוגיות קריטיות של ביטחון שיט וביטחון אנרגיה, אך הדובר הרשמי של המשרד הבהיר כי "מוקדם מדי" לפרט את טיב ההבנות שהושגו. במקביל, מקורות בעיתונות ההודית מדווחים כי טהראן אכן נוטה לאפשר מעבר בטוח למכליות הודיות, גם אם גורמים איראניים רשמיים מכחישים זאת כלפי חוץ.
השאלה איננה רק האם קיים פטור כזה, אלא מדוע לאיראן, שחווה ימים קריטיים של מלחמה ואי־ודאות פנימית, יש בכלל אינטרס ללכת לכיוון הזה. התשובה טמונה בהבנה האיראנית המפוכחת כי הודו איננה מדינה "מערבית" קלאסית. מבחינת טהראן, הודו היא מעצמה אסייתית המנהלת מדיניות רב־מסלולית: היא מסוגלת להתקרב לישראל, לשמר יחסים הדוקים עם וושינגטון, ובו בזמן, להשאיר ערוץ פעיל ותוסס עם איראן בכל מקום שבו האינטרס הלאומי שלה דורש זאת. איראן מבינה את הדפוס הזה ובוחרת, לפחות בינתיים, לעבוד איתו.
אישור מיוחד לעגינה בהודו
ניו דלהי נמנעה בעקביות מלתת גיבוי לקו האנטי־איראני היוצא מוושינגטון ומירושלים, ובמקום זאת אימצה רטוריקה של ריסון. ג'יישנקר הגדיר בפרלמנט את המזרח התיכון כ"אזור שכנות מורחב" של הודו, ביטוי המדגיש כי להודו אינטרס ישיר ביציבות האזור, בשל ביטחון האנרגיה שלה ומיליוני אזרחיה העובדים במדינות המפרץ. עבור טהראן זהו איתות שהודו אולי לא תומכת בה באופן אקטיבי, אך היא בהחלט איננה שותפה למאמצי הבידוד הבינלאומיים.
לצד הרטוריקה, היו גם מחוות מעשיות שביססו את האמון בין הצדדים. ב־28 בפברואר ביקשה איראן רשות עבור שלוש מספינותיה לעגון בנמלים הודיים, בקשה שאושרה במהירות על ידי ניו דלהי למרות הלחץ הבינלאומי. IRIS Lavan עגנה בנמל קוצ'י ב־4 במרץ, מהלך שג'יישנקר הגדיר כ"דבר הנכון לעשות" וכמחווה הומניטרית הכרחית. לכך יש להוסיף את המחווה הדיפלומטית המשמעותית של חתימת המזכיר לענייני חוץ ההודי בספר התנחומים בשגרירות איראן, בעקבות חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי.
במישור הכלכלי, היחסים כבר אינם מושתתים על נפט כפי שהיו בעבר, בעיקר בעקבות הסנקציות האמריקאיות. אך דווקא קריסת הסחר באנרגיה הדגישה את חשיבותם של היסודות האזרחיים במאזן הסחר. היקף הסחר השנתי עומד על כ־1.68 מיליארד דולר, כאשר רוב היצוא ההודי, כ־757 מיליון דולר, מורכב מאורז בסמטי, תה, סוכר ותרופות. עבור איראן, הודו היא מקור קריטי לביטחון תזונתי ורפואי בתקופה של מלחמה ומצור כלכלי. אלו הם תחומים שטהראן מתקשה לוותר עליהם בקלות משיקולים פוליטיים, שכן הם נוגעים ישירות ליציבות הפנים.
אולם, הלב האמיתי של הסיפור נמצא בנמל צ'אבהאר האיראני — פרויקט שהודו מושקעת בו. הנמל בדרום־מזרח איראן הוא עבור הודו הרבה יותר מפרויקט תשתית לוגיסטי. מדובר בנתיב אסטרטגי המאפשר לה לעקוף את פקיסטן היריבה בדרך לאפגניסטן ומרכז אסיה. הודו המשיכה לדחוף את הפרויקט גם תחת לחץ בינלאומי כבד, ובמאי 2024 אף חתמה על חוזה לעשור להפעלת מסוף שהיד בהשתי בנמל. ממשלת הודו, הרואה בו פרויקט דגל ושער לסחר אזורי, השקיעה בו עד כה כ־120 מיליון דולר בציוד מתקדם.
פרויקט תשתית מרכזי
מנקודת המבט האיראנית, צ'אבהאר הוא נכס גיאו־פוליטי שנועד להפוך את המדינה לצומת המעבר המרכזי של "המסדרון הבינלאומי צפון־דרום". המסדרון הזה, שמתחיל במומבאי ועובר דרך נמלי איראן אל הקווקז ורוסיה, נועד לקצר את זמני ההובלה מדרום אסיה לאירופה בכ־40% ולהפחית משמעותית את עלויות השילוח. פרויקט זה הופך את הודו לשותפה קריטית בבניית עורק חיים שעוקף מגבלות גיאו־פוליטיות מסורתיות. פגיעה באינטרסים ההודיים תותיר את איראן ללא שותפה משמעותית לפרויקט התשתית החשוב ביותר שלה.
בטהראן מבינים, שאובדן פרויקט נמל צ'אבהאר, פגיעה באספקת המזון והתרופות והחלשת הקשר עם אחת המעצמות הכלכליות הצומחות ביותר בעולם, יהיו מחיר גבוה מדי לשלם עבור הפגנת קשיחות סמלית. המנהיגות החדשה בטהראן זקוקה להודו כמשענת כלכלית ולוגיסטית יותר מכפי שהיא רוצה להענישה על נאומים בכנסת ישראל.
