ניתוח
חידוש המצור מפעיל לחץ אינפלציוני כפול על איראן, שמשפיע על כל האזור
הרחבת האכיפה לכל כלי השיט, לצד החמרת הסנקציות, מצמצמת את יכולתה של איראן לייצא נפט ולעקוף מגבלות. אם המצור יימשך, איראן עלולה להתמודד עם ירידה ביצוא, שחיקה בהכנסות, לחץ אינפלציוני גובר ופגיעה בפעילות הכלכלית
פיקוד המרכז של ארה"ב הודיע כי המצור הימי המקיף על איראן נכנס לתוקף מחדש, בהתפתחות שמסמנת עליית מדרגה משמעותית בעימות הכלכלי והצבאי באזור. בשונה מסבבי אכיפה קודמים, ההוראה המבצעית החדשה חלה על כלל כלי השיט הנכנסים לנמלים איראניים או יוצאים מהם, ולא מוגבלת עוד למכליות נפט בלבד. צעד דרמטי זה מגיע ימים ספורים לאחר שמשרד האוצר האמריקאי ביטל רשמית את הרישיון הזמני שאפשר לטהראן למכור נפט גולמי, מוצרים פטרוכימיים ותזקיקים. השילוב בין הידוק הסנקציות המשפטיות לבין נוכחות ימית פיזית בנתיבי השיט מצמצם כמעט לחלוטין את מרחב התמרון של איראן ופוגע קשות ביכולתה לעקוף את המגבלות באמצעות חברות קש, שינויי דגל בלב ים או עסקאות סיבוביות עם רוכשים באסיה.
עוצמתו של המצור הימי הוכחה כבר בסבב הקודם שהופעל בין אמצע אפריל לאמצע יוני. לפי נתוני הצבא האמריקאי, במהלך תקופה זו אולצו יותר מ־140 כלי שיט שהיו בדרכם לנמלי איראן או יצאו מהם לשנות את מסלולם, בעוד תשע אוניות שסירבו לציית להנחיות הושבתו באופן פיזי. מנגד, רק כ־50 אוניות שנשאו מטענים הומניטריים מובהקים הורשו לעבור. הנתונים החודשיים ממחישים עד כמה היצוא האיראני רגיש לאכיפה פיזית. בשיא המצור הקודם, בחודש מאי, צנח יצוא הנפט לשפל של כ־190 אלף חביות ביום בלבד. ביוני, לאחר שהוחלה ההפוגה וההגבלות הוקלו, הוא זינק מחדש לכ־760 אלף חביות ביום.
ההפוגה הקצרה, שנמשכה 26 ימים בלבד, נוצלה עד תום על ידי המשטר בטהראן למבצע בזק לריקון המאגרים שהצטברו. במהלך ימים אלו נרשם יצוא של יותר מ־80 מיליון חביות נפט גולמי ומוצרים מזוקקים, בשווי שוק ברוטו המוערך ביותר מ־6 מיליארד דולר. מדובר בקצב יצוא יוצא דופן של למעלה מ־3 מיליון חביות ביום בממוצע – נתון הכולל תזקיקים ומטענים רבים שהמתינו בנמלים עוד מתקופת המצור הקודמת. אולם מומחים כלכליים מדגישים כי שווי המטענים אינו משקף את המזומנים שנכנסו בפועל לקופת המדינה. נפט איראני נמכר בהנחות משמעותיות באמצעות רשת מתווכים הגוזרת עמלות גבוהות ובתנאי אשראי או במטבעות שאינם ניתנים להעברה חופשית. חלק גדול מהתשלומים מגיע באיחור או נותר חסום בחשבונות מוגבלים במדינות הרוכשות, ולפיכך הנתון מייצג את ערך הסחורה שהפליגה ולא הון נזיל שהועמד לרשות הבנק המרכזי.
הסנקציות פוגעות עמוק
לפי נתוני חברות מעקב ימי, כ־30 מיליון חביות נוספות נותרו במאגרים היבשתיים ולא הצליחו לצאת לפני נעילת השערים המחודשת, בעוד במכליות ובמתקני האחסון הצפים של איראן נותר מקום לכ־60 מיליון חביות. קיבולת זו מעניקה לטהראן מרווח נשימה של כמה שבועות בלבד, אך אינה פותרת את הבעיה השורשית. כאשר מתקני האחסון יתמלאו לחלוטין, ייאלצו חברות הנפט הממשלתיות לצמצם את קצב ההפקה ואף להשבית בארות פעילות – מהלך הכרוך בעלויות כבדות ובפגיעה בתשתיות. אף ששר הנפט האיראני, מוחסן פכּנז׳אד, טען כי מנגנוני העקיפה שנבנו לאורך השנים יאפשרו להמשיך ביצוא ללא הפסקה, ניסיון העבר מלמד כי מול נוכחות הדוקה של חיל הים האמריקאי קשה לשמור על פעילות מסחרית תקינה.
ערב חידוש המצור, ניסה המכס האיראני לבצע צעד חירום וביטל את האיסור על יצוא מוצרים כימיים, פולימריים ופטרוכימיים במטרה לאפשר למפעלים לחדש מכירות בחו"ל ולהגדיל את אספקת המטבע הזר. ההגבלות נותרו בתוקף רק על מספר מצומצם של מוצרים, כמו חומצה סולפונית ושומן מן החי. אולם העיתוי חשף סתירה עמוקה במדיניות הממשלתית. בעוד הממשלה פותחת את שער היצוא מבחינה רגולטורית, המצור האמריקאי סוגר את נתיב ההובלה הפיזי. יצרן איראני עשוי להחזיק כעת בהיתר חוקי למכור פולימרים או מתנול, אך הוא יתקשה למצוא אונייה, חברת ביטוח, בנק או מסוף זר שיהיו מוכנים להסתכן בעיכוב, בהחרמה או בסנקציות אמריקאיות משתקות.
הפגיעה הכלכלית באיראן צפויה לחרוג מעבר לענפי האנרגיה. היקף סחר החוץ הלא־נפטי של איראן עמד בשנת הכספים שהסתיימה במרץ 2026 על כ־110 מיליארד דולר, וכבר לפני חידוש המצור דיווחה התקשורת הכלכלית במדינה על ירידה בהיקפי היבוא והיצוא. ארגון פיתוח הסחר האיראני הודה כי רוב הסחר תלוי בנמלי הדרום והודיע כי הוא בוחן נתיבי יבשה, רכבות ונמלים חלופיים. מדובר בחלופות יקרות ומוגבלות בקיבולתן, שאינן מסוגלות להוות תחליף הולם למסחר ימי בהיקפים גדולים. במקביל, גם מטענים שאינם כפופים לסנקציות, כמו מזון ותרופות, צפויים להתייקר באופן דרמטי. חברות הספנות משקללות סיכונים ביטחוניים, זמני המתנה ארוכים ושינויי מסלול, והיבואנים יגלגלו את העלויות הללו ישירות אל הצרכן האיראני.
הנתונים ממחישים עד כמה היצוא האיראני רגיש לאכיפה פיזית. בשיא המצור הקודם, בחודש מאי, צנח יצוא הנפט ל־190 אלף חביות ביום. לאחר שההגבלות הוקלו, הוא זינק מחדש לכ־760 אלף חביות ביום
תגובת השווקים באיראן היתה מיידית. שער הדולר בשוק החופשי נע סביב 1.84 מיליון ריאל לעומת כ־1.55 מיליון ריאל בלבד לפני כחודש, בעת פרסום מזכר ההבנות – פיחות חד של כ־17% בתוך שבועות ספורים. זוהי תוצאה לכך ששוק המטבע אינו ממתין לנתונים רשמיים – הציפייה לירידה בהכנסות הנפט מתורגמת למחסור עתידי במט"ח למימון יבוא ולפגיעה ביכולת הבנק המרכזי להתערב בשוק. הציבור והעסקים ממהרים להמיר כספים לדולרים ולזהב, והפיחות מזין את גל ההתייקרויות. נקודת הפתיחה קשה במיוחד, שכן שיעור האינפלציה השנתית הממוצעת הגיע ביוני ל־62%, בעוד מדד המחירים היה גבוה בכ־89% לעומת יוני 2025.
חידוש המצור מייצר לחץ אינפלציוני כפול – דרך פיחות המטבע ודרך זינוק בעלויות ההובלה. הצהרתו של הנשיא מסעוד פזשכיאן לאחר חתימת מזכר ההבנות כי 6 מיליארד דולר מתוך 12 מיליארד הדולרים המוקפאים בקטאר ישוחררו, מתגלה כחסרת כיסוי עם קריסת מזכר ההבנות.
2 צפייה בגלריה
הנשיא טראמפ ויורש העצר של ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן. המתיחות עם החות'ים מוסיפה ממד נפיץ לאזור
(צילום: Brendan Smialowski/ AFP)
המלכודת של סעודיה עם האיום החות'י
עלויות השילוח העולמיות מוסיפות אף הן שמן למדורה. מדד המכולות הבינלאומי של חברת Drewry עלה בשבוע האחרון ל־4,639 דולר למכולה – הרמה הגבוהה ביותר מאז ספטמבר 2024, כאשר בקווים מרכזיים המחיר חצה את רף 6,400 הדולרים. המשבר במפרץ מונע חזרה לשגרה ומגדיל את פרמיות הסיכון. חברת Xeneta העריכה כי במצור הקודם שילשו מחירי הספוט למפרץ הפרסי את עצמם, דבר שגרע מקיבולת הספנות העולמית. עבור איראן העלייה חריפה עוד יותר בשל מיעוט החברות המוכנות לפקוד את נמליה. בנוסף, המתיחות המחודשת בין סעודיה לחות'ים בתימן מוסיפה ממד נפיץ. לסעודיה יש יתרון בדמות צינור "פטרוליין", המאפשר להוביל עד 7 מיליון חביות ביום לנמל ינבוע בים האדום ולעקוף את מצר הורמוז, אך איום חות'י מחודש על מצר באב אל־מנדב מאיים על נתיב זה עבור מטענים המיועדים לאסיה. הסלמה חות'ית עלולה ללכוד את סעודיה בין שני צווארי בקבוק ולהפוך את המשבר מעימות אמריקאי־איראני למשבר אנרגיה אזורי וגלובלי.
לסיכום, 26 ימי ההפוגה איפשרו לאיראן לנצל חלון הזדמנויות קצר ולפנות חלק מהמלאים, אך הם לא שינו את הבעיה המבנית של המשק. אם האכיפה האמריקאית תתמיד לאורך זמן, התנודתיות במטבע והעיכובים בנמלים יתחלפו בירידה חדה ומתמשכת ביצוא, בצמצום הפקת הנפט, במחסור חמור בחומרי גלם ובשחיקה עמוקה של תקציב המדינה. עבור המשטר בטהראן, הניתוק המחודש של השרשרת המחברת בין הסחורה, האונייה, מערכת התשלומים והלקוח הזר הוא תרחיש בלהות כלכלי, העלול לתרגם את מחנק הסחר לתסיסה חברתית ופוליטית רחבת היקף.
