השקעת הענק של ליברפול הפכה למנגנון השמדה עצמית
אחרי שנה חלומית, הבעלים האמריקאי של הקבוצה פתח במסע קניות פרוע שבו השקיע 525 מיליון דולר. התוצאות עגומות: מהמקום ה־11 בקבוצה מביטים בחשש לעתיד
בעולם שבו הכלכלה הופכת למנוע העיקרי של ההצלחה הספורטיבית, ליברפול היתה אמורה להיות סיפור מנצח ומופת פיננסי. כאלוף הפרמייר ליג מהעונה שעברה, ביצע המועדון בקיץ האחרון את ההשקעה הגדולה בתולדותיו: 416 מיליון ליש”ט (כ־525 מיליון דולר) על רכש כוכבים, כשהוא מקפיץ את שווי הסגל הכולל לשיא של 1.15 מיליארד יורו. לשם השוואה, בעונות 2023/24 ו־2024/25 תקציב הרכש הכולל של הקבוצה עמד על 195 מיליון ליש”ט ו־210 מיליון ליש”ט, בהתאמה. במילים אחרות, מדובר בזינוק חסר תקדים בהוצאות, פי 2.5 בערך.
המהלך, שנתמך על ידי בעלי המועדון, קבוצת FSG האמריקאית (קונגלומרט החזקות ספורט אמריקאי, שבבעלותו גם בוסטון רד סוקס, פיטסבורג פינגווינס וישויות ספורט נוספות), היה הימור מתוחכם: להשתמש במומנטום של האליפות כדי למנף את המותג, לבנות עתודות עצומות של טאלנטים ולייצר שושלת בלתי ניתנת לעצירה. הכסף נועד להבטיח מעבר חלק בעידן שאחרי המאמן הגרמני המצליח, יורגן קלופ.
אך במקום זאת, ההשקעה הפכה לטריגר להתרסקות מיידית. ליברפול, שנועדה להיות בלתי ניתנת לעצירה, קרסה בראשית החודש למקום ה־11 בטבלה, והכישלון הספורטיבי הזה הוא כעת פצצת זמן פיננסית שדוחפת את הבעלים לדילמה ניהולית כואבת. אסור לטעות: זו אינה תקופת שפל, אלא כישלון ניהולי עמוק בהקצאת משאבים ואינטגרציה, המייצר לקח עסקי לכל חברה שמשקיעה סכומי עתק בטאלנטים. ליברפול נפלה למה שמכונה בעולם העסקים "Over Investment Failure”. מדובר בהשקעה עודפת וממוקדת מדי שנועדה להחליף את עמוד השדרה של קבוצה מנצחת במכה אחת, במקום לפזר סיכונים. זאת בניגוד למודלים יציבים יותר, כמו זה של מנצ'סטר סיטי או ריאל מדריד, המבצעות רכש מדוד ומחושב לאורך תקופות ארוכות. ליברפול הימרה עם רוב הקופה על קיץ אחד.
קיארן מגוויר, מומחה לכלכלת כדורגל מאוניברסיטת ליברפול, הגדיר את המצב: "ההימור על חצי מיליארד דולר בקיץ אחד יצר עומס ששיתק את המערכת. הכסף פשוט קנה פאניקה, וזוהי דוגמה נדירה לאופן שבו השקעה מופרזת הופכת למחולל משבר". הכסף שנועד לבנות, יצר עומס טקטי על המאמן ההולנדי ארנה סלוט, שהתקשה לשלב את הנכסים החדשים. במקום לבסס סגל, הוא נאלץ להתמודד עם אתגר אינטגרציה חסר תקדים, שהוביל לבלגן טקטי, חוסר כימיה ופגיעה בביצועי השחקנים הוותיקים. ההשקעה הענקית יצרה שחיקת ערך מיידית בנכסי הליבה של המועדון – התנגשות חזיתית בין עלויות מנופחות לביצועים קורסים.
אף על פי שהמועדון לא נמצא בפסגת הליגה, וכאילו לא די ברכש האגרסיבי, הוא גם דחף את הוצאות השכר השנתיות לכדי 162 מיליון ליש”ט לעומת 118 מיליון ליש”ט בשנה החולפת – לחץ תמידי עצום על תזרים המזומנים. הסיבה לכך היא שנוצרים פערים עצומים בין השחקנים החדשים שנרכשו לשחקנים ותיקים שעדיין נחשבים לנכסים, כמו וירג’יל ואן דייק או מוחמד סלאח. פער זה מערער את הדינמיקה בחדר ההלבשה, ומייצר לחץ להעלות את שכר השחקנים הוותיקים, מה שמעלה את הוצאות המועדון, ומגדיל את ההפסד התפעולי העתידי. ההימור של FSG היה שבניית הסגל תצדיק את העלייה בשכר באמצעות זכייה בתארים נוספים, אך הכישלון מותיר אותם עם שכר עתק ודעיכה ברווחיות.
הנפילה הנוכחית חריגה בהשוואה למשברים היסטוריים: כאשר צ'לסי, לדוגמה, עברה תקופות שפל, היא עדיין יכלה לייצר מכירות ברווח משחקנים שנחשבו לכוכבי־על, כמו מכירתם של אדן הזאר לריאל מדריד או קאי האברץ לארסנל. עסקאות אלו הצליחו לשמור על המאזן הפיננסי חלקית, על אף חוסר ההצלחה באותן עונות. לעומת זאת, במקרה של הרכש של ליברפול, ובמיוחד של השחקנים הצעירים והיקרים כמו פלוריאן וירץ (שנרכש הקיץ מבאייר לברקוזן תמורת 116 מיליון ליש”ט) והוגו אקיטיקה (הגיע מאיינטרכט פרנקפורט תמורת 79 מיליון ליש”ט), המוניטין של השחקן שזור באופן מוחלט בהצלחת המערכת. כאשר המערכת קורסת ספורטיבית, השוק תופס את הכישלון המערכתי ככישלון אישי שלהם, וערכם נשחק באופן מיידי וחריף. "במקום ששחקנים אלה ישמשו כמאגר ערך ניתן למימוש, כישלון קבוצתי מוחק מיידית את ערכו של הפרט, ומותיר את ליברפול עם נכסים יקרים שאין להם כרגע קונים פוטנציאליים בשווי הרכישה שלהם", אומר מגוויר.
כדורגלנים הם הנכס הפיננסי התנודתי ביותר בשוק, וכאשר שחקן שנרכש בסכום עתק אינו מצליח לתפקד, הפוטנציאל לרישום הפסד הון הוא גדול. "שחקן שנרכש בסכום של מעל 100 מיליון ליש”ט, יכול להגיע להפסד של 20% או יותר במונחי שווי שוק עד סוף העונה. מדובר בהפסד של כ־20 מיליון ליש”ט על שחקן אחד בלבד, סכום שחייב להירשם בדו”חות הכספיים כחלק משווי הנכסים", אומר טוני אוואנס, עיתונאי בכיר ב"טיימס". קריסה כזו יוצרת מעגל קסמים שלילי שקשה לשבור אותו: ערך שוק נמוך מוביל לחוסר ביטחון ספורטיבי, שמוביל לביצועים גרועים נוספים, המאיצים את שחיקת הנכסים.
מעבר להפסדי ההון הקשיחים על שחקנים, המשבר פוגע באופן אנוש בנכסים הבלתי מוחשיים והרכים של המועדון. הנכס הראשון והפגיע ביותר הוא ההון האנושיַ־המקצועי והיציבות הניהולית. לאחר השקעת ענק כזו, הלחץ הציבורי להחזרת המאמן קלופ מהפרישה אינו סתם געגוע. הוא מעיד על חוסר אמון עמוק בבחירת המאמן ארנה סלוט, מה שעלול להפוך את ליברפול למותג השורף מאמנים, ועלול לפגוע ביכולת המועדון לגייס טאלנט ניהולי בעתיד. מעבר לעלות פיצויים אפשרית לסלוט, ניסיון כזה להחזיר מאמן בעל מעמד כמו קלופ ידרוש שכר המוערך בכ־20-18 מיליון ליש”ט לעונה, מה שיעמיק את המשבר הפיננסי.
ג'יימי קאראגר, שחקן העבר האגדי והפרשן, התייחס לכך באחד השידורים האחרונים: "הבעיה של ליברפול היא לא רק הטקטיקה של סלוט, אלא מי שצריך לצאת מההרכב. כשאדם עולה לך 116 מיליון ליש”ט, המאמן פוחד להושיב אותו בספסל גם אם הוא משחק גרוע. זהו נטל כלכלי שהורס את המשמעת". הציטוט הזה ממחיש כיצד עלות ההון משבשת את קבלת ההחלטות הספורטיביות על הקווים.
הנזק החמור ביותר הוא הפגיעה בערך המותג ובכסף הגדול של ליגת האלופות. החמצת ההעפלה לליגת האלופות, תרחיש סביר כשהקבוצה במקום ה־11, היא קטסטרופה כלכלית. אובדן ההכנסות זה נאמד ב־1000-80 מיליון ליש”ט רק ממענקי השתתפות, פרסים וזכויות שידור, המהווים נתח משמעותי מתקציב הקבוצה. אולם ההשפעה חורגת מהעונה הנוכחית: ליברפול, שהיתה מותג מנצח וסקסי עם הכנסות מסחריות בשיא, עלולה לסבול מקיצוץ בשווי חוזי חסות עתידיים. מגוויר אמר כי "ההתעסקות בקלופ מראה שהבעלים לא סומכים על התוכנית שלהם. ליברפול הופכת ממותג מנהיגותי למותג ששורף מאמנים, וזהו נזק ארוך טווח לשווי המועדון". טוני אוואנס חיזק את הקו הזה: "הבעיה האמיתית של FSG היא חוסר חזון לטווח ארוך. הם התרגלו להרוויח, וכעת נותרו חשופים ללא מנהיגות מקצועית, מה ששולח מסר רע לכל משקיע שמסתכל על שוק הכדורגל". בתוך כך, כפי שצוין לאחרונה ב"פייננשל טיימס", חברות מסחריות בוחנות מחדש את חוזי החסות שלהן מול קבוצות שחוו ירידה דרסטית בביצועים: "במקרה של ליברפול, ירידה כה חדה פוגעת בהבטחה השיווקית שלה. הנזק ארוך הטווח לערך המותג גדול יותר מאובדן ההכנסה השנתי מאירופה".
הנפילה בהכנסות מליגת האלופות יוצרת גם קשיים בעמידה בחוקי הפייר פליי הפיננסי של אופ"א. הפייר פליי דורש מהמועדונים לאזן את הוצאותיהם מול הכנסותיהם, וירידה חדה בהכנסה של כמעט 100 מיליון ליש”ט תדחף את ליברפול אל מעבר לגבולות המותרים. כדי להימנע מסנקציות עתידיות, יש לבעלים רק דרך אחת: איזון באמצעות מכירות נכסים כפויות במחירי הפסד בקיץ הקרוב. האתגר כעת, אם כך, אינו רק לנצח, אלא למנוע קריסה של המבנה התקציבי שנבנה סביב ההנחה הלא מבוססת של המשך הצלחה באירופה.
